ארוכה הדרך עד לשלום: האם חיבוקים עם מרגי ימנעו מפץ?
1.
אם היה מישהו מבקש ממני לפרסם את ‘תמונת היום’ של יום פתיחת מושב החורף של הכנסת ה-19, הייתי בוחרת בתמונה הבאה: יו”ר ש”ס’, ח”כ אריה דרעי נכנס ליציע המליאה מלווה בח”כ יעקב מרגי, כשהוא מניח את ידו על כתפו בחביבות יתירה, ושניהם נכנסים כך, חבוקים, דרך הפרוזדור, אל אולם המליאה.
יעקב מרגי, למי שאינו יודע, מסומן כאיש ‘מחנה אלי ישי’.
האם התמונה הזו מסמלת משהו? בעיני, בהחלט כן. אחדות שורות? לא בטוח. לא הייתי חותמת על כך בשתי ידיים. אבל מה שכן, היא מסמלת את הניסיונות הנואשים של יו”ר התנועה להגיע אל היעד הנכסף: שקט ואחדות.
כי זה בדיוק מה שנדרש כדי לצמוח בחזרה בסקרים. לא בסקרים פנימיים שמוזמנים אצל הסוקרת מינה צמח ואיש אינו יודע עליהם, אלא באותם המתפרסמים כמעט מידי סופשבוע בכלי התקשורת.
2.
יעקב מרגי ואריה דרעי נפגשו רק בכנסת הנוכחית. למרות שאת פעילותו בש”ס כיו”ר המועצה הדתית בבאר שבע החל מרגי כבר ב-1993, בקדנציה הראשונה של דרעי כיו”ר. למנכ”ל ש”ס מונה מרגי בתחילת כהונתו של אלי ישי כיו”ר.
אל המטה שפעל למען בחירתו של הראשל”צ הגר”ש עמאר נכנס למרות השמועות לפיהן אריה דרעי הוא ששכנע את רבה של צפת, הגר”ש אליהו, להצטרף למירוץ, יחד עם יו”ר סיעת דגל התורה בירושלים, אליעזר ראוכברגר. אלא שהאחרון נותר נאמן לרב שמואל אליהו עד לקו הגמר, בעוד דרעי נטש בשלב כלשהו לקראת הסוף, תוך שהוא גם מסרב להודות בתמיכה המוקדמת. בהסתרה שבתוך ההסתרה.
בראיונות שהעניק הרב שמואל אליהו לכלי התקשורת הוא אישר את השמועה. ש”ס אמרו לו לרוץ, סיפר.
אבל ח”כ יעקב מרגי, איש גלוי וישיר, אחד שלא ממש ‘סופר’ את האנשים סביבו ועושה רק מה שנראה לו נכון לעשות, תמך מתחילת הדרך בגר”ש עמאר. מאז הושענא רבה כבר הפך לחלק מהמטה שלו בגלוי, ולא בהסתרה…
היה זה לא לפני שהראשל”צ דפק על השולחן ואמר: “אני סומך על יעקב מרגי”.
לא בקלות הצליח מרגי לרתום את דרעי לתמיכה במי שנחשב ליריב. ממרגי עצמו קצת קשה לחלץ את קורות אותם ימים, והוא מעדיף את הגרסה הרשמית, זו שפורסמה בביטאון התנועה ‘יום ליום’, תחת הכותרת “ועשית ככל אשר יורוך”. בכתבה מגולל מרגי את הדרך אותה עבר עד להשגת התמיכה במועמדות מי שנבחר לרבה הספרדי של ירושלים, תוך שהוא קושר זרי הלל ותהילה לראשו של יו”ר התנועה.
האמנם זה הלך כל-כך בקלות? מבדיקה במטה מתברר שלא ממש.
