שלום, קורא לי מרים הלברנס.
אני גרה בצ’טהאם , אונטריו, קנדה. עברתי לאחרונה מקוויבק לאונטריו יחד עם הקהילה שלי.
הסיבה שעזבנו הייתה בגלל שלא יכולנו להיצמד לתכנית הלימודים של רשות החינוך בקוויבק. זהו נושא שכל הקהילות החרדיות בקוויבק נאבקות עמו. מקרה ‘אמת המידה’ (-סאטמר) עדיין תלוי ועומד.
על פי החוק בקוויבק, ילדים שלא מקבלים ‘חינוך’ בהתאם להוראות הרשות נחשבים ב’סכנת הכחדה’ ו’מוזנחים’. על פי קריטריון זה ,DYP (מנהל חסות נוער) יכול עכשיו לעצור את כל ילדי הקהילה . ברור, שאם הם היו עושים זאת, היתה נוצרת סערה ציבורית. אז, DYP החליט לפתוח בחקירה כביכול לחקור ‘התעללות בילדים’, ולכן הם יכולים לתרץ את החטיפה המשפטית שלהם על התעללות בילדים, ולהסתיר את המניע שהיה בעצם הוויכוח בין הרשויות ובין הקהילה. הם ידעו שאין לנו פתרון פרט לעזיבה, והם גם דיברו על כך איתנו – שזהו הפתרון היחיד עבורנו. הם רק ניסו לתעתע בנו כשאמרו שנושא החינוך בעייתי עבור ילד אחד בלבד בקהילה ובאמוננו בם נותרנו במחוז.
בסופו של דבר, האמת יצאה לאור: DYP תבעו שתי משפחות לבית המשפט על שאלת החינוך. שם כבר הבנו, לשתי המשפחות הללו לא היה כל קשר עם שאלת החינוך. במשפט החלו להעמיק בחיי היומיום שלהם. הבנו שזה מתחיל איתן, ואז כל המשפחות תיאלצנה לחנך את ילדיהן בשונה מאמונתנו. כשהאמנו שאנו מבינים את המניעים האמיתיים שלהם, בחרנו לשוב לתכנית המקורית ופשוט לעזוב את קוויבק.
DYP חקר אותנו במשך שלושה חודשים, בניסיון למצוא משהו רע על הזנחה או התעללות.
הם לא מצאו דבר.
אנחנו לא ‘ברחנו’ מקוויבק. אנחנו פשוט ארזנו את החפצים שלנו, והחלטנו לעזוב. היינו גם בחופשה לא מתוכננת. למעשה, מאוד להוטים לעשות זאת. אני לא מבינה למה אנשים כל זמן אומרים שאנחנו “ברחנו”, כאילו מישהו רודף אחרינו.
התקשורת מקפידה לצייר אותי רע, אותי ואת חבריי ואת אבי, האדמו”ר של הקהילה. הם קוראים לו “חוטף” ושמות אחרים. מי שמכיר אותו היטב, יודע טוב מאוד, שהוא אדם מאוד אדיב ומוכן לעזור לכל מי שנזקק. אבא שלי עזר לנער מוטרד ומצא את עצמו בכלא על כך. כמעט אף אחד לא אומר את האמת בפומבי או מליץ יושר עלינו, בגלל שהם מפחדים ששמם יהיה מוכתם אם אנשים יידעו שהם קשורים לאבי ולקהילה.
הרבה אנשים נהגו לבוא ל-Sainte Agathe במהלך הקיץ, כדי לבקר וגם כדי להבין את הדרך בה אנו רואים את יהדות. סיפרו לי שרובם אמרו לבעלים של חברותיי, כי הם לא יספרו לאף אחד שהם היו על ידינו, כי אז המשפחה שלהם תתנתק מהם, בגלל השם ‘לב טהור’.
כאשר התקשורת מפרסמת דיווחים שקריים משוחדים, אני לא מאשימה אותם שהם מקבלים מידע שגוי. אני רק מקווה שהאמת האמיתית תצא אחת ולתמיד לאור. האמת תנצח. זה רק עניין של זמן.
זה מאוד מצער לראות את מעגל הדוחות מהפרלמנט הישראלי שקובע מה צריך לעשות עם ‘לב טהור’ (כאילו שזה העסק שלהם). הם מצטטים טענות שלא אומתו על ידי מקורות, ואז התקשורת מצטטת את הטענות מהכנסת (הפרלמנט ישראלי) ו-DYP מצטט אותם, ובכנסת ‘אישרו דיווחים אלו’, התקשורת מאשרת דיווחים של הכנסת… אתם מבינים את הנקודה. אז עכשיו אנחנו ‘כת מסוכנת’, כי הכנסת ‘אישרה’ את הטענות… דוחות וטענות … איך זה יכול להיות לא נכון, זה בכנסת, לא? אפילו גוגל מסכים איתם!
