הפוסק פגש את סשה טרופנוב, בירך ‘שהחיינו’ על טלית ופרץ בבכי

לאחר עסקת השבויים הראשונה, אז יצאו משבי החמאס ילנה-לאה טרופנוב יחד עם אמה, וספיר כהן זוגתו  של אלכסנדר-סשה טרופנוב. הגיעו השלוש אל ביתו של הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כאשר במשך שעה ארוכה התייפח עמם בבכי – חיזק, עודד אותן ובירך.

הדסה עין כרם-נוה יעקב: כעת קרוב • מה התווסף עם הפעלת הקו המלא?

אולם הפעם חזו כותלי הבית ב’ונהפוך הוא’: בתוך החדר המתינו בני משפחת טרופנוב-כהן בעודם נרגשים ושמחים. עד עתה הורגלו להיכנס מתוך כאב שאין לו סוף, להתברך, להתחזק ולהתעודד, בעוד יקירם ואהובם אלכסנדר-סשה היה שבוי בידי חיות טרף אכזריים.

אולם הפעם, כאשר אלכסנדר-סשה עצמו זוכה לראשונה להגיע ולפגוש את רבה של רמת אלחנן. בחדר נמצאים מלבד בני המשפחה, גם הרב דוד דרוק, יו”ר ארגון כיסופים, יחד עם איש התקשורת ישראל כהן, המלווים משפחות רבות של חטופים המתחזקים יחד בשמירת תורה ומצוות ומסורת ישראל, לזכות יקיריהם הנמצאים בשבי החמאס.

כמו כן הצטרפו למעמד מספר נכדים ותלמידים, כדי להשלים מניין לברכת ‘הגומל’.

הגר”י זילברשטיין שב משיעורו השבועי ברמת אלחנן, כאשר בידו טלית חדשה שקנה ושמר במיוחד עבור הערב הגדול הזה – הערב בו הוא פוגש לראשונה את ‘אלכסנדר סשה בן ילנה לאה’, השם שהיה שגור בפיו בעת התפילה והלימוד, כבר תקופה ארוכה.

הרב זילברשטיין נכנס לחדר, כשדמותו התמירה על סף בכי, כשבמקום החיוך הקבוע, צצו דמעות התרגשות בעיניו.

מאחר שחפץ לברך ברכת ‘שהחיינו’ בשם ומלכות, מספק קנה ‘טלית’ חדשה אותה שמר זמן רב בדיוק לרגעים אלו, בכדי לברך עליה כדין הקונה בגד חדש, ולכוין לפטור בכך את השמחה בראיית אלכסנדר-סשה.

הגר”י זילברשטיין  הניח את הטלית על כתפיו, וכאשר החל להוציא מפיו את תיבות הברכה: “ברוך אתה ה’…” הדמעות חנקו את גרונו.

לאחר שסיים מרן הגר”י זילברשטיין להתעטף בטלית החדשה, פנה בהתרגשות אל הנוכחים וביקש לשיר את פרק התהילים ‘שיר המעלות, בשוב ה’ את שיבת ציון, היינו כחולמים’… כאשר כולם מצטרפים לשירה המרגשת.

בסיום השירה, ביקש להוציא מהארון את תמונתו של אלכסנדר-סשה. אותה תמונה שמשפחתו ביקשה לפני תקופה להשאיר בביתו, כדי שתעמוד מול עיניו, לזיכרון ולתפילה. אולם הארון הנעול סירב להיפתח, גם נסיונות מרובים בכל מיני אופנים שונים עלו בתוהו.

אמו, ילנה  טרופנוב, הגיבה: ‘כנראה משמים רוצים שהרב ימשיך להתפלל עליו’…

כשהתיישבו כולם על השולחן,  פנה הרב זילברשטיין לאלכסנדר-סשה: ‘תראה, אתה תישאר לעולם ועד כסמל לאומה היהודית’.

אלכסנדר-סשה: ‘זהו, אני הגעתי עכשיו, אחרי שנה, וקרוב ל-500 יום שהייתי בשבי, ואני מגלה קצת דברים, שאני כבר לא כמו פעם, שאנשים מכירים אותי’…

הגר”י זילברשטיין: ‘אתה צריך לדעת שאתה איש שתופס מקום בהיסטוריה היהודית, אתה לא יכול לעשות מה שאתה רוצה כעת… כולם יסתכלו עליך, ידברו עליך…’

אלכסנדר-סשה: ‘הרב אומר שאני לא יכול לברוח מזה’?

