שורדת השבי אמילי דמארי התייחסה היום (ראשון), בראיון שהעניקה לתקשורת הבריטית, לניתוחים המורכבים שעברה באחרונה בבית החולים ‘שיבא’, כדי לטפל בפציעות הקשות מה-7 באוקטובר – שלא טופלו כראוי במהלך 471 הימים בהם היתה בשבי חמאס.
” אני מקבלת לחלוטין את היד שלי, את הכאב ואת הצלקות. עבורי, הן מסמלות חירות, תקווה וכוח”, אמרה אמילי. “הניתוח ביד וברגל הלך הרבה יותר טוב ממה שציפיתי. ההחלמה שלי עוד תיקח זמן, היד שלי לעולם לא תחלים במלואה, אבל הכאבים האיומים שחשתי במשך שנה וחצי אחרי שהעצבים שלי נתפרו יחד בניתוח הראשון שעברתי בבית החולים שיפא בעזה – אינם עוד.
“הרופאים והאחיות עשו עבודה מדהימה. הכאב הנורא שהיה לי במשך שנה וחצי – בגלל טיפול לקוי בשבי, ירד משמעותית. עכשיו, עם שיקום ופיזיותרפיה, אני מקווה שהיד שלי תחזור לתפקוד טוב יותר מבעבר”.
לפי הטיפול ב’שיבא’, במהלך ימי השבי בעזה חמאס לא העניק לאמילי כל טיפול רפואי, למעט בקבוק יוד פג תוקף ותחבושות. “למרות הסיכון לזיהום מסכן חיים, היא שרדה את התנאים הקשים ללא טיפול רפואי מינימלי ואפילו גישה למים נקיים”, אמרו במרכז הרפואי.
גם פצע הירי שברגלה לא טופל כראוי בשבי. אמילי סיפרה שבמשך ארבעה חודשים היא הוחזקה במנהרות עם פצע פתוח ומזוהם.
אמילי בת ה-28, נורתה כאשר פרצו מחבלי חמאס לביתה בשכונת דור צעיר שבקיבוץ כפר עזה. היא סיפרה שכבר במהלך ההשתלטות האלימה על הבית ירו המחבלים למוות בכלבתה, בזמן שחיבקה אותה, וכך נפצעה בידה השמאלית וברגלה הימנית מהירי.
כתוצאה מהירי, איבדה שתי אצבעות וסבלה מפציעות חמורות שהגבילו את תנועתה.
לאחר שחרורה מהשבי תועדה אמילי בשיחת וידיאו ראשונה עם אחיה תום, מסמנת בידה הפצועה, עם חיוך רחב, והפכה לסמל.