אני מודעת לשנאה של ישראל החילונית כלפי דת והעוסקים בה, בעיקר חרדים. אני אף פעם לא ירדתי לעומק הפרלמנט הישראלי, הם היו רוצים לרדוף ולהשמיד אותנו בדרך הפגישות הפוליטיות שלהם בכנסת. שימו לב איך ישראל מציעה “לתת למשטרה לפשוט עלינו ופשוט להעמיס אותנו על משאיות”.
הילדים שלי בפיקוח ה-CAS (-האגודה לסיוע לילדים ) של Chatham – קנט. הם היו מודעים לנסיבות המעבר שלנו , כשהגענו ל-Chatham, בנדיבות הזמנו אותם לבתים שלנו ולכן ברור שהם ראו את האמת. במקום זאת, הם ניצלו את המצב וביקרו בבתים כמעט בכל יום, הם שאלו שאלות שלא היו קשורות להתעללות בילדים. הם ניסו לבנות תיק על ידי המצאת טענות על כל משפחה.
אני נמצאת עכשיו במרכזה של פרשת התעללות בילדים, מקרה שבו הילד שלי אכן עבר התעללות – לא על ידי – אלא על ידי CAS.
הבת שלי ביילה שיחקה עם מרקר, והיה לה דיו על פניה. CAS ניפחו דברים מעבר לכל פרופורציה ואמרו שזו היתה חבורה. הצעתי להוכיח שזו לא היתה חבורה, אבל הם לא רצו לשמוע בכלל. לא שאני מצפה מהם, היו להם מספיק תירוצים לקחת אותם משם, ללא קשר למה שאני טוענת. אז הם החליטו לקחת את ביילה, וגם את מנדל היקר שלי בן 4, כשהם ישנים, אל משפחה שהם לא יכולים לתקשר איתם או להציע מילות נחמה.
מגוחך ככל שזה יישמע, CAS טען בבית המשפט כי הסיבה שלקחו את ביילה ומנדל היתה בגלל הקשר שלי עם לב טהור ושהאבא שלי הוא האדמו”ר של קהילת לב טהור!
הם לקחו את הילדים שלי ושמו אותם במשפחות אומנה שלא מדברות באותה השפה של הילדים, וגם אינם חולקים את אותם ערכים או דת. הילדים שלי חזרו אליי במצב נורא של בלבול וייאוש. עיניהם היו דובדבן אדום ונפוח מבכי, כשאני סוף סוף קיבלתי אותם בחזרה לאחר 5 ימי כאב ותפילה. אני עדיין מנסה להבין את CAS והמעשים האכזריים שלהם.
אין לי מה להסתיר, פרט לעובדה שאני מלב טהור. אם הייתי מסתירה עובדה זו, כל הסיפור לא היה מתחיל… אל תסמכו על דבריי. תראו את המסמכים ותחליטו לבד .
CAS מסתתר תחת צו איסור פרסום, באופן רשמי ‘להגן’ על הילדים שלי. הם חושבים שאף אחד לא יכול לקבל מבט מלא ואובייקטיבי למעשיהם, עוד לפני שהם מביאים בפני לבית המשפט.
כדי להגן על הילדים שלי, החלטתי לפרסם את המקרה – שהעולם יראה.
עורך הדין שלי מר נואלס אינו מסכים עם המהלך הזה. הוא קצת כועס על זה, והוא נוזף בי על פרסום שמו והתמונות ומסמכים שלי. אבל ייעוץ משפטי עצמאי, הנחה אותי כי במקרה של תביעה מ-CAS שהפרתי את החוק, לא יהיה לי ביטחון מלא במסגרת חופש הדיבור והביטוי שמובטח על ידי החוקה. אני גם אתמוך בכל אחד, פרטי או תקשורת, שיפרסם מחדש את המידע מהאתר הזה. אני יכולה להעיד עבור על כל מי ש-CAS יאיים עליו בגין גילוי האמת המלאה.
אני מסמיכה את עורך דין של ה-CAS ופקידיו לחשוף את כל המידע בתיק שלי. הם צריכים להפסיק לתת הצהרות המרמזות תמיד כי יש להם מה לענות, אבל הם מוגבלים בשל צו איסור הפרסום. זה לא נכון, זה רק טריק כדי להטעות את הציבור. CAS אמור שלא להסתיר דבר.
בעזרת ה’, אני גם אפרסם מקרים אחרים מהחברות שלי, האמהות והבנות של לב טהור הנרדפים. אני תמיד אביא את כל המסמכים ‘נגד’ אמהות חפות מפשע. הקורא, שמממן את CAS בכספי המיסים, צריך לראות את שני הצדדים ולהחליט אם הוא רוצה שכספו יילך למימון פשעי שנאה כזו. אני לא ראיתי שהחוק אוסר לפרסם כל מידע כדי להגן על זכויות אמונה, ולכן אני בכל מקרה אביא אותו לפני הציבור.
תודה לכם על תמיכתכם,
מרים הלברנס