צה”ל הופתע, קרס ונכשל: כך נוצרה ה’קונספציה’ מול חמאס בעזה

תחקירי צה”ל על מחדלי ה-7 באוקטובר, שפורסמו הערב (חמישי), מתארים, שלב אחר שלב, כיצד נבנתה הקונספציה הביטחונית שקרסה במכה אחת בשעה 06:29 בבורא שמחת תורה.

במשך שנים פיתחו צה”ל ומערכת הביטחון תפיסה שהתבססה על הנחות יסוד שגויות, ואפשרה לחמאס לבנות בהדרגה את המערך שאפשר את מתקפת הפתע.

תחקירי צה”ל מלמדים כי הכשל החל הרבה לפני 7 באוקטובר, בתקופה שאחרי מבצע ‘צוק איתן’ ב-2014.

התחקיר מתאר כיצד יחיא סינוואר, שעלה לראשות ארגון הטרור ב-2017, הוביל שינוי אסטרטגי מהותי בארגון הטרור – מהישענות על לחימה תת-קרקעית למתקפה יבשתית רחבת היקף – בעוד מערכת הביטחון הישראלית נשארה “תקועה” בתפיסות ישנות.

מהתחקיר עולה, כי במשך שנים ארוכות התבססה תפיסת הביטחון הישראלית מול עזה על הנחת יסוד מרכזית: חמאס הוא ארגון רציונלי ש”מורתע ודבק בהסדרה”.

גם לאחר עליית סינוואר לשלטון ב-2017, המשיכה חטיבת המחקר של אמ”ן לתאר את חמאס כ”תנועה ריאליסטית” שמעוניינת ב”שקט” ברצועה לטובת פיתוח אזרחי. בתחקירי צה”ל עולה כי “הייתה מערכת תפיסות שגויה לאורך שנים”.

ההערכה הייתה שהאיום מרצועת עזה לא נתפס כאיום הגדול ביותר. התברר כי לאחר מבצע “צוק איתן”, הקים חמאס גוף מסודר עם “מטה מבצעי” בראשות ראאד סעד. תחת פיקודו, התחיל חמאס לתכנן את “הפרויקט הגדול” – תוכנית למתקפה רחבת היקף על ישראל, שכללה פשיטה קרקעית של אלפי מחבלים. כל זאת, בשעה שחטיבת המחקר של אמ”ן המשיכה להעריך שחמאס מרוכז בבניית מנהרות תת-קרקעיות.

התחקיר מגלה שהתפיסה הישראלית התעצבה משמעותית אחרי מבצע “שומר החומות” ב-2021. בניגוד להערכת חמאס שראה במבצע “ניצחון” בגלל הירי לירושלים וההבנה שאפשר להתקדם למערכה רב-זירתית מול ישראל עם חיזבאללה, ישראל ראתה בו “השגת הרתעה” וקבעה כי השיג פגיעה בתת-קרקע של חמאס.

אחד הגילויים המדאיגים בתחקיר נוגע למסמך “חומת יריחו” – תוכנית המתקפה של חמאס שהגיעה לידי ישראל כבר בשנת 2022. למרות שהמסמך תיאר במדויק את כוונות חמאס להבקיע את מערך ההגנה של אוגדת עזה באמצעות 4,000 מחבלים ולהגיע לערים בעומק ישראל, הוא נתפס כ”רעיון עתידי” המכוון לבניין כוח ולא כאיום ממשי. המסמך הוצג לראש אמ”ן ולמפקד פיקוד הדרום במאי 2022, אך צוין כי לא ידעו אם מדובר בתוכנית קונקרטית או שמא בתכנון רעיוני של ראאד סעד.

נקודת מפתח נוספת הייתה בנובמבר 2022, ביום עיון שנקרא “דיוקנה של מערכה”, שבו דובר על “חומת יריחו” כתרחיש לעתיד. ההערכה בצבא הייתה אז שחמאס מסוגל לבצע פשיטה של עד שתי פלוגות ועד כ-70 מחבלים – בעוד שבפועל, ב-7 באוקטובר, השתתפו בפשיטה כ-5,600 מחבלים.

