שלי שם טוב: “מודה לך בורא עולם שלא השבת את תפילותיי ריקם”

בני משפחותיהם של שורדי השבי עומר שם טוב, עומר ונקרט, אלי-ה כהן וטל שהם, החטופים ששוחררו אתמול משבי החמאס, מסרו הערב (ראשון) הצהרה ראשונה לתקשורת מהמרכז הרפואי.

שלי שם טוב, אימו של עומר, בירכה: “ברוך אתה ה׳ אלוהינו מלך העולם שהחיינו וקיימנו והגענו לזמן הזה, הודו לה׳ כי טוב כי לעולם חסדו. במשך 505 ימים בכל בוקר ישבתי בחדר של עומר והתפללתי לבורא עולם שישמור ויגן על עומר שלנו מכל פגע ומכל רע וישיב אותו אלינו חי בריא ושלם ואני עומדת כאן עכשיו ומודה לך בורא עולם שלא השבת את תפילותי ריקם ועומר ילד השמש שלנו שב הביתה”.

היא ביקשה להודות: “אני רוצה להזכיר ולתת כבוד לאורי דנינו ז”ל שבשבעה באוקטובר שב לתוך התופת להציל את מיה איתי ועומר. אורי שהכיר אותם רק כמה שעות לפני לא חשב על עצמו או על משפחתו שחינכה אותו על ערבות הדדית ועל כך שלא משאירים אף אחד מאחור. אורי שרד בשבי בתנאים תת אנושיים 11 חודשים ונרצח על ידי מפלצות החמאס. אורי הוא הגיבור והמלאך השומר של מיה איתי ועומר, יהיה זכרו ברוך”.

על תנאי השבי של בנה וחלומותיו מהשבי סיפרה: “עומר ילד השמש שלנו שב הביתה ואנחנו נושמים לרווחה. 450 ימים עומר היה מוחזק במנהרה לבד בתנאים קשים שכללו חלק מהזמן הרעבה והתעללות פסיכולוגית. עומר שיתף שכל מה שחלם לעשות שישוב הביתה הוא לשים את הראש על ברכיי ושאלטף לו את השיער ולצאת לרכב עם מלכי על האופנוע ולהרגיש את רוח החופש.

“עומר שיתף אותנו שכשעבר את הגבול והגיע לידי החיילים שלנו הוא נשם לרווחה. הפנים הראשונות שפגש היו של פסיכולוגית שהציגה את שמה והדבר הראשון הוא ביקש את רשותה לתת לה חיבוק כי הוא היה צמא למגע אנושי חום ואהבה. ואנחנו מלבד להזיל דמעה בכאב גדול חיבקנו את עומר שלנו חזק והבטחנו לו שלעולם לא נפסיק לחבק ולאהוב אותו.

“אתמול ברגעי השמחה של המשפחות שלנו, ברגעים בהם כולנו ישבנו על קצה הספה וצפינו בהתרגשות בטקס המזוויע של החמאס, ברכב באזור המתחם ישבו מבועתים גיא ואביתר שנאלצו כמו עומר שלי לקחת חלק בהצגה גרוטסקית ומכוערת.

“כאימא, כאישה, כבת אדם, אני מבקשת מהצלב האדום, מהקהילה העולמית לבצע את המינימום ולשמור על ילדינו, על אזרחינו. זה המינימום המתחייב. אני רוצה להודות לאלו שבזכותם הרגע הזה, שהיה בין יאוש לתקווה הפך למציאות.

“אני מודה לראש הממשלה ולכל צוות המשא ומתן, אני מודה לחיילנו הגיבורים ולכוחות הבטחון וממשלת ישראל. אני מודה למטה משפחות החטופים ולכל מי שעזר, ותמך כדי שנחבק היום את עומר שלנו. ויש רבים וטובים כאלה בעם ישראל, מכל קצוות העם היפה שלנו”.

היא ביקשה להודות למי ששילם מחיר כבר בחייו בלחימה: “אני מבקשת להזכיר ברגע הגדול הזה, את מגש הכסף שהביא אותנו אל הרגע הזה, שמדינת ישראל חיה וקיימת ומשיבה את בניה לגבולם. בתוך ההתרגשות הגדולה שלנו בהשבת החטופים, אני רוצה שנהיה כולנו עם המשפחות השכולות, ההורים, האחים והאחיות, בני ובנות הזוג, היתומות והיתומים, כל אלו שהקריבו את היקר להם מכל.

“אני עומדת כאן היום עם לב שחזר להיות שלם, אבל את הצלקת על כאבכם אשא בליבי, יחד עם עם ישראל, לעולמי עד. אני עומדת היום בידיעה שהכל, בזכותכם, בזכות ההקרבה שלכם ובזכות האומץ שיקיריכם הפגינו.

“תודה מקרב לב, כישראלית גאה, לחיילי צה”ל הפצועים, שהקריבו מגופם ומנפשם. פגשתי אתכם בשנה האחרונה ועין בעין ראיתי איך אתם ממשיכים להילחם בגבורה כדי לחזור לשגרת החיים אחרי הפציעה. אתם מופת לאומץ לב, לכוח פנימי שיש רק לצה”ל – שלא ניתן להסביר במילים.

