עם עמלק לא יכול להיות שלום. דינו השמדה מוחלטת, שלא יישאר זכר

יותר משלושת-אלפים ושלוש-מאות שנה עם ישראל זוכר “את אשר עשה לך עמלק”.

בשבת זו נוסיף בקריאת התורה פרשת מיוחדת – ‘פרשת זכור’. נקרא את הציווי הנצחי שלא לשכוח את מעשיו של עמלק ואת החובה המוטלת עלינו למחות את זכרו מתחת השמיים.

יש רוע שטני שאי-אפשר להשלים עם קיומו, וחובה להעבירו מן העולם. אנחנו שומעים את עדויותיהם של החטופים ששוחררו. ראינו את הזוועות שעוללו המפלצות האלה בשמחת תורה אשתקד. וגם אחרי כל המכות שספגו, הנבלים האלה מוסיפים לעשות טקסים ברבריים של חגיגות על ארונות קבורה של תינוקות רכים, לעיני המון צוהל האוחז בידיו את ילדיו.

לפנינו תרבות של שפיכות דמים, אכזריות ורוע מפלצתי. העולם הנאור אינו יכול לסבול את קיומו של רוע כזה. נכון עשו מי שמיתגו את חמאס כנאציזם או כדאעש.

לכן לא יכול להיות כאן מקום לרחמים ולחמלה. על אלה ראוי בהחלט להחיל את הציווי “תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם”.

אין זכות קיום

היהדות מבחינה הבחנה ברורה בין עמים אחרים, גם אם הם חוטאים ועובדי אלילים, לבין עמלק. לעמים האחרים יכול להיות תיקון, ואפשר לחיות איתם בשלום. עם עמלק לא יכול להיות שלום. דינו השמדה מוחלטת, עד שלא יישאר זכר לרוע המחריד הזה.

לכן המלחמה הזאת אינה יכולה להסתיים בפחות מחיסול מוחלט של החמאס ופיזור תומכיו בארצות אחרות. כך נסתיימה גם מלחמת העולם השנייה – חיסול מוחלט של הנאציזם. אין זו רק שאלה של חשש ממתקפת רצח נוספת, אם חלילה חמאס יישאר על כנו. גם אילו היו לנו כל הערובות שדבר כזה לא יישנה (ומובן שאין ערובות כאלה) – אסור לאפשר לרוע הזה להתקיים, כי זה פשוט בלתי-מוסרי ובלתי-אנושי.

המאבק למען השבת החטופים גרם לרבים לראות בו את תכלית המלחמה. אין ספק שצריך לעשות הכול כדי להחזיר את כל החטופים, החיים והחללים כאחד.

אבל גם כשנשיג בעזרת ה’ את המטרה הזאת, אסור להתפשר על פחות מהשמדת חמאס. לא ייתכן שתנועה רצחנית כזאת תוסיף להתקיים, לחנך עוד ועוד ילדים לרצח ולאכזריות, ולחגוג את ה’הישגים’ שלה בטבח הנורא.

בציפייה ל’ונהפוך הוא’

לאורך כל המערכה הזאת אנחנו רואים את ניסי ה’, במיוחד לנוכח הלחצים העצומים שהפעילו עלינו אומות העולם וארה”ב (של הממשל הקודם) בראשן, כפי שמתברר עכשיו יותר ויותר.

ב”ה זכינו לנס הגדול, שכעת ארה”ב עומדת לימיננו, ורואה עין בעין איתנו את הצורך החיוני להשמיד את חמאס ולפזר את תושבי עזה ברחבי העולם.

זו המערכה העומדת לפנינו, והיא חייבת להסתיים ב”ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם”.

כשם שבימי אחשוורוש והמן זכינו לנס הגדול שבו שונאי ישראל הוכו עד חורמה ואילו “ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר”  – כן יהיה לנו בעזרת ה’ כאן ועכשיו. חודש אדר הוא חודש המזל שלנו, ונזכה לחגוג יחד בקרוב את ניסי הניצחון.