התחקיר מצביע על כשל מערכתי נוסף: הפניית משאבים ותשומת לב לזירות אחרות, בעיקר לאיו”ש ולזירה הצפונית, על חשבון עזה.

טעות מרכזית נוספת היא הסתמכות יתר על המכשול, שהקמתו הושלמה ביולי 2021. המכשול לא תוכנן להתמודד עם מתקפה רחבה בהפתעה. ייעודו היה לאפשר שליטה באירועי מחאות המוניים ולשבש חדירות מוגבלות. למרות זאת, התפתחה תחושת ביטחון מופרזת ביכולותיו, גם כשצומצם הסד”כ (סדר הכוחות) בגבול בשל אילוצי משאבים בצה”ל.

תחקירי צה”ל מתארים כיצד חמאס הוליך שולל את ישראל באמצעות תהליך הונאה מתוחכם. בצה”ל מעריכים שהיה “מאמץ הונאתי” שבמסגרתו חמאס נמנע מהסלמות מול ישראל שהיו מסכנות את תוכניותיו.

התובנות המרכזיות של צה”ל מהתחקירים, כפי שהציג דורון קדוש מגל”צ:

1. צה”ל כלל לא הביא בחשבון את התרחיש של מתקפה רחבה בהפתעה, הוא נתפס כלא סביר, ואפילו לא תרחיש קרוב אליו. זו סוגיית מפתח שצה”ל לא היה ערוך אליה.
2. אוגדת עזה הוכרעה למשך מספר שעות. בין השעות 6:30-12:30, צה”ל לא שלט במרחב עוטף עזה והתבצעו מרבית אירועי הטבח והחטיפה. נדרשו לצה”ל כ-10 שעות להתחיל להחזיר את השליטה המבצעית במרחב, עד שרוב המחבלים חוסלו – או חזרו לרצועה.
3. צה”ל הופתע מעצם המתקפה, מכמות המחבלים האדירה ששטפה את עוטף עזה, מהניידות והמהירות של המחבלים, ומהאכזריות הרבה שתוכננה היטב ע”י חמאס.
4. צה”ל נשען על תפיסות שגויות שקרסו, לפיהן רצועת עזה היא האויב המשני ולכן דורשת פחות עיסוק, חמאס מורתע ומעוניין בשקט ובהטבות אזרחיות, ניתן לנהל את הסכסוך עם חמאס ואף לקדם איתו הסדרה, ניתן לבדל בין חמאס לרשות הפלסטינית.
5. צה”ל אפשר נוכחות של איום חמור ומסוכן על גבולנו, תוך שהוא מסתמך הסתמכות יתר על המכשול, ומרכיבי ההגנה באזור הגבול לוקים בחסר– סד”כ נמוך של לוחמים.
6. צה”ל היה בתודעת עליונות מודיעינית ובתודעה של שליטה במציאות: היה ביטחון מלא בכך שתהיה התרעה מודיעינית מוקדמת לפני כל מתקפה.

כך התפתחה התוכנית של חמאס

בחטיבת המחקר גוללו בתחקיר את התנהלות העניינים ממבצע ‘צוק איתן’ ב-2014 דרך ‘שומר חומות’ –  ועד לטבח ב-7 באוקטובר.

התחקיר על המחדל המודיעיני כפי שפורסם ב’כאן חדשות’:

לאחר מבצע ‘צוק איתן’, חמאס החל למסד את המערכים הצבאיים שלו ובפעם הראשונה הוקמה שדרת פיקוד מטכ”לית. עד אז עמדו בראש יחיא  סינוואר ומי שהפך לרמטכ”ל חמאס מוחמד דף. בראש מטה המבצעים עמד ראאד סעד.

