מרתק: הפוסק השיב לשאלות בנות סמינר בהשקפה והלכה

תלמידות סמינר 'בית יעקב-שצ'רנסקי' בת"א הציגו בפני הגר"י זילברשטיין  מבחר שאלות על חיי תורה ובית של תורה • האם יכולה להתפלל שיהיה לה גם בעל שיושב ולומד, וגם שיהיה שפע של פרנסה בבית? האם כדאי שבנות ילמדו הלכות תלמוד תורה? וכיצד בת יכולה לגדול טוב בהשקפה?
יוסף גרינבוים
כ"א שבט התשפ"ה / 19.02.2025 16:28

תלמידות סמינר ‘בית יעקב’ בתל אביב, בראשות הרב עקיבא שצ’רנסקי, אספו מבחר שאלות על חיי תורה ובית של תורה – ומנהל הסמינר הציג אותן בפני  הגאון רבי יצחק זילברשטיין וקיבל תשובות בהירות ומרתקות.

הנה השו”ת המלא:

האם בת חייבת להכין את עצמה ל’חיי צער תחיה’ או שהיא יכולה להתפלל שיהיה לה גם בעל שיושב ולומד כל היום, וגם שיהיה לה שפע של פרנסה בבית?

תשובה: כל אחת צריכה להתפלל על שני הדברים יחדיו, גם שיהיה לה בעל שיושב ולומד כל היום, וגם שיהיה לה שפע של פרנסה בבית. וראיה לדבר, שהרי בברכת החודש מתפללים ומבקשים ‘יהי רצון מלפניך, ה’ אלוקינו ואלוקי אבותינו, שתחדש עלינו את החודש הזה לטובה ולברכה, ותתן לנו חיים ארוכים, חיים של שלום, חיים של טובה, חיים של ברכה, חיים של פרנסה וכו’… חיים של עושר וכבוד וכו”.

וגיסי מרן הגר”ח קניבסקי זצ”ל ציין בסידורו למשנה באבות (פ”ו מ”ח) שעושר וכבוד לצדיקים, נאה להם ונאה לעולם. וכמובן, באופן שהכל משמש לעבודת השם יתברך.

אמנם, בנות שגדלו בבתים של תלמידי חכמים מופלגים, וספגו בבית את האווירה של המסירות לתורה הקדושה, יודעות שגם אם לא זכו לחיי פרנסה ועשירות, הרי זו דרגה גבוהה מאד, וכמו שנאמר במשנה באבות (פ”ו מ”ד) ‘כך היא דרכה של תורה, פת במלח תאכל, ומים במשורה תשתה, ועל הארץ תישן, וחיי צער תחיה, ובתורה אתה עמל, אם אתה עושה כן, אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה, וטוב לך לעולם הבא’.

וכתב בפירוש רבינו עובדיה מברטנורא (שם), שכוונת המשנה לומר, שאפילו אם כך הוא מצבו של האדם, שאין לו אלא פת במלח, ואין לו אלא כר וכסת לישון, בכל זאת אל ימנע מלעסוק בתורה, כי סופו ללמוד תורה מתוך עשירות. וכעין זה כתב ה’תפארת ישראל’, שכך היא דרכה של תורה, הכוונה שכך הוא אופן התחלת הלימוד, אבל לבסוף ינחל כל טובות שבעולם.

ובת כזו, שספגה בבית הוריה מסירות לתורה, תשמח גם בחיי צער, ולא תוציא את בעלה מהלימוד בשביל קושי זה. אמנם בנות שגדלו בבתים של בעלי בתים שעובדים לפרנסתם, שלא ראו כל כך מסירות לתורה, באמת אינן מסוגלות לכך, ולכן מותר להן להתפלל שיזכו גם לבעל שיושב ולומד כל היום, וגם שיהיה להם שפע של פרנסה, כדי שלא יבואו לידי ניסיון להוציא את הבעל מהלימוד.

עד כמה בגדר ההשתדלות מצד אחד להביא פרנסה לבית, ומצד שני לא ללכת חלילה לעבודות שיכולים להתקלקל שם בהשקפה ולרדת ברוחניות רח”ל?

כולן חייבות להיזהר כמה שיותר שלא ללכת לעבודות שעלולים להתקלקל שם בהשקפה, או בעבודות כאלו שיכולים לגרום לירידה רוחנית כל שהיא. ומעשה נורא היה, בבעל ואשה בני תורה, שהאשה נכנסה לעבוד במקום לא כשר, וכעבור זמן החלה לרדת ברוחניות, עד שאמר הבעל לחבריו משפט נורא: ‘אמנם כסף יש לי, אך אשה אין לי’….