יום אחרי שמחת תורה הגיעה שיחה אל מכשיר הטלפון של מרגי. על הקו היה דרעי. האם השיחה נולדה לאחר שהתברר, אחרי קריאה נכונה של המפה ושל חברי הגוף הבוחר, כמו גם העדפות הצמד ברקת-בנט, שאין סיכוי לבחירה של הרב שמואל אליהו? יותר נכון להניח שדרעי, שועל פוליטי לא קטן, הפנים שחלק מחברי הגוף הבוחר, גם כאלה המזוהים עם ש”ס, לא ממש ‘סופרים אותו’ ויצביעו לאשר יצביעו.
אחד מהם, רק לדוגמה, הוא אשר אוחנה, איש ש”ס המזוהה בכל ליבו ומאודו עם הגר”ש עמאר. וכי יש סיכוי שיציית לאריה? ממש לא. ועוד לא אמרנו מילה וחצי מילה על חברי סיעת ש”ס הירושלמית, שבמקרה הטוב היו מצייתים למועצת חכמי התורה, שמטעמה נשלחו לתפקידם, במקרה הפחות טוב (תלוי את מי שואלים) היו עושים ‘ככל אשר יורוך’ לרב עמאר, הנחשב מורם ורבם.
שיקול פרגמטי הביא כנראה את דרעי להחליט על הצטרפות למחנה המנצח. ניתן גם לשער שנוסף לכך הזעם בשטח של ש”ס, שלא ממש אהב את הרעיון של תמיכת המפלגה ברב שמואל אליהו, שמעולם לא היה חביבו של הרב עובדיה יוסף זצ”ל.
בעזרת ‘המתווך’ מרגי, יצאה לדרך שיחת הטלפון של הרב עמאר אל חכם שלום. “ערוץ הידברות נולד”, מספר אחד המעורים בנעשה. “אבל עוד היינו חשדנים”. בין השאר, נודע להם שבשיחתו של דרעי בחג הסוכות עם הגראי”ל שטיינמן ביקש ממנו הרב לעשות הכול כדי שהרב עמאר לא ייבחר. דרעי נתן להבין שפניו אל הרב אליהו, הגם שלא הבטיח דבר. אחרי מעשה, הסביר לבני הבית ש”לא הייתה ברירה”. ב’יום ליום’, כמובן, הוצגו הדברים כתמיכה “מכל הלב, ומלכתחילה”.
אחת הראיות המוצגות לכך: ‘יתד נאמן’, שיודע ‘להחטיף’ למי שאינו מיישר קו, נמנע בעקשנות מאז יום הבחירות לתקוף את ש”ס, או את העומדים בראשה. זאת מתוך הבנה שבשתיקה לחוסר הברירה במצב שנוצר, ומתוך התחשבות באילוצים שבשטח ומהשטח.
אחרי הכול, חכם שלום כהן הוא ראש ישיבה, איש תורני, לא רב שייצא מופגן נגד ההנהגה הליטאית. על כך הוא מואשם, אגב, בחוגים שונים של ש”ס. אבל מבחינת ‘יתד’ ברור שמדובר ביתרון מובהק.
ואכן, כשכינס את חברי הגוף הבוחר של ש”ס, לא הורה להם נשיא ‘המועצת’ במי לבחור למשבצת האשכנזית. חלקם בחרו ברב משה לאו. כבני תורה, הם לא היו מסוגלים לצאת נגד דעתו של הגראי”ל שטיינמן, שהתנגד נחרצות לרב אריה שטרן.
את הגר”ש עמאר, אגב, תקף ‘יתד’ גם תקף.
3.
האם תמיכתו המובהקת של מרגי בדרעי, כפי שבאה לידי ביטוי במאמרו ב’יום ליום’, מעידה על המשך דרכו ועל נטישת ‘מחנה ישי’? תלוי את מי שואלים.
יש שיגידו, מדובר ב’מחווה הומאניטארית’. המשך התמיכה בדרעי תלויה במעשיו בשטח. יש שיגידו, וזה בעצם מה שאומרים כל חברי הכנסת של ש”ס באופן גלוי: בש”ס “אין מחלוקת”, “כולם מאוחדים”. אבל כשיושבים עם חלקם לשיחה גלויה, שלא לציטוט, הזמירות נשמעות קצת שונה.