לאחר המבצע גיבש חמאס תוכנית תקיפה שאושרה ב-2019, אך ערב ‘שומר חומות’ התוכנית לא הייתה בשלה מספיק ובנוסף לא היו מספיק מחבלי נוח’בה וגם תקופת מגפת קורונה פגעה ביכולת של ארגון הטרור להעמיד את הכוחות.

ההנחיות למחבלים על פי התוכנית היו: “על הנוח’בה לתקוף את המוצבים הגדודיים ואת המוצבים הפלוגתיים השייכים לאוגדת עזה, כדי להשמידם. כמו כן, עליהם לתקוף את הקיבוצים כדי לקחת בשבי בני ערובה, להרוס אותם ולכבוש אותם באופן זמני באמצעות חמישה גדודים”.

מבצע ‘שומר חומות’ הוא נקודת שבר משמעותית.

ההכרזה של ישראל כי היא פגעה במטרו במנהרות של חמאס הביא אותה להבין כי היא פגעה בצורה קשה בחמאס והוא מורתע. בפועל, לא רק שחמאס לא הורתע, אלא הבין שהצליח להתמודד מול ישראל. הוא הבין שיכול לפגוע בעוצמה בישראל על ידי פשיטה רחבה, וסוגיית אל אקצא בירושלים מאחדת את כל הציר האיראני סביב כך.

‘שומר חומות’ הביא את חמאס לתחושת מסוגלות. בעקבותיו עודכנה ‘תוכנית יריחו’ ובה נכתב: “שבירת ההגנה של אוגדת עזה כדי להגיע אל ערי הקו הראשון – אשקלון, שדרות ונתיבות, מורכבת משלושה חלקים: חציית קו החזית, השמדה או נטרול של המוצבים הצבאיים העיקריים של האוגדה והגעה אל הקו הראשון וביצוע פעולות חבלה”.

בנוסף, בחמאס החליטו כי יש להבליג על אירועים “שידרשו תגובה טקטית” וכי צריך להשתמש בשקט כהונאה אסטרטגית או “תועלת תדמיתית”, במקביל לעיסוק קונקרטי ב”פרויקט”.

בדיעבד הובן כי חמאס פעל לשכנע את ישראל כי הוא מעוניין ברגיעה ופועל למען שגשוג כלכלי.

הקשר לחיזבאללה וההחלטה על המתקפה

במאי 2022 מנהיג חמאס עיסמאיל הנייה כתב לסינוואר: “ערכנו ישיבה עם נסראללה, השקפנו את המסלול האסטרטגי. לאחר דיון מעמיק עמדתו של נסראללה הייתה ברור ואיתנה ולפיה הוא בעד התרחיש הראשון וכי מדובר בתרחיש מציאותי שניתן להגשים – כלומר השמדת ישראל. יש להעלות את העמדה לכבוד המנהיג העליון של המהפכה (ח’מינאי) ונסראללה יקבל על עצמו את האחריות בעניין הזה”.

משלב זה, התוכנית להשמדת אוגדת עזה מואצת. בסוף שנת 2022 נערכו בחירות בישראל. בחמאס הוחלט כי שנת 2023 “תגלם אתגרים והזדמנויות”. במחצית הראשונה של 2023 הגיע ארגון הטרור למוכנות שיא.

בחטיבת המחקר הדגישו, כחלק ממסקרנות התחקיר, כי ככל שנבדק לא נמצאה עדות שההפגנות נגד הרפורמה המשפטית הובילו לקביעת המועד למתקפה. הודגש כי חמאס נערך למהלך עוד לפני כן. לא ניתן לשלול כי למשבר הפנימי בישראל בשנת 2023 הייתה תרומה לתפיסת חמאס את הנסיבות האסטרטגיות למימוש התוכנית. בנוסף, חמאס בחר לרסן את עצמו בהפעלת הכוח, במקביל לבניית תדמית מטעה באשר לכוונותיו כלפי ישראל.