“אני מבקשת להעביר אליכם מאיתנו את ההערכה הגדולה ביותר. כל מה שעשיתם, כל מה שהקרבתם, לא היה לשווא. אתם לא רק חיילים ואזרחים, אתם סמל של המאבק למען חיים, למען משפחות, למען האחדות. למען מדינת ישראל ועם ישראל .

“קיבלנו את עומר שלנו ואנחנו נגשים למלאכת השיקום האישי והמשפחתי ואנחנו יכולים לומר שמשימת חיינו הושלמה. אדוני ראש הממשלה המשימה הלאומית עדיין לא הושלמה ויש להשיב בדחיפות את כל חטופינו החיים לשיקום והחללים לקבורה. אנחנו כמשפחה נמשיך להיאבק עם כל המשפחות עד להחזרת כולם. עם ישראל היופי שלנו הוא בחוסר האחידות והכח שלנו הוא באחדות רק כך נתחזק כחברה וכאומה”.

סיגי כהן, אימו של אליה, פתחה את דבריה ואמרה: “וואו, מאיפה מתחילים? 505 יום שעשינו כל מה שיכולנו בשביל להחזיר את אליה הביתה, מאבק יום יומי מול מקבלי ההחלטות, ובעיקר בהסברה להעלאת המודעות בעם ישראל על השבויים והשבויות שנמצאים בשבי. ביקשתי מעם ישראל להיות ביחד, להיות בערבות הדדית ואחד בשביל השני כמו אחים ואחיות. והכי ביקשתי להרבות בתפילות ומעשים טובים.

“בצד של אליה שמענו שהיה כל יום אומר את הפרשיות של הנחת התפילין שידע בעל פה, ועושה קידוש על כוס מים, התחזק וחיזק אחרים. שמענו על הרבה ניסים ועל השגחה עליונה שאליה וחבריו חוו שם. את כל התחושות האלו מגיע לכל 63 משפחות החטופים שעדין שם לחוות. הם חייבים כולם לחזור הביתה מיד לפני שיהיה מאוחר”.

היא פנתה לחטופים שבשבי: “אלון אוהל וכל מי ששומע אותי ממעמקי האדמה, אני רוצה להגיד לכם, אתם לא לבד ואנחנו פה נילחם למענכם עד שתחזרו הביתה.

“אני רוצה להודות קודם כל לבורא עולם שהחזיר לי את אליה הביתה. תודה אבא, ותודה שניה היא לכל כך הרבה אנשים מכל קשת האוכלוסיה, אז כדי שלא אפספס אף אחד אני אומר עם ישראל היקר על כל גווניו תודה שהייתם איתנו בכל התקופה הזו, הגעתם מרחוק ומקרוב, תמכתם, עודדתם וחיזקתם. בלעדיכם לא היינו מצליחים. תודה עם ישראל חי וחזק”.

ניבה ונקרט, אמא של עומר, אמרה: “עומר הביס את השבי, והוא חזר חזק מהרוח. כעת הוא מתחייב – ‘אני מצטרף למאבק עד לשחרור כל החטופים והחברים שהשארתי מאחור'”.

בני המשפחות וסיגי כהן I צילום: פאולינה פטימר

זיו עבוד, בת הזוג של אליה, אמרה: “ב-7 באוקטובר לקחו ממני הכל. אבל דבר אחד הם לא לקחו ולא יקחו לעולם – את הרוח שלי לא הצליחו לקחת. 505 ימים נאבקתי – בכאב, בפחד, בחוסר הוודאות. 505 ימים שלא הפסקתי להילחם, לזעוק, לדרוש. יצאתי למסע בלתי אפשרי, מסע של אהבה, של תקווה, של נחישות. והיום אני יכולה לעמוד כאן ולהגיד: עשיתי את זה! ניצחתי את המשימה האישית שלי – אליה בבית.

“מבקשת להדגיש מבחינתנו אין ניצחון שלם כשאחים שלנו עדיין שם. אלון אהל – אנחנו לא נשאיר אותך מאחור. זה לא רק מאבק אישי, זה מאבק של כולנו. זאת ההבטחה שלי לאליה, זאת ההבטחה שלי לך ולמשפחה שלך, וזאת ההבטחה שלי לכל החטופים שנותרו שם. אני יודעת מה זה להיות במקום של חוסר ודאות, של המתנה אינסופית, של פחד מהגרוע מכל. אני יודעת גם מה זה לקום ולהילחם למרות הכל. המאבק הזה לא נגמר עד שהאחרון יחזור הביתה”.