וצריך לדעת שגם אם לא מוצאים עבודה כשרה, ומחפשים ומחפשים ולא מוצאים, אין להקל בשום אופן ללכת ולעבוד במקום שאינו לפי רוח התורה, שהרי זה נגד רצון ה’, ומה יתן לך ומה יוסיף לך להכניס פרנסה לבית בשעה שכל הכסף הזה הוא נגד רצון התורה. ואין עיצה ואין תבונה נגד ה’, וגם במשפחה ברוכת ילדים, שהאשה לא מוצאת עבודה, אין שום ברירה, וללכת לעבוד במקום שאינו כשר לכתחילה, אינו פיתרון ואפשרות בכלל.

רק ילכו לקופת הצדקה של השכונה וכדומה, בבקשה שיתמכו בהם בתקופה זו עד שימצאו עבודה כשרה.

 ידועים דברי הגמרא (ברכות דף יז ע”א) ששאל רב את רבי חייא, באיזו זכות זוכות נשים לחיי העולם הבא, והשיב לו: במה שמטריחות עצמן להביא בניהם לבית הכנסת, ששם למדו התינוקות לפני רבם. ובמה ששולחות את בעליהן לבית המדרש ללמוד משנה וגמרא, וממתינות להם ונותנות להם רשות ללכת וללמוד תורה בעיר אחרת. ורצינו לשאול, מה המקום של בחורת סמינר בשנים האלה, שהיא עדיין לא זוכה לסייע לבעלה, כיצד תהיה לה זכות זו כיום, ומה היא צריכה להתפלל.

עליה להתפלל שחתנה לעתיד יגדל בתורה ויראת שמים, ושתזכה בעתיד לעזור לו ללמוד ולהתעלות יותר ויותר. וכידוע ש’אשה’ בגימטריא ‘דבש’ [306], וכמו דבש כל מה שנכנס לתוכו נהפך להיות דבש, ולכן דבש מותר באכילה למרות שרגלי הדבורים נופלות לתוכו, משום שזה נהפך להיות דבש ממש. כך אשה, כל בעל שנופל בחלקה, גם הגרוע ביותר, היא יכולה להפוך אותו לגדול הדור, וכמו דבורה הנביאה אשת לפידות, שהפכה את בעלה לאדם גדול, וזכתה לשפוט את ישראל.

וכבר אמרו דורשי רשומות: מי מוגדרת כ’אשת חיל מי ימצא’? זאת האשה שנאמר עליה בהמשך ‘נודע בשערים בעלה, בשבתו עם זקני ארץ’, משום שאשה שגורמת לבעלה שישב עם החכמים בבית המדרש ויהגה בתורתו, זו היא אשת חיל אמיתית.

והנה מצאנו דבר נורא, והוא הנאמר בזוהר הקדוש (פרשת שלח), שישנו היכל אחד של בתיה בת פרעה, וכמה רבבות ואלפים נשים צדקניות עמה, וכל אחת ואחת מהן יש לה מקומות אור ועידונים בלי דוחק כלל. וג’ פעמים בכל יום, כרוזים מכריזים: ‘הנה הצורה של משה הנביא הנאמן באה’! ובתיה יוצאת למקום מחיצה אחת שיש לה, ורואית צורת משה, ומשתחווה לפניו, ואומרת: ‘אשרי חלקי, שגידלתי אור הזה’, וזה הוא התענוג המיוחד שלה יותר מכולן, עכ”ל הזוהר הקדוש.

והדברים נוראים ממש, שאפילו עמרם אביו של משה רבינו ויוכבד לא זכאים להיכנס לפרגוד זה, אלא רק בתיה בת פרעה, ואיך יתכן כדבר הזה. וביאור הדברים נראה, משום שאף אחד לא מסר נפשו עבור משה, ורק בתיה מסרה נפשה עבורו, שגידלה אותו בבית פרעה אביה, שהרי כל הגזירה של ‘כל היילוד היאורה תשליכוהו’, נגזרה כדי להיפטר מהמושיע של עם ישראל, ולבסוף בתיה עצמה הכניסה את משה לבית המלך וגידלה אותו, ולפי שמסרה נפשה להציל את משה, זכתה רק בתיה לדבר מיוחד זה, שהיא היחידה שנכנסת לפרגוד ורואה את משה רבינו.

ויש לנו ללמוד מזה מוסר השכל עצום, שכל אשה בזמננו, שמוסרת נפש שבעלה ילמד תורה, למרות כל הקשיים, למרות כל הטירדות, היא יכולה להגיע לדרגות גבוהות ונשגבות, וכמו בתיה בת פרעה שמסרה נפשה להצלת משה, וזכתה לדבר שאף אחד אחר לא זכה לזה מעולם. וכל תורתו של הבעל נזקפת כמובן לזכות אשתו הצדקנית.

• האם כדאי שבנות ילמדו הלכות תלמוד תורה, כדי לדעת מה הם החובות של הבעל?