חמאס החליט להיערך לאפשרות של הוצאת המתקפה בחגי תשרי. סינוואר הניח שאם הוא יפתח במלחמה הציר האיראני יצטרף אליו – אך זה לא קרה.

לגבי האירועים המקדימים ותזמון המחאות על הגבול חודש לפני – נכתב בתחקיר: לא ניתן לשלול את האפשרות שהייתה בגדר הונאה, אך קיימים גם הסברים חלופיים. קבלת ההחלטה על הפעלת התוכנית ההתקפית התקבלה לכל המאוחר בסוף ספטמבר במעגל שומר סוד מצומצם עד לימים ספורים לפני 7 באוקטובר.

איך תפסו בצה”ל את חמאס לפני הטבח?

חמאס וסינוואר נתפסו כ’פרגמטיים’ ביומיום, שלא מוותרים על חזון “מערכת השחרור”, רואים בפרויקט השלטוני נכס אסטרטגי ודבקים בהסדרה ובשקט כאסטרטגיה מובילה. בנוסף, נראתה התמקדות בארגון הטרור ביהודה ושומרון.

ההערכה הייתה שחמאס מורתע, נמנע לאורך זמן מהסלמה, כמו שלא הצטרף למערכה בסבבי הלחימה נגד הג’יהאד האסלאמי. התרחישים שהיו יכולים להוביל למלחמה, לפי ההערכה באמ”ן,  התפרשו כמו טעות בהבנת הצעדים של אחד הצדדים או יוזמה של חמאס מתוך מצוקה.

לאחר ‘שומר חומות’ הייתה הערכה שחיזקה את ההרתעה של חמאס ממלחמה. המחשבה הייתה שסינוואר סבר שעשה טעות כשיצא למבצע והוביל לפגיעה בזרוע הצבאית של חמאס ומצוקה אופרטיבית. ההערכה הייתה כי חמאס מתמקד בהגנה ובמערך הרקטות שלו. בצד ההתקפי התפיסה הייתה שארגון הטרור מתמקד במרכיבי ‘בוטיק’ כדוגמת כלי טיס בלתי מאוישים. זאת לצד יכולת פשיטה מוגבלת למטרות ‘תודעה’. מוקד התפיסה במערך ההתקפי היה מנהרות לצורך פיגועים.

ההערכה באמ”ן בשנת 2023 הייתה שהתהדקות הזירות הגבירה את הפוטנציאל להסלמה הרב-זירתית, פגיעה בהרתעה הישראלית, אך לא מהרצועה. לפי ההערכה אז, חמאס דבק באסטרטגיית שימור השקט ברצועה והתמקד ביהודה ושומרון.

התפתחות הפערים בהבנת חמאס

בחטיבת המחקר הציגו את הפער שנוצר והתפתח במחקר המודיעיני מול המציאות לאורך הזמן. מעליית סינוואר ב-2017 ואי זיהוי כוונתו למהלך התקפי נרחב, דרך הונאת ההסדרה ועד חוסר בהתרעה ב-2023:

• מצוק איתן (2014) עד ערב עליית סינוואר לראשות חמאס בשנת 2017 הבנת המציאות בחטיבת המחקר הייתה די נכונה.

•  אי הבנת האסטרטגיה של סינוואר מאז שנת 2018-2017, כי הוא שם במרכז את המימוש של “רעיון היוזמה המלחמתית”. האסטרטגיה של סינוואר להשגת יעדי העל של חמאס, שהפך לאסטרטגיה מובילה.

•  אי הבנת מטרת ההסדרה משנת 2019 ובוודאי מ-2021, ככלי זמני ומתוחכם לשיפור המצב האזרחי שאינו חלופה למימוש מהלך צבאי בטווח נראה לעין. הימנעות מהסלמה פורשה בטעות כביטוי למורתעות ממלחמה.

