יתד נאמן: “נבחרו רבנים שדעת גדולי ישראל אינה נוחה מהם”

יהודי פסע ברחובות וילנה ביום גשום וסוער. לפתע שמע זעקות שבר נוראות ממעמקיו של בור שנכרה בצידי רשות הרבים. מבלי להרהר רגע ומבלי להתמהמה, הוא רץ להביא חבל וגלש למעמקיו של הבור. כעבור מספר דקות, הגיח ממעמקים, כשבשארית כוחות הוא מעלה עמו יהודי פצוע ומרוסק אברים. כשכולו שחור מהבוץ הטובעני, תוך כדי גשם שוטף, הוא הצליח לגרור את הפצוע לביתו. הוא פינה לו את מיטתו הפרטית והזעיק את הרופא.

במשך מספר שבועות סעד את הפצוע במסירות אין קץ, עד ששב לאיתנו. בכל רחבי וילנה יצא שמו לתהילה כבעל חסד שאין כדוגמתו. וכשאחד מתושבי העיר הפליג בפומבי בשבח חסדיו, נפלו פניו של האיש: “אבל את הבור הזה אני כריתי! בגללי הוא נפגע אנושות, לכן אני כל כך מתאמץ להבריאו ולחיותו”!

זה עתה הסתיימה מערכת בחירות סוערת ביותר לרבנות בירושלים. עם סיומה נבחרו על ידי הגוף הבוחר רבנים שדעת מרנן ורבנן גדולי ישראל שליט”א לא נוחה מהם. באופן נורמלי ניתן היה לצפות שמי שכרה את הבור, מי שיצר את הבעייה הקשה הזו, יעשה ככל שביכולתו כדי לחלץ את הנופלים לתוכו.

אבל לא תמיד אלה שחפרו את הבור, גם עמלים לחלץ את אלה שנפלו למעמקיו. לעיתים, במקום לסתום את הבור, לסלק את המכשול שהניחו במו ידיהם ברשות הרבים, יש שמעמיקים את הבור ומעצימים את הסכנה. אלה שלא ביצעו פניית פרסה ולא חזרו בהם, בלטו מאוד במערכת הבחירות הזו. קולם הדהד בחוזקה.

ההידרדרות שלהם החלה עוד לפני מערכת הבחירות לרבנות. שורשי הפורענות נזרעו עוד בבחירות לרשויות, כאשר ראש עיריית ירושלים נבחר לתפקידו בקולותיהם של חרדים. אז הם חפרו את הבור.

ממרומי תפקידו היתה לראש העירייה השפעה מכרעת בעיצוב הגוף הבוחר לרבנות באופן מעוות שיעניק מראש את הכוח לחילונים ולדת”לונים. על פי חלוקה לא הגיונית של בתי הכנסת, ניתנה העדפה ברורה ומכוונת לנציגי הדת”לים. הבג”צ שידוע כאוהב חרדים, העניק לזה גיבוי, שאת פצעיו עם ישראל מלקק כיום.

לראש העירייה ניתן הכוח לפעול ביחד עם השר בנט להשגת מטרתם, בזכות קולות של גורמים חרדים שמטרתם היחידה היתה לקבל הכרה כלשהי בכל מחיר, גם מחיר כה נורא של פגיעה ביסודות היהדות!

עם פתיחת מערכת הבחירות הצהיר השר בנט שהוא מעוניין בבחירת רב ציוני. ההעדפות של מפלגת “הבית היהודי” שנתנה ידה להפיכת לומדי תורה לעבריינים ולהרס חומות הדת כמעט בכל המישורים, היתה “רב לייט” וציוני, למרות שבארסנל השמות הופיעו גם “רבנים ציוניים” מסוג שונה.

בנט הצליח במשימה, ובנאום “הנצחון” שלו הביע את קורת רוחו מ”בחירת שני רבנים ציוניים”! אמנם במראם החיצוני הם בעלי חזות רבנית, אבל דוקא כאשר החזות אינה מסגירה, הסכנה חמורה בהרבה:

“לא תטע לך אשרה. אמר ריש לקיש: כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה בישראל” (סנהדרין ז:). מה ענין לדיין שאינו הגון אצל אשרה דווקא. אלא, מה בין סתם ע”ז לאשרה, שכל עבודה זרה ניכרת היא לכל, וכל הרואה יודע כי ע”ז היא. לא כן אשרה, אשר איננה אלא עץ ככל העצים ומצורתה החיצונית לא מכירים את מהותה שהירא עבודה זרה. דיין שאינו הגון אף הוא כיוצא בזה. בחיצוניותו אינך מכיר את מהותו, שכן אף הוא לבוש איצטלה דרבנן, אבל בפנימיותו נגוע הוא. הוא טועה ומתעה את הרבים (פנינים משלחן גבוה, בשם מרן הגר”ח סולבייצ’יק זצ”ל).

