צה”ל פרסם היום (שישי) את התחקיר על הקרב בקיבוץ ניר עוז ב-7 באוקטובר וקבע חד משמעית כי צה”ל נכשל במשימת ההגנה על תושבי הקיבוץ.
התחקיר קבע כי האזרחים נותרו לבדם מול מתקפת חמאס במשך יותר משש שעות וכרבע מתושבי הקיבוץ נפצעו, נרצחו ונחטפו. כוחות הביטחון הגיעו לשטח ניר עוז כ-40 דקות לאחר הזיהוי האחרון של מחבלים בקיבוץ ולא נתקלו במחבלים בעת פעולות סריקה וחילוץ.
כיתת הכוננות המקומית נלחמה בגבורה, אך לא הצליחה לעמוד מול כוח אויב מאורגן ובעל יתרון מספרי משמעותי. המחדל המרכזי, כך עולה מהתחקיר, הוא קריסת שרשרת הפיקוד והיעדר תמונת מצב ברורה בזמן האירוע, אשר מנעו משליחת כוחות עתודה בזמן אמת.
צוות התחקיר קבע, כי אם הייתה ניתנת התרעה לגדוד, אפילו קצרה ביותר, אין ספק כי היה אפשר לצמצם את הנזק – הן מבחינת יצירת תודעה מקדימה שמדובר במלחמה והן מבחינת היערכות הכוחות בעמדות וביישובים.
בזמן מתקפת חמאס בבוקר שמחת תורה, היו בקיבוץ היו 386 תושבים, אורחים ועובדים זרים. 69 נרצחו, בהם 6 שנמלטו לקיבוץ ממסיבת ‘פסיידק’ הסמוכה. 76 נחטפו לעזה, בהם 22 שנרצחו בשבי, ו-5 חטופים בחיים שעדיין שם: איתן הורן, אריאל ודוד קוניו, מתן צנגאוקר ונטפונג פינטה עובד זר מתאילנד.
מה קרה בקיבוץ?
ביום האירוע, בשעה 06:29, פתח חמאס במתקפת פתע רחבה על יישובי עוטף עזה, תוך שימוש בנשק כבד, רחפני נפץ ומטענים. הכוחות שהגנו על האזור, בהם גדוד גולני, נוטרלו במהירות בשל ירי מאסיבי, והמחבלים חדרו לשטח ישראל דרך 14 צירי חדירה שונים.
תושבי ניר עוז נכנסו למרחבים מוגנים, אך המחבלים חדרו לקיבוץ דרך מספר שערים והחלו במסע הרג וחטיפות. קרבות החלו בשעה 06:52, וכיתת הכוננות המקומית ניהלה לחימה עיקשת במשך כשעתיים עד שהוכנעה.
רבש”ץ ניר עוז הקפיץ את כיתת הכוננות בשעה 06:43 ובשעה 06:49 חדרו ראשוני המחבלים לשטח הקיבוץ דרך השער הצפוני, ולאחר מכן גם משער הכרם ומהשער הדרומי. הרצח הראשון בתוך הקיבוץ התבצע באזור שעה 06:57.
המתקפה על ניר עוז כללה כוחות נוח’בה מאורגנים, שכללו בין 100 ל-130 מחבלים, לצד מחבלים בלתי משויכים שהגיעו מעזה בעקבות קריאות הנהגת חמאס להשתתף בפעולה. בנוסף, הטנק השרוף בגבול הפך למוקד משיכה וגרם להמונים לזרום לכיוון הקיבוץ.
צוות התחקיר מעריך כי כמות המחבלים הבלתי משויכים שהגיעו לניר עוז עמד על מאות, בין 300-530 מחבלים.
כישלון הצבא בהגנה
הדו”ח מציין כי הכוחות לא היו ערוכים למתקפה כה רחבה ולא קיבלו התרעה מקדימה. בנוסף, שרשרת הפיקוד קרסה במהירות: מפקדים בכירים נפגעו או נותקו, מפקדת החטיבה הייתה תחת אש, והמחנות הצבאיים נוטרלו. במקביל, ניסיונות להעביר מידע על חומרת האירוע כשלו, מה שגרם לעיכוב חמור בהגעת תגבורת.
למרות קריאות נואשות של התושבים, הכוחות הגזרתיים נלחמו בגזרות אחרות ולא הבינו את היקף האירוע בניר עוז.
בשעה 09:22 הגיע לראשונה מסוק קרב ותקף דרומית לציר המגיע מרצועת עזה לקיבוץ, שם זוהה ריכוז של עשרות רבות של מחבלים. בניסיונו לחצוץ בין המחבלים לבין הקיבוץ ובהיותו קרוב לקרקע מעל הקיבוץ, נפגע המסוק מירי מחבלים, נאלץ לעזוב, ובסופו של דבר נחת נחיתת חירום בחצרים.
בהמשך הלחימה היו עוד ארבע גיחות של מסוקי קרב, שביצעו ירי על הציר ופגעו במחבלים רבים. מהתחקיר עולה כי מאש זו נפגעו גם תושבי קיבוץ שנחטפו, ואחת מהם נהרגה.
סביב השעה 12:30 – כשש שעות לאחר תחילת המתקפה, זוהה אחרון המחבלים בקיבוץ. הכוח הראשון שהגיע לשטח היה ימ”ס רק בשעה 13:10, לאחר שהמחבלים כבר עזבו, לאחריו הגיעו כוח ‘אגוז’ ושייטת 13 ובהמשך גם סיירת מטכ”ל.
מסקנות עיקריות
צה”ל נכשל בהגנה על ניר עוז; הנזק החמור נגרם בשל חוסר היערכות ותפקוד לקוי של המפקדות.
תושבי ניר עוז נותרו לבדם במשך שש שעות מול מחבלים חמושים; כיתת הכוננות לחמה בגבורה, אך לא יכלה להתמודד מול כוח אויב כה גדול; נדרשת הקמת מוצב מערבי לקיבוץ ושיפור משמעותי בתהליכי קבלת ההחלטות והעברת מידע בצבא.
צוות התחקיר ציין שני פערים בהתנהלות הכוח:
א. היה על הכוח לחבור לרבש”ץ ניר עוז או לבעלי תפקידים אחרים ביישוב כדי לברר את תמונת המצב ולסייע לחטיבה הדרומית לתעדף כוחות. ללא זרימת המידע מלמטה, היה קשה מאוד לבנות תמונת מצב בחטיבה.
ב. היה על הכוח למנוע את נטרולו של מחנה מו”פ; במקרה כזה הייתה לה עתודה שאפשר היה להפעיל לטובת ניר עוז. נושא זה עוד צריך לעבור תחקיר מעמיק, הן על התרגולות וההנחיות והן על כך שסמוך לגדר צריכים להיות מוצבים הבנויים להגנה ולא מחנות.