•  אי הבנת תחושת המסוגלות שנוצרה בחמאס לאחר ‘שומר חומות’ והמתאר האסטרטגי הרב-זירתי למלחמת פתע יזומה.

•  אי זיהוי תוכנית הפריצה ואי-תיאורה כ”תוכנית לשבירת ההגנה של אוגדת עזה” או התפתחות בניית הכוח והכשירות למימושה. למרות שאמ”ן הציף באופן חד פעמי בשנת 2018 את בחינתה בזרוע הצבאית של חמאס.

•  אי-התרעה בשנת 2023 על ההיערכות חמאס לפתיחה במלחמה ועל ההחלטה לצאת אליה, אף שתואר פוטנציאל גובר להסלמה רב-זירתית ופגיעה בהרתעה. עד ליל הטבח לא הועלתה התרעה ולא זוהה נוהל הקרב למתקפה.

בחטיבת המחקר הצביעו על עשר נקודות משמעותיות בציר הזמן בהתפתחות הרעיון של סינוואר, שהיו צריכות להדליק נורה אדומה בעבודת המחקר.

הן הוצגו כהזדמנויות שהוחמצו למחשבה מחודשת שהייתה יכולה לשנות את הקונספציה:

•  2017 – עליית סינוואר והעברת מרכז הכובד לרצועה: אמ”ן החמיץ את הדומיננטיות הגוברת של אסטרטגיית המהלך המלחמתי לקידום יעדי העל של חמאס.

•  2018 – ידיעות על התוכנית ההתקפית ומידע טקטי נוסף: הופץ מסמך שציין כי “מטה המבצעים בזרוע הצבאית של חמאס גיבש תוכנית למהלך התקפי יזום, עם שישה גדודים המורכבים מ-3,000 לוחמים לתקיפה והשתלטות על בסיסים ויישובים”.

•  2021 – מבצע “שומר חומות”: המודיעין לא זיהה את תחושת המסוגלות שנוצרה בחמאס לאחר המבצע והמתאר האסטרטגי למלחמה רב-זירתית. במסמך שפורסם באמ”ן ב-2021 נכתב כי “חמאס הופתע מעוצמת התגובה הישראלית לירי לירושלים. מאזן הישגים שלילי לאחר שיפנימו את השלכות הלחימה. התנועה מורתעת וזקוקה לשיקום. הזרוע הצבאית ספגה פגיעה משמעותית, כולל פגיעה בתת קרקע”.

•  2022 – ידיעת “חומת יריחו” ומידע נוסף: המודיעין החמיץ את ממשיות רעיון המלחמה עם קיומה של תוכנית מתקפה עילית רחבת היקף והכשירות הגוברת למימושה.

• 2019, 2022, 2023 – הימנעות חמאס מהשתתפות בסבבי הלחימה נגד הג’יהאד האסלאמי: המודיעין הסביר זאת כעדות לכך ש”חמאס מורתע ודבק בהסדרה” ולא כחלק מהונאה.

•  אמצע 2022 – “ידיעת המלחמה היזומה”: ידיעה שהתקבלה על כך שבדרג הבכיר בחמאס דיברו על מלחמה יזומה בשיתוף “הציר” להשגת יעדים אסטרטגיים כולל השמדת ישראל.

•  2021 – 2023 – התפתחות רעיון “איחוד הזירות”: המודיעין החמיץ את התפתחות התודעה הצירית והשלכותיה על כוונות חמאס.

•  2023 – שינוי הנסיבות האסטרטגיות – המודיעין לא זיהה את שנת 2023 כשנה מיוחדת שתביא לשינוי בכוונות חמאס ותגביר את הפוטנציאל למלחמה יזומה.
2,000 לוחמי נוח’בה כשירים לפשיטה – המודיעין לא זיהה את כשירות הזרוע למתקפה עילית רחבת היקף ולא רק להתקפת “בוטיק” בתת קרקע.

