בגור הבינו שרק כשכולם יחזיקו באקדח, יש סיכוי לקבל חוק גיוס מביבי

1.

מזה שבועות שאיומי ירי מאקדח פיקות מחרידים את שנתו של ראש הממשלה. האוחז באקדח – שר הבינוי והשיכון יצחק גולדקנופף.

לא משנה כמה בדיקות בוצעו מטעם סביבת ראש הממשלה, הם שבו עם צפירות הרגעה "הליטאים מ'דגל התורה' לא יצטרפו ל'ציר גור'". הם, כך ידעו,  לא רק יצביעו בעד התקציב הם אפילו לא יאיימו. כך גם השר מאיר פרוש וח"כ ישראל אייכלר. אפילו על ח"כ שמעון רוט, נציג צאנז, ידעו לספר לנתניהו שהאדמו"ר מאפשר לאיים – אבל לא מעבר לכך.

אז גג סגן השר יעקב טסלר מויז'ניץ במתנדנדים ועמו השר מגור.

הא ותו לא.

2.

מה שנתניהו לא ידע הוא שגולדקנופף יודע דבר או שנים בהלכות אחדות ובטקטיקות ניצחון. גם הוא מכיר את הסיפור על אותו זקן שהיו לו שלושה בנים. קרא להם לפני מותו וביקש מהראשון: 'לך תביא לי ענף' – ואז 'שבור אותו'. הבן שבר בקלות רבה. 'לך תביא לי שני ענפים', המשיך האב, והבן מציית. גם אותם הוא מצליח לשבור, לפי הוראת אביו, רק שזה הפעם קצת יותר קשה.

הסיום מוכר: 'תביא שלושה ענפים, תשבור'. אבל את השלושה הוא כבר לא מצליח. האב חזר על כך גם עם הבן השני, ואז עם השלישי. ואז סיכם: "דעו לכם, שכשתהיו בנפרד יצליחו 'לשבור' אתכם מהר וללא קושי".

אם האדמו"ר מגור רוצה חוק גיוס (לא בטוח בכלל שהחוק המתגבש יירצה את דרישות גור. אם החוק המרוכך של 2019 לא עבר את המשוכה, מדוע שחוק קשוח הרבה יותר יעבור?) הוא צריך לגייס את כולם. והפעם, שלא כמו ב-2019, ואולי דווקא בשל הפקת הלקחים מאז (הסירוב אז דרדר אותנו לארבע סבבי בחירות פלוס 'ממשלת שינוי') –  אין את כולם.

מרן הגר"ד לנדו הוליך את הקו העיקש לפיו אין להתנות הצבעה על התקציב באישור חוק הגיוס. עמו, באותה תקיפות, נקט גם האדמו"ר מבעלזא. שניהם לא התירו אפילו את שלב האיומים. הצטרף אליהם השר מאיר פרוש. עכשיו, לך תבנה חומה כשיש לך ביד ענף דקיק.

3.

וייצאו משלחות מבית גור אל בתי גדולי ישראל.

רבי נחמיה אלתר, בנו של האדמו"ר מגור, נשלח אל בית מרן הגר"ד לנדו, בניסיון למצוא מוצא של אחדות.

הנה פתרון מוצע, שנכון לעכשיו נראה שהוא יעבור וייושם: יוצג מסמך רשמי לראש הממשלה ובו דרישה נחרצת של כל הסיעות המרכיבות את יהדות התורה – לחוקק את חוק הגיוס עד מועד שייקבע הקיץ.  אחרת, יהדות התורה כולה תפרוש מהממשלה.

רמז: תסמכו על נתניהו, אלוף העולם בדחיות שיידע איך לנווט גם בקיץ, מה גם ששום דבר לא יאיים עליו ברקע: חוק התקציב עבר, חיי הממשלה מובטחים. תזכרו, שבן גביר שב במהלך היממה האחרונה אל חיק הממשלה ובא לציון ולנתניהו גואל.

תחסכו ממני את שמו של המתווה המוצע. נקרא לו 'מתווה גפני', 'מתווה מקלב', 'מתווה יעקב אשר', 'מתווה פינדרוס' ואפשר להיות נדיבים ולהוסיף 'מתווה בבצ'יק', 'מתווה פרוש', 'מתווה אייכלר'.

שכן, למה לתת להם את התענוג לתככים כשכל אחד מהם צריך למצוא כתב-בית שיסכים להעניק את שם הח"כ החביב למתווה. קחו כולם קרדיט, לבריאות.

כוחנו, הרי, באחדותנו.

4.

נותרה רק שאלה אחת פתוחה ולא ברורה.

נניח שנתניהו יפתיע, ואת מה שהוא ממש לא אוהב לעשות: יכריע בכיוון מתווה חוק גיוס, בלי דחיינות.

החוק (מסתמן: תוך 7 שנים מגייסים 50% מבני הציבור החרדי) יקבל הסכמה מטעם רבני ה'מרביצי' של ש"ס? סביר להניח שממש לא. יהיה סביר בעיניו של האדמו"ר מגור? לא בטוח.

אפילו מסביבתו של מרן הגר"ד לנדו נשמעו זמירות על כך שהחוק 'לא בסדר' ושהיהדות החרדית לא תוכל לחיות איתו השקפתית ובשלום. היו גם הכחשות, אבל תכלס', לא ברור איך מרבעים את המעגל ומייצרים חוק שיחליק לכולם בגרון. מצד אחד, ל'יפי הנפש' בליכוד שמבקשים 'חוק קשוח', ומצד שני ליהדות החרדית.

תתפללו בכוונה, הולך להיות סבוך ולא פשוט.