הגר”י זילברשטיין: ‘מהמציאות שאתה כעת מיוחד במינך. אתה לא אחד שיכול לעשות מה שאתה רוצה. אתה מסור לאומה היהודית’.

אליהו כהן (אביה של ספיר): ‘יש לך אחריות גדולה על הכתפיים עכשיו’…

הגר”י זילברשטיין: ‘לטובה מאד, מה זאת אומרת? לטובה מאד… למעשה, מי שנמצא בידיים שלהם, הוא מועמד לשחיטה כל רגע. 498 יום היית שם, זה 498 ימים שניצלת מהמוות.

‘כל שבת התפללנו עליך, למה אני יושב כאן? הרי זה לא המקום הרגיל שלי, השולחן תמיד נמצא לצד השני, לאורך ולא לרוחב, ושיניתי את המקום כדי לראות אותך ולהתפלל עליך’.

הרב זילברשטיין פנה לאלכסנדר-סשה: ‘דע לך, אתה הרי היית בידי חיות, חיות אדם, פראי אדם. חיות זה לא מילה, צרעת מן האדם… אתה חתיכת נס, זה שלא כדרך הטבע. ואתה צריך להבין שזה מחייב אותך, הדבר הראשון שצריך לעבוד זה לשמור את השבת, לא לנסוע ולא להדליק אש או אור, זה רק שני דברים לבינתיים. והכלה צריכה לעזור לו’.

לאחר מכן הסביר ובאר בנעימות ובבהירות את מעלת שמירת השבת ואת הרוגע והשלווה ושמחת הנפש שיש למשפחה השומרת שבת. כאשר בין הדברים התבטא: ‘הרי רק האלוקים שמר עליך, אף אדם לא שמר עליך חוץ ממנו!’,

אלכסנדר-סשה הגיב: ‘אני מסכים עם כבוד הרב, שהכי חשוב זה לזכור שבסופו של דבר מי שהציל אותי מהמקום הזה, עם כל הנושא של הצבא, הנושא של העסקאות והפוליטיקה – – ‘ [וכאן צחק מרן: ‘הפוליטיקה היתה לרעת כולם’…], ואלכסנדר-סשה ממשיך: ‘וכל הדברים האלה, בסופו של דבר אני פה בזכות אלוקים, לא בזכות אף אחד אחר’!

מרן המשיך את דבריו: ‘אני מתפלל עליך פה כבר קרוב ל 500 יום…’

אלכסנדר-סשה: ‘תודה לך, כבוד הרב’…

מרן: ‘לא לא, אני לא רוצה שתגיד לי תודה רבה, אני רוצה שתגיד תודה רבה לאלוקים’…

אלכסנדר-סשה: ‘גם אם הרב לא רוצה, אני מודה לך מאד מאד’…

מרן: ‘לא לא, אני רוצה שלך יהיה טובה, הנשמה שלי רוצה שלך יהיה טוב, אני בכל הנשמה שלי רוצה… אבל אתה זכית כעת לקדש שם שמים, והאלוקים רוצה מאיתנו חסד, כי אם עשות חסד, חסד זה ביום שבת, יושבים יחד עם האשה והילדים ושרים שירי שבת. וכשהבעל בא מבית הכנסת, הדבר הראשון שהוא שר זה אשת חיל מי ימצא’…

וכאן החל עמוד ההוראה לנגן את הניגון הידוע, כשהנוכחים מצטרפים אליו לשירה מרגשת של ‘אשת חיל’, בעוד אלכסנדר-סשה מבקש לראות את המזמור בתוך הסידור.

לאחר מכן נפתח הסידור ב’ברכת הגומל’ אותה ביקש אלכסנדר-סשה לברך דווקא במעונו של הגר”י זילברשטיין. רגעים לפני הברכה, ביקש אלכסנדר-סשה לשמוע מהרב מה פשרה של ברכה זו.

הרב האריך בהסברים נפלאים, כדי ליישב את הדברים על לבו, כאשר לראשונה הוא שומע על מושגים אלו.

