ברוך קרא: בהמנון ‘נטורי קרתא’ כתוב בין השאר “בשלטון הכופרים אין אנו מאמינים ובחוקותיהם אין אנו מתחשבים”. ובאחרונה, ההמנון הוא כבר אינו נחלתם של הקיצוניים ביותר ‘נטורי קרתא’, אלא של חרדים רבים, שבאמצעות ההמנון מפגינים נגד הכוונה לגייס אותם, ועל הדרך מעדכנים את מילות השיר.
האם אל מול המגמה הזאת מתייצב שר הביטחון ישראל כץ, מתייצב ומסביר לחרדים כמה הם פוגעים בחיילים שלנו כשהם מתארים אותם כלוחמים בשם ‘שלטון הכופרים’? חיילי מילואים, שמשפחותיהם נהרסות לקראת עוד צו מילואים? האם הוא מסביר להם שלאור זה שהממשלה שהוא חבר בה הולכת לחזור ללחימה, הם החרדים חייבים, אולי, לשאת יותר בנטל? ובכן, כנראה, לא תופתעו, להיפך. שר הבטחון עומד מולם ומתרפס. ממש מול אותו זמר, ששר יומיים לפני כן את ההמנון שלו נגד שלטון הכופרים, הציונות וצבא ההגנה לישראל.
(השר כץ בקולו: “כל החוקים וכל הדברים, הרב, דבר אחד, לעולם לא ניתן לפגוע בעולם התורה היהודי”. הקהל מריע.)
תכלס למה לא? הרי יש לו תוכניות מגירה איך להגדיל את המערך של השירות הקרבי. למשל, כפי שפורסם באחרונה, לגייס חיילים בפרופיל 64 לשירות קרבי. אחרי הכול, למה לגייס חרדים אם אפשר לקחת סיכון מחושב על בריאותם של המלש”בים שמתגייסים? ומה שמדהים לראות הוא עד כמה הם, החרדים, בזים לשר הבטחון המתרפס הזה. מיד כשהוא יוצא ממסיבת פורים, הם חוזרים להמנון…
שרי, איך מזמזמים את זה, ובכיף, ושרים את זה, והשר זורם…
שרי רוט: טוב, קודם כול מה שהשר אמר, הוא אמר, לא הצלחנו עם לשלוח הביתה את הצווים האלה. אמר גם סגן אלוף דיקשטיין בוועדת החוץ והבטחון, ‘זה לא רק לשלוח עם בול את הצווים הביתה. מאחורי כל צו כזה צריכה להיות טלפנית, שמטלפנת כמה פעמים הביתה. זה כוח אדם שצריך לטפל בכל זה…
ברוך: שרי, אני לא מדבר על המערך…
שרי: ולכן הוא הסביר למה הוא לא. עכשיו תראה, הכי פשוט זה ללכת מהסוף, לקחת 65-63 אלף חרדים, נשים אותם בכלא, ושלום. אבל!…
ברוך: רגע, כשאת שומעת את השירים האלה, שאת מכירה אותם היטב, וגם אני מכיר אותם היטב, הם קאלט כבר במשך שנים… כשאת שומעת את זה, שרים את זה כשהשר נכנס, ואחרי זה כשהוא יוצא, שרים את זה, מה את חושבת? שלטון הכופרים!
שרי: תראה, אני יושבת פה באולפן כל כך הרבה חודשים, ומסבירה שבסוף הקיצונים מנצחים אותנו, המיינסטרים. ובסוף הם בעצם מכניסים לנו אצבע בעין ואומרים: ‘הנה, אמרנו לכם שבסוף כולכם תהיו כמונו’? בכאב לב אני מסתכלת על זה!
ברוך: אז זאת הסיבה…
נמרוד שפר: שרי, אבל מה דעתך?
שרי: כי בעצם אני מסבירה פה כל פעם, שכל עוד לא ימצאו פתרון לאלה שכן לומדים תורה, למספרם, לאכיפה עליהם וכל זה – אלה שלא לומדים תורה לא יבואו להתגייס, לא עשינו כלום, אתה לא יכול לקחת הרי עשרות אלפי אנשים לכלא או לשדה תימן או לא יודעת לאיפה, ולכן יש לנו בעיה שצריך לפתור אותה.
נמרוד: ומה דעתך? הם צריכים להתגייס?
שרי: מי? אלה שלומדים או אלה שלא לומדים?
נמרוד: החרדים.
שרי: נמרוד, הרי אנחנו היו לנו שיחות בחדר האיפור, ודיברנו על זה שצריכה להיות קבוצה של לומדי תורה.
נמרוד: מסכים!
שרי: עכשיו, אנחנו יכולים לדון על גודלם…
נמרוד: יש הסכמה אפילו פה!
שרי: בדיוק, נדון על גודלם, כמה לאכוף את זה שאכן הם לומדים ברצינות… אבל כל עוד אין את הפתרון לדבר הזה ואין חוק שיפתור את זה, ואני, אגב, חושבת שרק השמאל יוכל, או המרכז,ל פתור את זה, אני לא חושבת שגוש הימין יוכל, אז אין לנו איך לפתור את הבעיה.
נמרוד: רק מילה. יש חוק שפותר את הבעיה מצוין, קוראים לו חוק שירות בטחון. לפי החוק הזה, החוק הזה מגדיר מצוין מי צריך להתגייס וממשלת ישראל פועלת נגדו. והסיבה שהם לא מתגייסים היא שממשלות ישראל לא רצו שהם יתגייסו. ויש לממשלת ישראל את כל הכלים לדאוג לזה שהם יתגייסו.
ברוך: רזי, מילה על שר הבטחון, כשאתה רואה אותו…
רזי ברקאי: עזבו את אוכלי השרצים האלה, ואת החנופה שלהם לאנשים האלה. בכלל, הברית הזאת בין הימין לבין החרדים…
שרי: דווקא ישראל כץ לא אוכל שרצים…
רזי: זה סוג של צביעות. אבל אני רוצה להגיד עוד דבר אחד קצר: הם לא יתגייסו! בוא נוריד את זה מהפרק. הם לא יתגייסו! והשאלה היא, בהכירנו את העובדה שהם לא יתגייסו מה אנחנו עושים. אנחנו צריכים לעשות כמו בברוקלין. חברים יקרים, אנחנו לא נותנים לכם סובסידיה לכלום. אתם אחראים לחייכם, אתם משתכרים, אתם מרוויחים את הכסף. עיריית ניו יורק לא נותנת לכם כלום.