מה שברור הוא שאם מישהו היה לוחש על אוזנו של מרגי, שבוע לפני חג הסוכות, שחכם שלום כהן ישוחח בטלפון עם הגר”ש עמאר, הוא לא היה מאמין שהדבר יכול להתרחש במציאות. הרבה דברים השתנו במהלך הימים שקדמו לבחירות – ורק לטובה.
השיחה של אריה עם הרב עמאר נולדה כדרישה של אריה. היה חשוב לו להבהיר לקהל הרחב שהוא עם הרב בכל הלב. בקבוצות שונות ב’וואטס-אפ’ נטו הכותבים לייחס לו המשך תמיכה ברב אליהו, והיה לו מאוד חשוב להבהיר את עמדתו ואת מקומו.
4.
הכותרות, למחרת יום הבחירות, בישרו ורודות לש”ס.
הנה, כעת לא יוכל הרב עמאר להתערב בפוליטיקה, ו”הלך על אלי ישי עם חלומות המפלגה שטווה”.
האמנם?
ובכן, חד משמעית – לא. כלומר, לא בטוח שיקים מפלגה, אבל בטוח שאין כל קשר בין הקמתה לבין בחירתו או אי בחירתו של הגר”ש עמאר לרבה של ירושלים.
לא חסרים רבנים חשובים שיפרשו חסות על מפלגה שתוקם, אם וכאשר תוקם. לא זו הבעיה. השאלות הן הרבה יותר מהותיות.
תחילה להבנה ששוררת בקרב רוב הח”כים במפלגה (“לא, אין פילוג בש”ס, מה פתאום”): הדברים אינם יכולים להימשך עוד כפי שהתנהלו בשנה האחרונה. נקודה.
מכאן – לאן?
אז זהו, שגם להם אין מושג. או, כפי שאמר לי אחד מהם: “או שדרעי ילך להתאבדות פוליטית, או שהוא יפעל נכון וימנע את המהלך. אבל אצלנו, זה קודם כל לנסות לפעול מבפנים. אין לנו מטרה לפלג, יש לנו מטרה להשיג את מה שאנחנו רוצים להשיג”.
בין הדרישות יש לא רק דרישות לשררה (השארת רוב הח”כים הנוכחיים בתפקידם), כי אם גם, ובעיקר, בקשות ערכיות הקשורות ב”שמירה על מורשת מרן”, כמו גם שיתוף כל חלקי המפלגה (כן, גם אלי ישי) בהנהגה. בדיוק כפי ששותף אריאל אטיאס, קודם לפרישתו. בעצם, גם אחרי פרישתו הוא מסייע, לבקשת היו”ר, בנושאים הקשורים ברשת החינוך של ש”ס.
וכפי שמשולב כרגע יעקב מרגי, בתפקיד המגשר, המפשר – או מה שלא תרצו.
“האינטרס של אריה הוא למצוא את שביל הזהב. הוא לא רוצה סכסוך פנים-מפלגתי. הוא רוצה לעשות הכול כדי לשמור על השלום. השאלה אם יצליח”, אומר אחד מהם.
ומה אם מדובר בתרגיל שיחזיק מעמד רק עד להיוודע תוצאות הבחירות פלוס בעיטה ביום שלמחרת? אני שואלת את אחד מהגורמים במחנה ישי.
אז זהו, שהם לוקחים זאת בחשבון, אבל בטוחים שיצליחו לקבל בטחונות שיבטחו את מעמדם. למשל, איש מוסכם על כולם לתפקיד בא כוח הסיעה. אדם ישר, כזה שלא יבגוד.
