אגם ברגר: אמרתי לשובה שלי שאני ‘אחרונה חביבה’ והוא הבין • ראיון

שורדת השבי אגם ברגר, שנחטפה ב-7 באוקטובר ממוצב נחל עוז ושוחררה אחרי 482 ימים בשבי – חשפה היום (שלישי) פרטים חדשים על תקופת השבי בגהינום של חמאס.

חמישה כוכבים: חופשת פסח שעוד לא הייתה אף פעם במגזר החרדי

בראיון לקרן נויבך ברשת ב’ סיפרה ברגר, כי בשבי היא ולירי אלבג, ששהתה במחיצתה, האזינו לרדיו וזה חיזק אותן מאוד. בהמשך, אחרי החילוץ של שלומי זיו, אנדריי קוזלוב, אלמוג מאיר ג’אן ונועה ארגמני, חלה תפנית. “זה סגר לנו את האופציה לרדיו. לקחו אותו”.

היא הדגישה שקיבלה כוח רוב ממה ששמעה ברדיו. “רצינו לדעת שנלחמים עלינו. שמענו אנשים שאומרים שאפשר לשלם את המחיר הזה – וזה חיזק אותנו”.

הזמן הממושך בשבי כלל גם תחושות ייאוש. “תמיד השתדלתי להרגיש שבסוף נצא. אבל חיכיתי לצאת לפני בר המצווה של אחי. כשלא השתחררתי, זה היה קשה. השובים שלנו תמיד היו חרדתיים, אחרי החילוץ זה הוחמר. ביקשנו מהם להתחבר לתקשורת והם סירבו ואמרו שיעדכנו אם משהו מתרחש. זה לא קרה”.

בינואר 2024, העידה אגם כי קיבלו משוביהן דברים שהותיר צה”ל, בין היתר מפות, שהתבקשו לעזור להם איתן – אך הן לא עשו זאת. הן קיבלו גם סידורי תפילה ועיתון, שלדבריה “נתן תשובות לכמה שאלות שנותרו לא פתורות”.

“לא ידענו מה קרה ב-7 באוקטובר, איך לא ראו את זה. זה הציק לנו מאוד. דרך העיתון הצלחנו להבין. היה ריאיון עם גיורא איילנד שהוא חזה את הדברים לפני כן וגם עודכנו שעידן עמדי נפצע, זה היה כמו דרישת שלום מהבית”.

על יחס השובים סיפרה: “היו כאלו שהיו איתנו הרבה זמן, אבל אז התחלפו. זה היה מאוד תלוי בתקופה. גם אם התייחסו אלינו טוב, היו רבים איתנו על דברים קטנים והעירו לנו”.

מהחודש הראשון לחטיפה היה להן שעון עם תאריך. “בהתחלה היינו עם רומי גונן והיא הייתה צריכה לקחת אנטיביוטיקה, אז נתנו לה שעון שתדע מתי לקח אותו – והוא נשאר אצלינו. בחודשיים האחרונים לקחו אותו, אם לא ידענו אז ניסינו לשאול”.

לדבריה, “בזמן האחרון הבנו שהיו דיבורים על עסקה, אבל לא ידענו אם זה באמת יקרה. התחלנו יום אחד לשמוע יריות באוויר ולא הבנו מה זה. ב-24 בינואר ביקשו מלירי לצלם סרטון. היא הלכה לעשות סרטון ולא ידעתי אם היא יוצאת הביתה, לבסוף היא שוחררה”.

אחרי כן, היא הוחזקה לבד. “אמרתי לעצמי שאני כאן לבד, אחרי שנה וחצי. שאלתי את עצמי ‘יש הפסקת אש? אני הולכת הביתה?’ האמנתי, אבל זה בא בהפתעה שעוד יומיים אני בבית, זה מוזר. חשבתי שזה ייקח עוד חודש. שמחתי, אמרתי לשובה שלי שאני ‘אחרונה חביבה’ והוא הבין עברית. לא ישנתי בלילה מרוב התרגשות.

“הלבישו אותי ולא הרשו לי לקחת את הדברים שלי. לי וללירי יש מחברות עם ציורים וברכות ליום הולדת ולא נתנו לנו לקחת את זה. לא נתנו לנו לקחת שום דבר”,

בבוקר השחרור, היא סיפרה שהלבישו אותה בחיג’אב מעל למדים, איתם שוחררה.

“עשו לי שעתיים של סיבובים, נתנו לי ‘מתנה’ וביקשו אצלם סרטונים תודה. באותו רגע לא יכולתי להגיד להם את האמת בפנים, עשיתי מה שיכולתי ולא היה אכפת לי, העיקר שהשתחררתי”.

באשר למחדל במוצב נחל עוז באותה השבת, היא סיפרה: “ישבנו עם מי שתיחקר את זה, הוא נחוש להוציא את האמת לאור. יש דברים שאני יודעת ושמעתי ויש דברים גרועים יותר. חשוב שהכול יתוחקר, לא רק בשבילי אלא בשביל מי שנתן את חייו באותו היום וכדי שמי שצריך לשלם על מעשיו – ישלם”.

אגם בת ה-20 מחולון, שירתה כתצפיתנית ונחטפה יחד עם שש תצפיתניות נוספות מהמוצב בו התנהל אחד הקרבות הקשים באותה השבת, לאחר חדירת עשרות מחבלים לשטחו.