היא הוסיפה: “נמשיך לזעוק, נמשיך לדרוש, נמשיך להיאבק – כי אנחנו לא מוותרים על אף אחד. עד שכולם יהיו כאן. עד שננצח באמת. תודה. תודה לחיילים והלוחמים שלנו, שמסרו את נפשם כדי להשיב את השבויים הביתה. תודה לחללים הגיבורים, שחרפו את נפשם למען העם הזה, למען המדינה הזאת. תודה למטה משפחות החטופים, שנלחמים יום ולילה, שלא עוצרים לרגע, שלא נותנים לאף אחד לשכוח. תודה לאנשים ולחברים שליוו אותנו ולא הפסיקו להתפלל ותודה מיוחדת לאדם אחד, שליווה אותנו מהרגע הראשון – עמית שטיינר, הקצין שלא הרפה, שלא ויתר, שנתן לנו כוח, שהיה שם תמיד.

“ותודה לטראמפ וראש הממשלה בנימין נתניהו שהחזרתם את אליה הביתה – עכשיו צריך להשלים את המשימה ולהביא את כולם. אני עומדת כאן היום ומבינה – הדרך עוד ארוכה, אבל בזכות כל האנשים הנפלאים האלה, אנחנו לא הולכים לבד. ביחד, נמשיך להילחם. ביחד, נחזיר את כולם הביתה.

“אליה אתה הגיבור שלי. אתה לוחם, אתה שורד אמיתי, החזקת מעמד, שרדת את הבלתי אפשרי. לא הפסקתי להאמין בך לרגע, ועכשיו כשאתה כאן – אני גאה בך יותר משאפשר לתאר. אני יודעת שהדרך להחלמה עוד ארוכה, אבל אתה כבר ניצחת, פשוט בזה שאתה כאן. אני מבקשת מהתקשורת ומהציבור – תנו לנו את המרחב הדרוש. כבדו את הפרטיות שלנו, המאבק הציבורי ממשיך, אבל עכשיו זה הזמן של אליה למצוא רגע של שקט, של ריפוי, של אהבה”.

מור קורנגולד, אחיו של טל שהם, אמר: “טל שלנו בבית סוף סוף. אחרי חודשים ארוכים של ציפייה, מתח, חרדה, אמונה ותקווה אנחנו סוף סוף מתאחדים. החיבוק שחלמנו עליו, שציפינו לו, הגיע. נכון, זו רק ראשיתה של דרך ארוכה, דרך של שיקום מורכב שעל כולנו לעבור. אבל על ההתחלה הזו חלמנו, על האפשרות לצעוד יחד בדרך הארוכה לעבר הריפוי.

“קשה למצוא את המילים הנכונות לתאר את התחושות הרבות שמציפות אותנו במעמד הזה – מעל כולן מהדהדת המילה ‘תודה’. יש שכר לפעולתנו: טל שלנו חזר – אך ברור לנו שלא פעלנו לבד. טל פה בזכות רבים וטובים שפעלו לאורך כל התקופה הזו, בכל המישורים, ואנחנו לא יכולים לדמיין איפה היינו היום בלעדיהם.

“לחיילים שלנו – שיצאו למלחמת הקיום הזו מבלי לשאול שאלות, שהתייצבו. לחיילים שלנו שמסרו את נפשם כדי להגן על כולנו ולהשיב את החטופים לביתם. שפעלו באומץ לב, עבור מטרה עליונה משותפת. למשפחות השכולות, שכואבות את אובדן היקר מכל. אנחנו איתכן. כואבים, מוקירים לאין שיעור. לעם שלנו – על כל גווניו ורבדיו שתמך, נאבק, התפלל, והחזיק יחד איתנו את הציפייה הגעגוע החשש והתקווה – תודה. תודה שלא הותרתם אותנו לבד במערכה. תודה שהפכתם את הסיפור שלנו לסיפור שלכם. תודה שאתם שותפים, שלא שוכחים אף אחד מאחינו ואחיותינו שנשבו. אנחנו עם מורכב, מכיל שונויות אבל תמיד באותה הסירה, תמיד חזק. הערבות ההדדית, הכלת האחר, והתפילה המשותפת הן שיחזיקו אותנו בתקופות הסוערות שהיו ועוד נכונו לנו”.

הוא הוסיף: “ואחרי התודה, ועוד לפני שהריאות הספיקו להתמלא באוויר, הנשימה שוב נעתקת כי עדיין, גם ברגעים האלו ישנם 63 חטופים וחטופות שעדיין בשבי חמאס וחייבים להציל את כולם. ברגע המשמעותי הזה בחיינו הבקשה היחידה שלנו היא לנצל את חלון ההזדמנויות שנוצר, להביא לעסקה שתחזיר הביתה את האבות לילדיהם – ילדים זקוקים לאבא. להחזיר בנים להוריהם, להחזיר לעם ישראל את הבנים שלנו. יש חלון הזדמנויות, אסור לנו לפספס אותו. אנחנו מאמינים שזה אפשרי, אנחנו מאמינים שהשבת אחינו ואחיותינו אינה באה על חשבון הביטחון שלנו בארצנו – נהפוך הוא – היא הבסיס שעליו מושתת הביטחון הזה. עם שובם, נוכל כעם חזק ומאוחד להמשיך ולשפר את ביטחוננו באופן יסודי ואחראי”.