איך הסביר לי אחד מהם? “בעוד אלי ישי שם לו למטרה להקים מפלגה, כמעט ‘יהיה אשר יהיה’, אצלנו אנחנו מעדיפים לשמר את מורשת ש”ס, שלדעתנו הולכת ואובדת – כפי שהדבר בא לידי ביטוי בסקרים. אם נשיג את המטרה – דיינו.
“איבדנו את הזהות. לא כל המצביעים של ש”ס חיים בהר נוף, יש ציבור גדול שלא רוצה שש”ס תהיה ‘אגודת ישראל מספר 2’, וזה מה שקרה לאחרונה.
“בשנה וחצי האחרונות ש”ס חוזרת כמו מנטרה על ‘חוק גיוס’ ‘חוק גיוס’, ול’עמך’ של ש”ס זה לא ממש מדבר. אז נכון שגם בתקופת אלי ישי כיו”ר תנועה די יישרנו קו עם יהדות התורה, אבל היה את מרן שעשה את האיזונים”.
נכון להיום, אריה דרעי מנסה לשדר לח”כים שיש שינויים בלשכתו (אחד השינויים המרעננים הוא הכנסתו של איציק לוי, עוזרו המסור לשעבר של סגן שר האוצר איציק כהן), שעושה חישוב מסלול מחדש, שחשוב לו שיהיו סביבו ח”כים מבוגרים.
האם זה יחזיק מעמד גם אחרי הבחירות וקבלת המנדטים מהבוחר? צריך לסמוך על כך שגם הח”כים של ש”ס עשו קילומטראז’ לא קטן, ושהם יידעו לבטח את עצמם היטב.
נכון לעכשיו, תולה באוויר השוט של “שישה ח”כים אולי אפילו שבעה” שהם בפוטנציאל פרישה. אם יוכשרו הלבבות – זה לא יקרה. אחרת, המפץ בוא יבוא.
מחד, אלי ישי מציג את תג המחיר שלו – האהבה אליו מהשטח, מאנשי הימין של ש”ס, מה’עמך’. מאידך, דרעי מנופף בתג המחיר משלו. אחרי הכול, הרב עובדיה זצ”ל בחר בו לכהן כיו”ר.
בין תגי המחיר הללו ייערך המו”מ. נכון לעכשיו, איש אינו יודע כיצד זה יסתיים.
5.
חשבתי שאולי בישיבת הסיעה הראשונה של פתיחת מושב החורף, ידפוק מישהו מהח”כים על השולחן ויבהיר את עמדתם, את הרצון לשינוי.
אבל זה לא קרה.
“יש עוד זמן”, הסביר אחד הח”כים. גם בסביבת אלי ישי לא ממהרים. אחרי הכול הם למדו לקח ממשה כחלון, שעומד זמן רב מדי על המדף, וזה לא ממש עושה לו טוב בסקרים. מן הסתם, עם תחילת האיתותים על מועד בחירות מתקרב והולך, ייצאו גם הם לפעולה.
עד אז ימשיך אלי בסיוריו בשטח, ימשיך לגלות מנהיגות עצמאית. אריה אולי לא אוהב את זה, אבל עם הזמן הוא יתרגל ש”זה מה יש”. בעבור המחיר של ליכוד השורות, ייאלץ ללמוד לחיות עם זה. פעם, הוא גם לא מאוד אהב שחברי כנסת מתראיינים על דעת עצמם. בהמשך הבין שחשוב להאציל סמכויות, שזה מאחד את השורות, שזה טוב למפלגה.
וטוב למפלגה – טוב גם לאריה, בסופו של יום.
היום הוא במצב הרבה יותר מפויס מבעבר. הוא אפילו מוכן, לדברי כמה מהמעורבים בפרשה, להשלים עם אנשים כמו ניסים אלקסלסי. אם אכן יפנים מה דורשת ממנו טובת המפלגה, יש מצב שיצליח לעקור את הח”כים הנחשבים לתומכי ישי מזרועותיו.
השאלה הגדולה היא מה יהיו צעדיו בתקופה הקרובה.