•  ליל 7 באוקטובר: המודיעין החמיץ את ההתרעה על אפשרות למהלך התקפי יזום של חמאס בטווח זמן מיידי.

“חומת יריחו”: רעיון עתידי ולא מתקפה מסודרת

כבר ב-2018 התקבל באמ”ן מסמך שהוכן שנתיים קודם לכן, עם התוכנית ההתקפית של חמאס אחרי צוק איתן: “על הנוח’בה לתקוף את המוצבים הגדודיים ואת המוצבים הפלוגתיים השייכים לאוגדת עזה, במטרה להשמידם. כמו גם עליה לתקוף את הקיבוצים על מנת לקחת בשבי בני ערובה בתוכם לנצל את ההצלחמה לכיון אתרים חיוניים להרוס אותם ולכבוש אותם באופן זמני התקפה באמצעות חמישה גדודי נוח’בה”.

תוכנית “חומת יריחו” הגיעה לידי אמ”ן אך היא נתפסה כרעיון עתידי מכוון לבניין כוח של חמאס ולכן לא שוקפה במלואה וחומרתה בפני בעלי תפקידים בכירים ולא ננקטו פעולות מודיעיניות ומבצעיות להתמודדות מול התוכניות. על הערכת כשירות האויב בהערכת המודיעין נכתב כי “כשירות המערך לביצוע נמוכה”. מפקד פיקוד דרום לשעבר, אלוף אליעזר טולדנו, אמר במאי 2022: “עלינו להתייחס כנקודת מכוון לבניית הכוח של חמאס מבלי יכולת לממש אותה”.

במצגת על חומת יריחו ביום עיון בנובמבר 2022 התייחסו אליה כתרחיש לעתיד: “מנהרות חוצות בעלות יכולת להתגבר על מערכי הגילוי של כוחותינו”. בסיכום קצין המודיעין נכתב: “להערכתנו חמאס כשיר לבצע במקביל פשיטה במעורבות של עד שתי פלוגות בהשתתפות של עד 70 פעילים”.

לאור ההערכה המודיעינית, התפיסה ומרכיבי ההגנה בעזה נערכו לדרך פעולה אפשרית של פשיטות בודדות או מלחמה מהידרדרות, ולא לתרחיש של מתקפת פתע נרחבת ומתוזמנת בהפתעה, וגם הניחו הסתמכות יתר על התרעה ועל המכשול שתוכנן לשגרה. בינואר 2023 הוצגה לשר הביטחון לשעבר, יואב גלנט, מצגת שתיארה כי בחודשים האחרונים חמאס שואף לשמר את השקט ברצועה נוכח הרתעה גבוהה, שאיפתו לשימור השקט, שיקום אזרחי וצבאי ורצונו להפגין מודל שלטוני.

ביולי 2023 סיכם מפקד פיקוד דרום, אלוף ירון פינקלמן, את ביקורו באוגדת עזה ואמר כי תרחיש הייחוס הסביר הוא לפשיטה אחת בכל חטמ”ר או פשיטה בגבול הגזרה האוגדתי. מכאן הסיקו שמדובר על יכולת פלישה של עד שמונה מוקדים. על בסיס זה התפתחה התפיסה על יכולת ההתקפה של חמאס.

ההגנה התבססה על מכשול איכותי בשילוב סדר כוחות (סד”כ) הגנה יציב, איסוף ומודיעין. לאורך השנים נשחק חלק מהיסודות של צורות קרב ההגנה בשגרה. תפיסה ומיקוד העיסוק בהגנה התקיימו בעיקר באוגדה ולא בפיקוד. צומצם המרכיב ההתקפי בתוכנית ההגנה.

הכישלון של אגף המודיעין וחטיבת המחקר

באמ”ן הצביעו בתחקיר על הכשלון בזיהוי ובהתרעה על מתקפת הפתע. הודגש כי מודלי ההתרעה לא היו טובים ויש צורך להיות יותר קשובים לדעות אחרות. הוא שם דגש בעיקרי הכשלון על שלושה סעיפים עיקריים. הראשון הוא הפער בהבנת המציאות ואי ההבנה של אסטרטגיית חמאס.

