חודש אדר מביא בכנפיו את משבי השמחה, כמאמר חז”ל “משנכנס אדר מרבים בשמחה”. אבל איך שמחים בתוך מציאות כואבת, כשאנחנו שרויים במערכה קשה וכשיש אחים ואחיות יקרים המוחזקים בגיהינום כבר יותר מחמש-מאות ימים?
אולי צריך לברר תחילה מהי בעצם שמחה. לא כל מה שבני-אדם מכנים ‘שמחה’ הוא באמת שמחה. קלות ראש ו’לקיחת החיים בקלות’ אינן שמחה. גם לא השתטוּת, מתיחוֹת, מעשי קונדס על חשבון הזולת או סתם התפרקות. כל אלה מעלים חיוך לרגע, אבל אינם ממלאים את הלב שמחה אמיתית.
תכונה חמקמקה
החסידות מבחינה בין שמחה ובין התהוללות. שמחה היא רגש נעלה, טהור, קדוש, מרומם, ואילו התהוללות היא פריקת עול ומתן דרור ליצרים. לא תמיד קל להבדיל ביניהן, ואז במקום שמחה חיובית עלולים לגלוש להתהוללות ריקנית.
תחשבו על התחושה שממלאת אותנו בלידת ילד או נכד; בהכנסת בן או בת לחופה; בחנוכת בית חדש; בזכייה במשרה נחשקת. זו תחושה של אושר פנימי, של התרחבות הנפש.
לעומת זה, התהוללות אין מאחוריה שום תוכן ממשי. אפשר להתהולל לילה שלם, בלי שמחה של ממש. זה בעצם סוג של בריחה. אנשים חשים ריקנות, ומנסים לחפות עליה בלגימת אלכוהול ובהשתוללות שלוחת רסן. פעמים ה’שמחה’ הזאת נגמרת בתא המעצר.
שמחה היא תכונה חמקמקה למדי. אדם עשוי להיות עשיר, שיש בידו לקנות את כל העולה על רוחו, ואין בליבו שמחה. לעומתו, יש חסרי כול המלאים תמיד שמחה ועליזות. איך משיגים את המתנה הנפלאה הזאת?
השמחה אינה נגזרת של מה שיש ומה שאין. היא נובעת מהגישה לחיים, מנקודת המבט, מדרך ההתייחסות. האדם השמח רואה בכל דבר את הצד החיובי. הוא מוצא תמיד את נקודות האור, ומצמצם את משקלם של הדברים הטובים פחות. כך הוא יכול תמיד להיות שמח, כי הוא נותן משקל עודף לטוב ולחיובי.
ומה יעשה מי שנולד פסימי? אכן, האופי המוּלד בוודאי משפיע על יכולתו של האדם לחוש שמחה, אבל אין זה עניין של אופי בלבד. זה בעיקר עניין של חינוך, השקפת עולם וגישה לחיים.
השאלה אם תהיה אדם שמח נתונה בידך. תרצה – תשמח; לא תרצה – תרחק ממך השמחה. בהתנהגותך ובגישתך לחיים אתה קובע אם תהיה אדם שמח או לא.
שמחה מתוך אמונה
שמחה מבוססת קודם כול על האמונה. אם אתה מאמין שהקב”ה מנהל את העולם, ברור לך שכל מה שהוא עושה, לטובה הוא עושה. האמונה הזאת גם מגשימה את עצמה, על-פי הפתגם החסידי: “חשוֹב טוב – יהיה טוב”. גם כשהמציאות קשה וכואבת, אנחנו יודעים ובטוחים שיצמח ממנו טוב לעם ישראל.
חודש אדר פותח לפנינו את שערי השמחה. הבה נמלא את ליבנו שמחה אמיתית, מתוך ביטחון איתן בבורא העולם, ובעזרתו נזכה שגם המציאות שאנו חיים בה תהפוך למציאות שמחה ומרנינה, עד הגאולה האמיתית והשלמה.