מצוה גדולה, משום שעל ידי זה תדע האשה עד כמה בעלה מחוייב לנצל כל רגע ללימוד התורה, ואף תכווין אותו לכך, ולא תוציא אותו מהלימוד לטיולים ושאר הבלים.

וידוע שמרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ”ל, ראש ישיבת חברון, הגיע פעם לכינוס של ‘מועצת גדולי התורה’, ושאל את הנוכחים: ‘מי הוא ראש הישיבה הכי גדול בעולם’?

כל אחד השיב והציע רעיון אחר, עד שהפתיע הגר”י סרנא ואמר: ‘ראש הישיבה הכי גדול בעולם, זאת היא מרת שרה שנירר ע”ה, שהקימה את ‘בית יעקב’, והצילה בכך את כל עולם התורה’ – שהרי עד אז בני הישיבות היו בזויים ושפלים, וכמעט לא היו בנות ישראל שרצו להינשא לבחור ישיבה שלא עבד לפרנסתו, ובזכותה עלה והתייקר ערך בני הישיבות עד שכיום נהיה להיפך ממש, שבת המחפשת חתן שלא לומד, היא זאת שמרגישה פחותה, ושרה שנירר ע”ה הצליחה להחדיר ולשרש כי לומדי התורה עם מעל הכל, וזו השאיפה הגדולה והעצומה שצריכה כל בת ישראל לשאוף, לזכות להינשא לבן תורה, ולסייע בידו לשבת וללמוד ולהגות בתורה.

• כידוע שבלי תורה אין שום דבר בעולם, ורצינו לשאול כיצד בת יכולה לגדול טוב בהשקפה, כך שגם במקומות עבודתה לאחר החתונה, היא תדע לענות מחרפי ההשקפה דבר.

ידוע שאפילו אומות העולם מכירים בכך שתורת ישראל היא האמת, ומסופר על נשיא ארצות הברית שבשאלות כבדות משקל שהתחבט בהם ולא ידע כיצד לנהוג, היה פונה למרן פוסק הדור הגאון רבי משה פיינשטיין זצ”ל ומתייעץ עמו (כגון על שאלת ‘תאומים סיאמיים’ ועוד), והאגרות משה פשט לו הכל מדברי חז”ל הקדושים. וכך מרן החזון איש זצ”ל היה משרטט לרופאים הדרכה לניתוח לפרטי פרטים, וזאת כשלא למד מעולם רפואה, אלא את כל חכמתו הגאונית שאב מהתורה הקדושה.

ואף אני נוכחתי בכך, בעת ששימשתי כר”מ בישיבת לוצרן בשווייץ, והנה יום אחד הופיע שופט של אחד הקנטונים וחיפש אותי, והתפלאתי מה רוצה ממני, והוא ניגש ושאל: יש גוי שרצח וגזרתי עליו גזר דין מוות, אך לאחר הגזר דין הוא השתגע וירד לגמרי מדעתו, ואני נבוך מה לעשות עמו, האם להרגו או לא, שהרי הוא משוגע לכל דבר.

ואמר לי ששאל שאלה זו את חכמי המוסלמים, והם לעגו לו, שיהרוג אותו וזהו… חכמי הנוצרים אמרו לו: לך ליהודים, ושם תמצא תשובה לשאלתך. והוא שמע שאני חתנו של מרן הגרי”ש אלישיב, ולכן פנה אלי.

והנה באופן מופלא, בשבת האחרונה כשהיינו בארץ הקודש, לפני נסיעתנו לשוייץ, ראיתי באישון לילי את מורי חמי זצ”ל מעיין באיזה ספר, ולאחר מכן מניח בתוכו פתק, וסוגרו ומניחו בארון.

ניגשתי לאחר מכן ובדקתי, וראיתי שזה ספר ‘צפנת פענח’, שם דן בשאלה זו בדיוק, באחד שבית דין פסק עליו דין מיתה, והוא נהיה שוטה, האם הורגים אותו לו. וכותב שם שאי אפשר להורגו, מאחר והוא צריך להתוודות, ולכן יבריאוהו ורק אחר כך יתוודה, ואז יהרגוהו. וחוץ מעצם ההשגחה פרטית הנפלאה שהיתה כאן, התפעלתי כיצד אפילו אומות העולם מכירים ומודים כי הכל כתוב בתורתנו הקדושה.

וזאת התשובה לשאלתכם, כיצד נשים לאחר נישואיהן ישארו חזקות בהשקפה הטהורה והנכונה, והתשובה היא לשמוע שיחות חיזוק ושיעורי תורה, ולשנן ולדעת כי ‘ברוך הוא אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו מן התועים, וחיי עולם נטע בתוכינו’. ואשרי לאשה שמתחזקת בזה, והיא תזכה לכל טוב בזה ובבא.

הדפס כתבה

תגובות

הוסף תגובה חדשה
אין תגובות