השר בנט וראש עיריית ירושלים ניר ברקת רקמו את הדיל הנבחר של הרבנים שעמדותיהם ופעולותיהם בסוגיות כמו גיור, מוכרות וטורדות מנוחה.

זאת בסיוע השותפים, אלה שלא היה להם די בחפירת הבור: תמורת קורטוב של לגיטימציה ונזיד משרה הם פעלו להכתרתו של ראש עירייה חילוני בירושלים שהיה בריח תיכון בבחירות האלה לרבנות, ותמורות אבק לגיטימציה נוסף  ואדים של נזיד משרה נוספת הם פעלו במערכת הבחירות הנוכחית כשותפים מלאים לברקת-בנט, התראיינו, הצטלמו ואולי אף הצביעו למען נטיעת האשרה בגנה של ירושלים.

הם לא נמנעו מלהושיב על כס רבה של ירושלים רבנים שישבו עם קונסרבטיבים, כדי להיבחר. כדי לרקום את הדיל שרוח חכמים לא היתה נוחה ממנו משיקולים הלכתיים, ישב אחד הרבנים, לראשונה בהיסטוריה, עם רבאיי קונסרבטיבי שאף מועמד למועצה הדתית, והעניק לו בזה לגיטימציה, כדי לקבל את תמיכתו בבחירות.

הפגישה היתה מצולמת ומתוקשרת והיא הפעילה פעמוני אזעקה רמי דציבלים. קו אדום נחצה, אך הכל היה כשר להשגת המטרה. אותו רב היה המועמד שלהם, והכל תמורת הכרה ותקווה למשרה. מועמד אחר שלהם הוא רב שהצהיר בגלוי על פגיעה בחומות הכשרות.

בראיון לתקשורת, התבטא המועמד הנבחר שלהם כי תחת הכותרת של “כשרות מהדרין”, תשווק תוצרת חקלאית מהיתר מכירה! תחת כותרת “מהדרין”! מי שרוצה “שמיטה לחומרה”, אמר, “יוכל לרכוש תוצרת מהכשר הבד”צים ששמם מתנוסס מעל הדוכנים בשכונות החרדיות”. אלו כשלעצמם דברי הבל, כי כל בר דעת מבין שהשתתפות החרדים בבחירות לרבנות בירושלים אינה לתועלת עצמם, אלא לטובת ציבורים אחרים, מתוך תחושת ערבות זה בזה, ואחריות.

אלה שרוממות המסורת “ללא שינוי וללא סטייה” בגרונם ולדבריהם הם “ממשיכים את הנהגת גדולי הדור הקודמים”, אלה ששמעו מפי מרנן ורבנן זצוק”ל חוות דעת מפורשות וקשות על המועמדים אותם הריצו, חפרו עוד שני טפחים לעומק. חלקם עמדו בהיכלו של רבינו מרן הגרי”ש אלישיב זצוק”ל ושמעו מפיו ובקולו דברים מפורשים אודות המועמדים ונגד עמדותיהם ההלכתיות.

יש מהם שהיו טבולים עד צוואר ומעורבים במלחמותיו של רבינו מרן זצוק”ל בסוגיית הגיור, אך עתה הם התייצבו מול מיקרופוני התקשורת כדי לשבח ולהוקיר רבנים שעמדותיהם עוקרות את דעתו של רבינו מרן זצוק”ל. מי יגלה עפר מעיניו של רבינו מרן זצוק”ל אשר מסר את נפשו למלחמה נגד העמדות שהללו מבקשים לקבוע במסמרות חדשים שלא שערום אבותינו.

בבחירות האלה הושלה המסכה. איש לא הופתע מהצביעות הנוראה שנחשפה, כי היא כבר הפכה לשיטה מוכרת ודרך חיים. דרכם להשלטת ה”השקפה צרופה” עוברת דרך רמיסת ההלכה וההשקפה הצרופה! רוממות ההשקפה שמהדהדת בפיהם ובפי כתבם, נותרת כתפאורה כאשר ניתן להשיג משרה במשורה או לגיטימציה בכפית. דגל רוחני אדום מרחף על ירושלים ועל היהדות הנאמנה. בור עמוק נותר ברשות הרבים, שחופריו עדיין לא הניחו את את החפירה מידם.

לקחי מערכת הבחירות חייבים להלמד, כי ירושלים ערים סביב לה וזו איננה המערכה האחרונה. הציבור הנאמן לדבר ד’, זה שמבין את העיוות שבשיטה, חייב גם להוקיע את התופעות הנפסדות שהתגלו ע”י נושאי שם ההשקפה והרבנות לשווא. יש לפתוח את דלתות הבית לרווחה כדי לאוורר את התופעה, הן האישית והן השיטה.

אור השמש הוא לעיתים חומר החיטוי הטוב ביותר. הוא גם יסייע להבדיל בין עץ לבין עץ-אשרה!

• המאמר פורסם הבוקר ב’יתד נאמן’