הפן השני עליו הצביע הוא כשל בזיהוי ההחלטה הקונקרטית למימוש מתקפת פתע והערכות שקדמה לה, חרף סימנים שונים שלא חוברו להערכת אפשרות ממשית לפעולה התקפית רוחבית בזמן מיידי. בנוסף על כך שלא הועלתה התרעה מודיעינית לאפשרות של פעילות התקפית. השלישי הוא הפער באיסוף המודיעין והנגשתו.

בתחקיר הוצגה גם הזווית של חטיבת המחקר, שם הגדירו את הפער בהבנת חמאס כ”עצום” והדגישו שמדובר בכשל מודיעיני קלאסי – “קונספציה”. מהלך שכלל את כלל הגופים הרלוונטיים כולל את 8200, שב”כ, מודיעין פיקוד, מודיעין אוגדה. הם התייחסו לאיתותים שהוחמצו והיו יכולים לסייע בהבנה שיש פער בהבנת המציאות. בין הסיבות לכך היו ליקויים בתרבות ובשיטה המחקרית, הטיות שהשפיעו על ההבנה ובעיות ארגוניות ומבניות.

הכישלון וההפתעה היו רחבים מהכישלון המודיעיני, והכישלון המודיעיני רחב מזה של חטיבת המחקר. לכשלים יש השלכות רוחביות רב זירתיות. בחטיבה הצביעו על הסיבות לכך, עם דגש על התרבות המודיעינית והמחשבה של “אנחנו יודעים” בלי להכיר בעומק אי-הוודאות ובאפשרות לקיומו של פער בהבנת המציאות. הם גם שמו דגש על כך שהשיטה המחקרית לא הייתה ביקורת ולא חיפשה סתירות, אלא יישבה אותן. בנוסף הצביעו על אשליית ודאות לפיה יש הרבה מידע והיכרות טובה עם האויב.

פרט נוסף עליו הצביעו באמ”ן הוא פערים בהכרת האויב עם קושי להבין את מקומה של האידיאולוגיה, התרבות והדת בשיקולים ובקבלת ההחלטות של האויב. זאת בנוסף לפרדיגמת “העליונות הישראלית” מה שאפשר תפיסה של האויבים כנחותים צבאית, תגובתיים ומורתעים.

התובנות של אמ”ן ולקחים לעתיד

בסיכום התחקיר הוצגו התובנות על עבודת המודיעין והליקויים שהיו בה. מהתרבות הלקויה בלי לחפש ביקורת, הפערים המקצועיים ושחיקה בהיכרות עם האויב. זאת בנוסף לחוסר איזון בסדר העדיפויות והסתמכות יתר על טכנולוגיה. במקום על המחקר האנושי.

בעקבות התחקיר, עודכן ייעוד אמ”ן כך שהנושא ההתרעתי יקבל דגש: “יתריע מפני מלחמה, פעילות עוינת, איום או התפתחות העלולים לסכן את מדינת ישראל ואזרחיה. יחקור, יאסוף, יספק ויטמיע מודיעין בכל הרמות ולכל מצבי השח”מ (שגרה, חירום ומלחמה), עד לקבלת החלטות בכלל הדרגים ולמען ניצחון צה”ל”.

בחטיבת המחקר אף הבהירו בסיום התחקיר כי “חייבים שינוי עמוק ויסודי בתרבות המודיעינית ובמבנה הארגוני” של אמ”ן.

בתחקיר צויינו גם לקחים נוספים, לא רק בהיבט המודיעיני. בין השאר נכתב כי יש “למנוע ולקטוע התפתחות איומים חמורים כגון אויב חמוש ומאומן סמוך לגבול גם ללא התרעה ולפעול באופן רציף גם לעיתים במתקפת מנע”.