תמונת היום, החיבוק עם מרגי, אותתה לי שיש מצב שהוא הבין – והפנים.
6.
רק שבוע קצת יותר משבוע חלף מאז יום הבחירות לרבנות ירושלים, אך נדמה שאת הפצעים עדיין רבים ממשיכים ללקק.
בין השאר, כמה מפתיע, מלקקים פצעים גם בלשכת הגר”ש עמאר. אז נכון שהם זכו בניצחון המיוחל, אבל לתלמיד חכם בסדר גודל של הגר”ש עמאר, אברך מבני-ברק במקור, לא קל לספוג חבטות מהעיתון הליטאי ‘יתד נאמן’.
בשעתו, נמנע מלחתום על חוק גיורי צה”ל בעצמו והעביר את הפיקוד וההחלטות אל הגר”ע יוסף עצמו. היו שאמרו שעשה זאת בשל החשש מפני מתקפות ‘יתד’. בפועל, מן הסתם, רצה שהגר”ע יקח על כתפיו הרחבות את האחריות לנושא כה רגיש.
המעניין הוא כי ‘הפלג הירושלמי’, שראשיו היו אלו שניהלו אז את ‘יתד נאמן’ (בעידן של לפני ההפיכה ועוד בחיי הגר”ש אלישיב זצ”ל), הם אלו שהביאו את הרב עמאר לפגישה מצולמת בביתו של מנהיגם הרוחני, הגר”ש אויערבך. צחוק הגורל.
בביתו של מנהיג דגל התורה, בכל אופן, מעולם לא קיבלו באופן רשמי את הרב עמאר. איש החינוך הרב מרדכי בלוי אף זוכר כיצד הרב עמאר ניסה להתקבל בחזון איש 5, כשהוא לבוש בלבוש הרשמי שלו כרב ראשי, בימי פרשת גיורי צה”ל. בני הבית נכנסו להתייעץ עם הגראי”ל שטינמן – האם לקבלו.
“לא מגרשים יהודי”, אמר להם. “שיכנס, אבל בלי צלם”, הוסיף מיד.
בלוי מספר כי מונה אז “להעביר את ההוראה. הרב עמאר נכנס לזמן קצר, ויצא מבלי שתצא על כך כל הודעה לתקשורת, באשר אפילו תמונה אחת ויחידה לא נותרה ממנו”. הסיפור מתפרסם כאן לראשונה.
7.
רגע אחרי הבחירות חשבתי על חבר מועצת חכמי התורה של ש”ס, רבי דוד יוסף, מי ששנים חלם על תפקיד רבה של ירושלים – ונאלץ שלא להתמודד.
היה זה בעצרת ‘השבעה’ על הגר”ע יוסף. דרעי התלבט האם נכון להכריז כבר בשלב זה על כניסתו של רבי דוד למועצת החכמים. הוא חשב שעדיף לדחות את ההחלטה. שזהו לא הזמן המתאים. “אבל אז שומעים איך הרב דוד יוסף אומר לו: ‘כעת'”, העיד בפניי אחד מהנוכחים, שעמד קרוב והצליח לשמוע את המדובר על הבמה. גם חכם שלום כהן התלבט. לבסוף הכריזו.
“זה ימנע את התמודדותו לתפקיד רב ירושלים”, ניבא אז דרעי, ואף אמר השמיע את הערכתו באוזני בכיר שעמד לצידו. ניבא, וידע מה ניבא.
בערב יום הכיפורים האחרון נעשה עוד ניסיון להשכנת שלום בין הראשל”צים – הגאון רבי יצחק יוסף והגאון רבי שלמה עמאר. התכנית הייתה שרבי דוד ישתתף בפגישה, כאשר ברקע דרישה מהגר”ש עמאר שלא להתמודד על תפקיד רבה הספרדי של ירושלים. הפגישה, שתוכננה להיערך בביתו של המתווך – הרב ברוך שרגא ובביתו שבגבעה הצרפתית – טורפדה. פגישה חדשה נקבעה בסופו של דבר בין שני הראשל”צים, כאשר רבי דוד אף אינו מעודכן עליה ובטח שלא נוכח בה.
