ניסים מתחוללים בתוך העשייה האנושית: אין שום סתירה בין השניים

המלחמה בציר הרשע שמקיף אותנו חשפה את האמונה הטמונה בלב המוני העם. חיילים ביקשו תפילין, ספרי תהילים וציצית. משפחות החטופים ביקשו מהציבור להתפלל בעבור יקיריהם, להדליק נרות שבת לזכותם ולהרבות במצוות נוספות. ראינו את גילויי האמונה המופלאים שהתעוררו אצל החטופים דווקא בתופת האפלה.

היו שהתקשו להכיל את פרץ האמונה הזה וניסו לייחס את כל ההישגים לעשייה האנושית. חטופה מודה בהתרגשות להמונים שהתפללו למענה, ומישהו מגיב לה שהיא שוחררה בזכות העסקה ולא בזכות התפילות…

סיפור פורים מלמד אותנו שהעשייה האנושית והנס הולכים שלובי זרוע. הנס אינו חייב להתחולל במצב שבו האדם אינו עושה דבר. הנס יכול להתלבש בתוך העשייה שלנו, ולהנחיל הצלחה שמימית, שהיא למעלה מהמשוער.

מרדכי הבין

כשהוכרזה גזירת המן, יכול היה מרדכי לקבוע כי היא נבעה משנאתו של המן הרשע ליהודים, מקנאתו בו, מיהירותו ושחצנותו, מקלות דעתו של המלך אחשוורוש ומנטייתו לקבל שוחד (“עשרת-אלפים כיכר כסף”). לכאורה היה צריך למקד את כל פעילותו בכיוונים האלה.

אבל מרדכי הבין שהסיבות הטבעיות כשהן לעצמן עדיין אין בכוחן להמיט גזירה נוראה כזאת על עם ישראל. הוא ידע שהגזירה התאפשרה רק מפני שנפגעה חומת המגן האלוקית השומרת על עם ישראל. הוא גם הניח שסיבת הדבר היא, כפי שאומרים חז”ל, מפני ש”נהנו מסעודתו של אותו רשע” – ההשתתפות ההמונית של היהודים בסעודת אחשוורוש, שהיה בה משום הפניית עורף לה’ ולתורתו.

מרדכי שילב את שני צירי הפעולה. הוא שיגר את אסתר לפעול לביטול הגזירה בדרכים הארציות, ובאותה שעה פעל לתיקון הפרצה הרוחנית. הוא קרא לתשובה, לצום, לתפילה ולזעקה לקב”ה.

הוא היה בטוח שכאשר עם ישראל יתקן את הסיבה הרוחנית של הגזירה, יניב הדבר הצלחה גם במישורים הארציים והטבעיים.

שילוב ולא סתירה

פורים מנחיל לנו יסוד גדול ומרכזי בתפיסת היהדות. יש הנוטים להפריד בין האמונה לבין החיים הארציים, מתוך תפיסה מוטעית שהם סותרים זה את זה. כשהם נתקלים בבעיה כלשהי, הם מגיבים באחת משתי דרכים מנוגדות: אלה יאמרו ‘הכול מלמעלה’, וממילא צריך רק להתפלל; ואלה יאמרו ‘צריך לפעול בדרכי הטבע’, ועל כן יש להשקיע את כל תשומת הלב בפעילות ארצית-טבעית.

האמת היא שאין שום סתירה בין השניים. עוד במדבר מזהיר משה את עם ישראל, לבל יחשוב ש”כֹּחִי וְעֹצֶם יָדִי עָשָׂה לִי אֶת הַחַיִל הַזֶּה”. הוא מבהיר לעם: “וְזָכַרְתָּ אֶת ה’ אֱלֹוקֶיךָ, כִּי הוּא הַנֹּתֵן לְךָ כֹּחַ לַעֲשׂוֹת חָיִל”. ההצלחה תלויה בברכת הבורא, ובלעדיה מאמצי האדם עלולים לרדת לטמיון. ועם זה נדרשת עשייה בכלים הארציים, מפני שזה רצון הבורא, שהאדם יפעל בדרכי הטבע.

ואכן, כולנו רואים איך בעת האחרונה הסתדרו מהלכים אזוריים ועולמיים בצורה פלאית לטובת עם ישראל, ממש כשם שהסתדרו האירועים בסיפור המגילה, עד שיצרו את ה”וְנַהֲפוֹךְ הוּא, אֲשֶׁר יִשְׁלְטוּ הַיְּהוּדִים הֵמָּה בְּשֹׂנְאֵיהֶם”. כן תהיה לנו!