לקראת חג הפסח: ספר הלכתי חדש מחולל סערה בעקבות פסיקתו להתיר אכילת כמון בפסח. מדובר על הספר 'שמו ינון' מאת הגאון רבי ינון חיים רביב, מו"צ ורב קהילת 'היכל יוסף' בבית שמש וראש כולל ישיבת 'פנמה'.
הדיון ההלכתי על השימוש בתבלין הכמון בפסח קיים כבר שנים ארוכות, כאשר החשש המרכזי הוא משום תערובת חמץ של גרגרי שיבולת שועל, הגדלים במקרים רבים בסמוך לכמון ודומים לו במראם.
בדיקה עדכנית של גופי הכשרות מצאה כי הכמון המגיע מהודו, הוא נקי מאוד ללא תערובת של דגני חמץ כלל, ואילו הכמון הבא מטורקיה או מסוריה, מצוי בהם יותר תערובת של דגני חמץ.
בשנים האחרונות עסקו כמה מגדולי ישראל בסוגיה. הראשל"צ הגרש"מ עמאר פסק בספרו שו"ת 'שמע שלמה' לאיסור, ומנגד, הראשל"צ הגר"א בקשי דורון זצ"ל פסק בספרו 'בנין אב' להיתר.
הטיעון העיקרי של הרב המחבר להיתר, הוא משום שהחמץ - אם ישנו - בטל ברוב של הכמון, וכל מה שנאמר שחמץ אינו בטל אפילו באלף - זה דווקא במקרה שניכר האיסור קודם שנוצרה התערובת, אבל כאן נוצר האיסור רק כשכבר היה בתערובת.
הוא גם מוכיח כי זו גם דעת מרן ה'מחבר' השו"ע ודעת הרמ"א.
הגר"י רביב קובע: "הכמון שמשתמשים בו בפסח, אף דשכיח הדבר דיהא מעורב בו כמות מזערית של שיבולת שועל או חיטה וכדומה, מכל מקום מותר להשתמש בו בפסח, משום דאף אם יש בו תערובת מזערית זו, הרי היא בטלה בשישים כשאר איסורין. ואין לומר דאינה בטילה משום דהו"ל דבר שיש לו מתירין, או משום דהו"ל חמץ בפסח דאסור במשהו, משום דנולד בתערובת".
