האב השכול נגד ההתנפלות על גולדקנופף: פתאום "זעם קדוש"? השתגענו?

ציונות דתית יקרה ואהובה,

אתמול בערב זכיתי לתת שיחה לסגל של חטיבת החשמונאים. הגעתי לבית החייל בשעה 19:00 ויצאתי בשעה 21:30, והלב היה מלא בתחושת רוממות.

כמה עשרות מבניה המופלאים של הציונות הדתית מתכוננים לקליטת מחזור של חרדים בחטיבת החי"ר הראשונה בצה"ל. כל הדרך חזרה הביתה הרגשתי אושר אמיתי ואופטימיות - הנה, צעד אחר צעד, אנו מתקדמים לעבר פתרון אחת הסוגיות הבוערות ביותר בחברה הישראלית.

ואז, כשפתחתי את המכשיר - חשכו עיניי. הסערה התורנית סביב 'שיר השנה'.

אבל הפעם, הציונות הדתית, מקיר לקיר, מגיבה כחיה פצועה וכואבת - בתחרות מי יבטא את הזעם הקדוש ביותר. פוליטיקאים, קצינים במילואים, עיתונאים, משפחות שכולות - כולם בזעקה אחת. מופע של אחדות, אך סביב מה?

ובכן, ציונות דתית יקרה, כשאת פצועה וכואבת - האם הצעקות מועילות? יש לנו עוצמה אדירה מול אויבינו, ואל מול אחים שעושים שטויות - אנחנו קורסים? השתגענו?

לא, גם אני לא אהבתי את הסרטון, בלשון המעטה. אבל שמתי לב שהייתה התנצלות והבהרה (שקמה ברסלר כבר התנצלה? אהרן ברק? דורית בייניש? גיא פלג? למה כלפיהם יש לנו כזו הכלה והבנה? זה רק מהיממה האחרונה).

ובעיקר - יש לזכור מי האויב האמיתי שלנו ושיש כוחות שמנסים לבלבל ולהחליש אותנו במלחמה האמיתית ולייצר מלחמה בינינו, כדי להפיל את הממשלה - בזמן מלחמה.

אתם יודעים אילו שירים וקריאות נשמעים בהפגנות נגד הממשלה כעת? אתם יודעים אילו מעשים נעשים שם? כולל קריעה של תמונות גיבורים שנפלו… ולא ראיתי את אותו "זעם קדוש" מופנה כלפיהם בכזו התלהבות.
לא ראיתי את אותו זעם מול הקריאות למרד מיסים.

אז בואו נירגע.

דווקא בימים הללו יש לנו תפקיד היסטורי. להיות דוגמה. מבחן המנהיגות האמיתי הוא ברגעים הקשים ביותר – מכל הסוגים.

אני מתפלל שנתעשת ונוביל בדוגמה אישית. מנהיגות אמיתית היא כזו שאוהבת את כלל ישראל – באחריות, מתוך אהבה אמיתית.