בגבעת המבתר היו שקלטו, מן הסתם, את התכנית, וסירבו לשתף איתה פעולה, כשהם נחרצים להניע את הרב לרוץ לתפקיד.
אבל ביום בו נערכה הפגישה לבסוף, בחול המועד סוכות, היא התקיימה לא לפני ששיחת טלפון עשתה את דרכה מהרב שמעון בעדני אל הרב יצחק יוסף, ואחר-כך אל הרב שלמה עמאר. שניהם מכבדים מאוד את הרב בעדני, ודעתו חשובה להם. שיחתו סללה את ההסכמה לפגישה.
“הייתה זו יותר פגישה של בקשת תמיכה מאשר פגישת שלום”, סיפר לי אז אחד שהיה מעורב בתהליך. “כחלק מהפגישה הגיעו המשפטים אותם דרשו בלשכת הרב יצחק – משפטים שדיברו על ניסיונו הרב של הראשל”צ”. מי שיודע, בבסיס היחסים העכורים בין השניים עמדו משפטים, בהם התבטא הרב עמאר בעבר, כשסבר שהרב יצחק אינו מנוסה דיו לתפקיד רב ראשי. הוא לא כיהן כדיין בבתי הדין, הוא לא עבר את המסלול כמוהו או כמו הרב ציון בוארון, שהיה מועמדו בבחירות של הרב עמאר.
את זה בדיוק רצה להסביר גם להגר”ע יוסף, אבל לא הצליח להיכנס. הרב כעס מדי, לאחר שהציב מועמד מול מועמדות בנו יקירו.
השלום נרשם, אך מעולם לא היה זה שלום של אמת. ביקור גומלין, אגב, גם לא נרשם.
8.
מהרגע הראשון לא היו בטוחים במטה הרב עמאר אם תמיכת דרעי אמיתית. היו שלקחו בחשבון שהוא יעשה לו ‘כיפה אדומה’.
ידיעות שונות ששוחררו לתקשורת הרגיזו אותם, והיו, לדבריהם, בניגוד לסיכומים המוקדמים שכללו אי פרסום ידיעות שכוללות תמיכה חמה מדי של ש”ס ברב. “זה רק ירחיק את הבוחרים החילוניים”, סברו במטה הרב עמאר.
אבל בסביבת דרעי היו כל הזמן מי שהדליפו. כך הדליפו על שיחה בין חכם שלום כהן לרב עמאר, כך הדליפו על הפגישה של חברי הגוף הבוחר של ש”ס בביתו של חכם שלום כהן – פגישה בה הורה להם לתמוך במועמדות הרב עמאר.
הם חששו שזה יזיק להם. הם עוד יותר חששו, שמישהו מדליף בכוונה כדי להזיק להם.
עזר להם ה’ ובסופו של יום בחירות התברר שהנזק ממנו חששו לא קרה.
9.
האם יחסי החברות ששררו מאז ומתמיד בין אריה דרעי לבין רבי דוד יוסף לא יחזרו להיות מה שהיו?
באופן רשמי, הצדדים מכחישים. אבל קשה להתעלם מכך שעל הבמה, בעצרת הזיכרון באיצטדיון ‘ארנה’, לא שיבח רבי דוד את יו”ר התנועה. כל השאר הקפידו לעשות זאת.
האם נותר הכעס בליבו גם אחרי יום כיפור והושענא רבה? מי יודע.
10.
במשך ימים ארוכים התלבטו ב’דגל התורה’ (הסניף הירושלמי ניהל את נושא הבחירות לרבנות) למי להעניק את התמיכה במשבצת האשכנזית.
