מדוע הדרך היחידה שאתם מכירים היא כניעה לארגוני טרור רצחניים?

אין לב יהודי שאינו רוטט מהתרגשות למראה החטופים החוזרים מהשבי האכזר ופוגשים את בני משפחותיהם. הם עברו גיהינום של יותר מחמש-מאות ימים, בידי מפלצות הרוע. ודאי שכולנו מתפללים לשובם של כל החטופים החיים ולהבאת החללים לקבר ישראל.

ואולם אסור לשכוח לרגע שה’מחיר’ איום ונורא, וחייבים להסיק את המסקנות הנדרשות שלא נעמוד עוד במצבים כאלה. זה ‘מחיר’ דמים, שאם לא יינקטו צעדים שלא ננקטו בעבר, ישלמו עליו יהודים רבים בחייהם חס ושלום.

איננו יודעים כעת את שמותיהם ואת גילם, כשם שלא ידענו בשעת העסקה לשחרור גלעד שליט את שמותיהם של כאלפיים יהודים שנרצחו בידי רב-המחבלים סינואר ששחררנו מהכלא.

בלתי-מוסרי

וגם ההיבט המוסרי הוא בעל משקל כבד. כמה פעמים הצהירו ראשי המדינה אחרי פיגועים זוועתיים כי “ידנו הארוכה תשיג את המרצחים” וכי איש מהם “לא יינקה”. ובכן, ידנו הארוכה השיגה אותם, הם נכלאו בכלא ונשפטו למאסרי עולם. ועכשיו הם משתחררים, לתרועת המוני אחיהם, התומכים ברצח יהודים כמותם.

מה המסר? שדם יהודי הוא הפקר.

כשמתפרסמים שמות המרצחים העומדים להשתחרר, הולכת התקשורת לראיין את קרבנותיהם, ומתאמצת לחלץ מהם אמירות נאצלות כביכול, שהם מוכנים להסכים לשחרור רוצחי יקיריהם למען שחרור החטופים. שוב ושוב זה מוצג כעניין רגשי, הקשור למשפחות נפגעי הטרור.

ולא היא. זה עניין הנוגע לכל יהודי באשר הוא. השאלה המהותית והיסודית היא איך ראוי להתייחס לרוצחי יהודים, לטובחי קשישים, נשים וטף. האמת היא שהיה צריך להוציאם להורג, אבל גם אם מפני סיבות כאלה ואחרות אין עושים כן, לא ייתכן שהם יחכו לחטיפה הבאה, כדי שישולחו לחופשי. זה בלתי-מוסרי בעליל וזילות של חיי יהודים.

העיוות הוא גם בהתייחסות למרצחים כאל ‘אסירים’. השימוש החוזר ונשנה במונח הזה הוא הולכת שולל. אין אלה אסירים, אלא מחבלים אכזרים, רוצחים נתעבים, חלאות אדם. ומי שמשלם משכורות למשפחותיהם ונאבק למען שחרורם – הוא נבל נאלח לא פחות מהם.

יש ברירה

אומרים לנו שאין ברירה, כי חייבים לחלץ את החטופים מהגיהינום. מדוע הדרך היחידה שאתם מכירים היא כניעה לארגוני הטרור הרצחניים? אם אין ברירה, מדוע לא לעצור את הסיוע ההומניטרי ואת הזרמת הדלקים? כן, יהיו לחצים מהעולם והזלת דמעות תנין על ה’אזרחים’ המסכנים, אבל היה עלינו לומר בנחישות שהמפתח בידי החמאס. רוצים סיוע הומניטרי – שישחררו מייד את כל החטופים.

ראינו כיצד דיבר נשיא ארה”ב טראמפ, ואיך הסגנון הזה חולל פלאים. זו הדרך היחידה שבה עלינו לדבר עם האויבים האכזרים האלה. עלינו להבהיר במעשים שחטיפות לא ישיגו דבר, אלא יובילו לתגובה בלתי-פרופורציונלית, שתגרום למחבלים להצטער על הרגע שעלה במוחם המעוּות הרעיון הזה.

ניסיון השנים הוכיח שעל כניעות ועסקאות שילמנו בסוף מחיר יקר, ואילו נחישות ועמידה איתנה הביאו הצלחה וברכה. הבה נעשה כן וה’ יהיה בעזרנו.