אושר דניאל, ששרדה את הטבח במסיבת הנובה, סיפרה היום (רביעי) בריאיון מצמרר לקלמן-ליברמן ברשת ב' על 12 השעות הקשות בהן נלחמה על חייה - והתייחסה לתחקיר צה"ל שיוצג היום (רביעי) לשורדים ולמשפחות השכולות.
בעל עסק? בא לבדוק אם אתה יכול לקבל הלוואה של מיליון ש"ח בתנאים מעולים • מקדם
על התחושות לקראת המפגש אמרה כי הרגשות מעורבים: "צד אחד, אין סיכוי שאנחנו מפספסים את זה, ומהצד השני - וואו, מה אנחנו הולכים לשמוע שלא שמענו? איך נצא מזה?"
היא הוסיפה: "שלחו הודעת הכנה שיהיו מתחמים של סיוע נפשי. אתה אומר אוקיי, זה הולך להיות משהו רציני".
דניאל סיפרה על 12 השעות בהן נאבקה על חייה ובהן איבדה את שני חבריה הקרובים סף אדברג וסתיו ברזני הי"ד: "יש משהו שהוא כל כך אנושי, שאתה לא מאמין למה שקרה לך.
"גם כשאני עושה הרצאות, יש פעמים שאני יוצאת ואומרת 'רגע, יש מצב שזה המצאה? שזה בראש שלי?' לקבל ודאות על מה שקרה לי, שמישהו חיצוני, עם סמכות, יגיד לי 'כן, זה קרה' - זה יכול להשקיט איזשהו קול שעולה הרבה".
על ניסיון הבריחה בבוקר הטבח סיפרה: "כשלקחנו ימינה מהמסיבה, בצומת רעים, ראינו עשרה מחבלים על אופנועים והם פירקו לנו את האוטו. הם ירו עלינו, ואנחנו הצלחנו לעבור דרכם. לקחנו שמאלה לכיוון אופקים, ואז אחד הרבש"צים של אחד היישובים פרסס אותנו כי הייתה רקטה על הכביש.
הקבוצה החליטה לחזור לאזור המסיבה, בחשבם שזה המקום הבטוח ביותר. "אסף זכרונו לברכה נהג כמו נהג פורמולה, והמחבלים כבר היו משני הצדדים של הצומת. אנחנו כולנו הורדנו את הראש וצרחנו 'שמע ישראל' הכי חזק שיש. לא הייתי בן אדם מאמין באותה תקופה, אבל ה'שמע ישראל' יצא לי מהמקום הכי עמוק של הלב".
בהמשך הסתתרה יחד עם חבריה מתחת לבמה המרכזית במשך 3 שעות: "אנחנו נחשפנו לכל האימה שהעולם הזה יכול להציע. לא ראינו כלום עדיין, אבל שמענו דברים מזעזעים".
בהמשך, כשנאלצו לצאת מהמסתור ולנוס על נפשם, נפרדה דרכה מאסף וסתיו: "זו הפעם האחרונה שראיתי אותם בחיים".
דניאל המשיכה לתאר את המנוסה שכינתה "גבעת המוות", כאשר מתוך כ-50 אנשים ששהו יחד, רק כעשרה הצליחו להגיע לראש הגבעה. "היינו 50 ונשארנו רק 10. אני קולטת מולי שטח פתוח ואני אומרת 'אוקיי, זה סוף הדרך'."
בסופו של מסע ארוך ומפחיד, הצליחה דניאל להגיע לכביש 232, שם פגשה שוטרים. "צרחתי 'אנחנו יהודים, אנחנו יהודים'. זו הפעם הראשונה שהתפרקתי".
"עם כל מה שעברתי בשבעה באוקטובר, זה היה צ'יפס לעומת הלוויות שלהם ולעומת הלחכות שהם יחזרו", סיפרה בהתייחסות לימים שאחרי הטבח עד שאותרו גופות חבריה.