במהלך השעות האחרונות, ולאחר שבדקו ומצאו שלמתמודד הרב אליהו שלזינגר אין די קולות כדי לנצח במערכה, הוחלט לתמוך ברב משה חיים לאו.
מכאן, עולה וצפה השאלה: אם כך, מדוע הוא לא התקבל במעונם של גדולי ישראל הגראי”ל שטיינמן והגר”ח קנייבסקי, כפי שהתקבל שם הגר”ש אליהו?
יותר מכך: למה, אם כן, התקבל הגר”א שלזינגר בבית הגראי”ל שטיינמן?
מתברר, שהרב שלזינגר נכנס אל הבית עוד בטרם הוחלט במי לתמוך, ומשום הכרת הטוב על עמידתו לצד ‘דגל התורה’ במאבקיה ההשקפתיים מול ‘הפלג הירושלמי’. אבל מכאן ועד לתמיכה במי שסיכוייו אינם גבוהים ובחירה בו תביא, בדיעבד, לעליית כוחו של מועמד כמו הגר”א שטרן במירוץ, הדרך ארוכה.
אלא שב’דגל’ יודעים שהגרי”ש אלישיב זצ”ל, בשעתו, תמך ברב שלזינגר, מה שלא מאפשר תמיכה ‘בתופים ובמחולות’ ברב לאו. לכן, תמיכה מעשית – כן, ברכות וצילומים – לא.
מאחורי הקלעים יש מי שטוענים שקיים גם כעס מסוים על הרב לאו, באשר לבחירות בנתניה, שהתקיימו לפני כחודש וחצי. בבחירות ההן לא התערב הרב שטיינמן כלל, ורק הגר”ח קנייבסקי בירך את הרב לאו, שבסופו של יום לא נבחר לתפקיד. שמועות סיפרו בעקשנות על כך שאנשיו הפיצו כי בידו תמיכה מהגראי”ל, ולמרות ההכחשות – הדבר עורר תרעומת והיווה עוד סיבה טובה שלא לקבלו לברכה.
11.
נחזור ל’דגל התורה’.
בסניף הירושלמי מסתובבים לא מעט אנשים עם בטן מלאה על ההתנהלות, אותה הם לא ממש רואים עין בעין. “איש אחד ניווט והחליט, ולא תמיד בתבונה”, אומר בכיר המעורה במירוץ הליטאי לרבנות.
כראיה הוא מספר, כי לפני מספר ימים פגש בכיר בדגל בכיר בבית היהודי, שסיפר לו כי נוצר חלון הזדמנויות באשר, לדבריו, “בנט זועם על הסולחה הפנים-ש”סית, ועל קבלת הרב עמאר בביתו של הרב יצחק יוסף. הוא חשב שהוא תומך ברב שהוא אנטי-ש”ס, ופתאום הוא מקבל אותו משלים עם ש”ס וקודקודיה.
“זו ההזדמנות להציע לו דיל חלופי”, אמר הבכיר. “תתמכו אתם ברב אליהו, אנחנו נתמוך במועמד שתרצו במשבצת האשכנזית. וגם אם אנשינו שלנו יצביעו לרב שטרן, אנשים שלכם יוכלו להמשיך לתמוך ברב לאו, ובלבד שהמשבצת הספרדית תאויש ברב אליהו”.
אותו בכיר בדגל הגיע אל מי שבידו לפעול להנעת ‘דיל’ שכזה, אך נענה בתשובה: “הוא יודע את הטלפון שלי, הוא יכול להתקשר אלי בעצמו ובלי שליחים”.
אם זה הסגנון של אופי הפעולה, אולי אלו גם התוצאות. “צריך היה נס גדול כדי לנצח”, סיים ואמר. “אם היו מנצלים אז את המומנטום, הכול היה שונה”.
כעת, לא נותר אלא למלא את דפי ‘יתד נאמן’ בנהי וקינות.
אליעזר ראוכברגר, יו”ר סיעת ‘דגל’ בירושלים
תגובות
אין תגובות