שורד השבי אלי-ה כהן התראיין הערב (שלישי) לחדשות 12 ומסר עדות מצמררת על ימי השבי שלו.
הוא שחזר את הרגעים הקשים ב-7 באוקטובר בהם הגיעו למיגונית שקיבלה את השם 'מיגונית המוות'.
"אנחנו שומעים טנדרים עוצרים. המון טנדרים, צעקות בערבית. הם זרקו רימון ראשון. מישהו צורח: 'רימון'. קפצתי על זיו, ממש השתטחתי עליה, והדבר הראשון שבורח לי מהפה זה: 'זיו, אני אוהב אותך'. הרימון התפוצץ והרג את כל מי שבכניסה. זיו החזירה לי: 'אלי-ה, אני אוהבת אותך'".
לפתע הוא רואה את ענר שפירא קם ומתחיל לזרוק את הרימונים בחזרה. "נזרק עוד רימון. הוא תפס אותו וזרק להם אותו החוצה. ראיתי את זה בעיניים. היה ברור לכולם מה הוא עושה. באיזשהו שלב ענר מחזיק רימון, ואני רואה שהם בעצם הצליחו לירות בו. הוא נופל על הרצפה והרימון מתפוצץ יחד איתו. זה השלב שאני אומר: 'אני לא מאמין'. הבחור ששומר עלינו הלך".
הוא סיפר כי אחרי ענר, אחרים המשיכו לזרוק את הרימונים החוצה: "אני זוכר בחורה שמרימה רימון וזורקת אותו החוצה – ויש את הרימון האחרון שבסוף קטע להירש את היד. אחרי זה אף אחד לא קם לזרוק רימונים יותר".
בשלב מסוים הוא נורה ברגלו. כהן מספר כי אמר "שמע ישראל", פתח את העיניים וראה 3 מחבלים: "הם היו עם טלפונים ופלאש, מצלמים אותנו. עם חיוך מטורף על הפנים. חיוך משוגע. אני לא אשכח את החיוך הזה בעולם. אני הולך לישון עם החיוך הזה, אני חי אותו. זה החיוך של החטיפה שלי".
בדרך לעזה, יחד איתם היה חטוף נוסף, שניסה לברוח ולקפוץ מהרכב. "הוא בחר לקחת את הסיטואציה לידיים ואמר: 'אני קופץ'. אמרנו לו: 'אל תעשה את זה', אבל תוך כדי נסיעה הוא עשה. הם עוצרים את הטנדר והם יורים בו למוות. אנחנו ממשיכים את הנסיעה לעזה כאילו כלום לא קרה. כאילו לא קפץ עכשיו בחור וירו בו, ואנחנו ממשיכים לנסוע".
בעזה הוא עובר ניתוח ללא הרדמה להוצאת הקליע מרגלו. "בלי זריקה. רק עם חתיכת בד טחובה בפה. אומרים לי 'אסור לצעוק. אם האזרחים בחוץ ישמעו אותך, הם ייכנסו לבית ולי אין איך להגן עליך'".
במנהרות הוא פוגש חטופים נוספים ומשם מתחילה מלחמה פסיכולוגית של מחבלי חמאס. הם מתעללים בחטופים, מפשיטים אותם לעתים, קושרים את רגליהם בשלשלאות, משפילים אותם ובעיקר מרעיבים את החטופים. "אתה מוצא את עצמך מתחנן – והם נהנים מזה. הם יודעים שהם מרעיבים אותך".
לאורך השבי חשב שבת זוגו זיו נרצחה במיגונית. "באמונה שלי, בשום תסריט בעולם לא דמיינתי שהיא שרדה את זה. בהתחלה היה לי מאוד קשה, ההבנה שאיבדתי את בת הזוג שלי. מהיום שנפגשנו אנחנו חיים ביחד".
אחרי שהופצצה המנהרה בה הוחזק הועברו והוא ואלון אהל למקום מסתור אחר. לפני ששוחרר שכנע את אלון שגם תורו מתקרב. "הוא לא רואה בעין אחת. במצב שהוא כנראה לא טוב. אנחנו יושבים, הרבה מאוד שיחות נפש. אני אומר לו: אל תשכח מאיפה באת ואת המשפחה שלך. אנחנו מתחבקים ובוכים, אני אומר לו שיהיה חזק. אני מבטיח לו שאני עולה למעלה, לא אומר שאני שוכח אותו".
ואז מגיע הרגע שהוא מגלה שבת זוגו בחיים. "איך שאנחנו יורדים מהאמבולנס, באה אליי מישהי ואומרת לי: ברוך הבא לישראל. אני מסתכל עליה ואני אומר: 'אין, זאת זאתי שהולכת לבשר לי את הבשורה'.
"ואז היא אומרת לי: 'טוב, בקיבוץ רעים מחכים לך אימא ואבא שלך'. ואז היא אומרת לי: 'וזיו'. אלי-ה לא מאמין: "אני אומר לה: "מה 'וזיו'?", 'את עובדת עליי', היא עונה לי: 'לא'. שנינו התחלנו לבכות בטירוף, צורחים באוטו". אמרתי לה: 'את יכולה להחזיר אותי עכשיו לעוד 500 יום, העיקר שתספרי לי עוד פעם שזיו בחיים'".
במהלך הראיון הוא פונה לראש ממשלה ומבקש שיגביר את המאמצים לשחרור החטופים. "זה פשוט לא הגיוני שאני מדבר אל הממשלה. שאנחנו מספרים להם מה עברנו שם, הרעבות, שרשראות ואלימות, שהם שומעים את כל זה - ובכל זאת בוחרים לחזור ללחימה. יש שם בני אדם מתחת לאדמה. צריך למצוא פתרון. לשבת בשולחן המשא ומתן ולשבור את הראש איך להוציא את האנשים האלה משם. בעיניי, זה גזר דין מוות".
"הפשיטו אותנו, אין יותר נאצי מזה": לאחר 505 ימים בשבי, אלי-ה כהן מספר בריאיון ראשון על העינויים, ההרעבה וההתעללות במנהרות חמאס.
— החדשות - N12 (@N12News) April 1, 2025
חודש וחצי מאז שחזר, הוא מנסה לבנות לעצמו שגרה חדשה. לחזק את הגוף שצריך התאוששות ולהעלות את הקילוגרמים הרבים שאיבד ולהתמודד עם השמיעה שנפגעה.… pic.twitter.com/3etuCORYAb