לאחר מכן הורה הרב זילברשטיין  לכל הנוכחים לעמוד על רגליהם, בעוד אלכסנדר-סשה אוחז בסידור בהתרגשות, והחל לברך ולהודות לראשונה בחייו לבורא עולם: ‘ברוך אתה ה’, אלוקינו מלך העולם, הגומל לחייבים טובות, שגמלני כל טוב’.

וכולם משיבים ועונים לקראתו: ‘מי שגמלך כל טוב, הוא יגמלך כל טוב סלה’.

עוברים עוד כמה דקות של שירת ‘מה אשיב להשם, כל תגמולוהי עלי’, כאשר אלכסנדר-סשה מקפיד כל אותה העת להסתכל בסידור הקדוש, ולעקוב מילה במילה, אחר מילותיו של דוד המלך.

בשלב זה פנה הרב זילברשטיין וביקש להעניק במתנה לאלכסנדר-סשה את הספר ‘אחת שאלתי’, בו מופיעים שאלות ותשובות רבות מפסקיו במגוון נושאים שונים ומרתקים.

מרן תפס את כריכת הספר, והצביע לאלכסנדר-סשה, שהתקרב לראות: ‘תראה, אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש, כך אמר דוד המלך’…

הנוכחים מספרים לרב: ‘ספיר הכלה, כשהיתה בשבי, היתה אומרת כמה פעמים ביום את פרק כ”ז בתהילים, וזה שמר עליה. וזה אחת שאלתי, זה מפרק כ”ז, השם של הספר אחת שאלתי, יש פה איזה סגירת מעגל כזו. וסשה עצמו פירש לה את הפרק לאחר שיצא מהשבי’.

לאחר מכן ישב הרב זילברשטיין והכין הקדשות אישיות על כל ספר וספר, כאשר אלכנסדר-סשה קיבל ספר עם הקדשה אישית, בו כתב לו: ‘בס”ד, לאוד מוצל מאש בדרך פלא לאחר חמש מאות יום בידי חיות אדם, אלכסנדר סשה היקר. אחת שאלתי מאת ה’ אותה אבקש, שבתי בבית ה’ כל ימי חיי, לחזות בנועם ה’ ולבקר בהיכלו’.

לאחר שקיבל את הספר מרבינו וקרא את ההקדשה, הודה בהתרגשות ‘תודה לך, כבוד הרב’.

לאחר מכן העניק הרב ספר לספיר כהן, כאשר בהקדשה כתב: ‘לבת ישראל הנפלאה, אשת חיל מי ימצא, שהייתה בידי חיות אדם וניצלה בדרך נס. מי ימלל גבורות השם, ישמיע כל תהילתו, ספיר כהן שתחי’, יתן לך השם יתברך שתקימי דורות ישרים מבורכים’.

כמו כן העניק ספר לגברת ילנה-לאה טרופנוב, כאשר בהקדשה כתב: ‘לאם הבנים שמחה הללו-יה, ילנה לאה שתחי’, אשרייך שזכית לראות את בנך יוצא מגוב האריות חי וקיים. ותזכי לראותו מקים משפחה לשם ולתפארת ודורות ודורי דורות לעולם ועד’.

לאחר מכן העניק גם לספר להוריה של ספיר כהן: ‘לאבא והאמא המאושרים אליהו וזיווה כהן שיחיו, שזכו לראות פלאי השם יתברך בשוב בתם וחתנה לחיים טובים ולשלום, תזכו לראות מהם דורות ישרים מבורכים”.

אליהו כהן אמר לרב: ‘החברותות שלי בקריות, יקנאו בי שקיבלתי ספר מהרב עם הקדשה’…

לקראת סיום, פנה אלכסנדר-סשה אל הרב לאור בקשתו שישמור שבת, וביקשו חזרה: ‘כבוד הרב, גם לי יש בקשה, אני רוצה שהרב ימשיך להתפלל על כל החברים שלי שנשארו שם בעזה, שהתפילות יעזרו להם לצאת משם כמה שיותר מהר’…

מרן השיב שהוא ואברכי הכולל מתפללים כל יום כל היום, ואומרים תהילים מעומק הלב. לאחר מכן הוסיף, שהשמירת שבת שלו – תעזור ותסייע לחבריו לצאת מן השבי במהרה.