יום השנה של הגר”ע יוסף זצ”ל: היום, ג’ חשוון, מלאה שנה לפטירת נשיא מועצת החכמים, ולא רק בציבור החרדי או הספרדי מעלים את זכרו.
העיתונאי עומר בן רובי, כיום מנהל השידורים של גלי צה”ל, ומבכירי התחנה הצבאית במשך השנים, פרסם הערב פוסט בדף הפייסבוק שלו, בו הוא מספר על המגע שלו עם ספריית הענק המפורסמת של הרב עובדיה יוסף.
“בדיוק לפני שנה, שעות אחרי שהאלפים התפזרו מסוכת האבלים הגדולה שברחוב הקבלן בירושלים”, מספר בן רובי. “הזמין אותי לבית הרב חברי איציק סודרי, קרוב משפחה ומבאי ביתו הקרובים של מרן. נכנסתי, וגיליתי את ארון הספרים היהודי.
40 אלף ספרים מסודרים היו שם בצפיפות, על קירות הבית כולו. ספרים עתיקים, מתפוררים, ולצדם חדשים, מהודרים. “זה האוצר שלו”, אמר לי סודרי “מי שהזיז – הסתכן בנזיפה חמורה”.
נזכרתי שבתו של הרב, עדינה בר-שלום, סיפרה פעם שהספרים היו אהבת חייו האמיתית. “אבא היה מוכן לוותר על כל תענוגות העולם בשביל ספר”, אמרה.
וכך, במהלך השנים הוזמנו לבית הרב מומחי ספריות מהאוניברסיטה שסייעו לו לקטלג את הספרים לפי סדר ושיטה. להקל על ההתמצאות. כי כשהרב היה כותב (ספר, חיבור, הלכה) – הוא מעולם לא התחיל מאפס. הוא קרא, בדק וידע, שלא לומר זכר בעל-פה, היכן ברבבות ספריו ניתן בדיוק למצוא דעת חכמים מהעבר בנוגע לסוגיה שבה עסק.
כשהיה צעיר, היה מדלג בעצמו לספרייה, ושולף בדייקנות נדירה את הספר הרלוונטי, כזה שחובר בספרד, או בליטא, בסוריה או בבגדד, ומגיע לעמוד הנחוץ לו. כשהזדקן סייעו לו, אבל הוא היה מכוון – מה בדיוק להביא לו ומהיכן. וכשהספרים היו נערמים מולו, היה ממשיך לכתוב. בכתב יד, במשך עשרות שנים. וכל דף מיד היה עובד לידיו של חכם שטרית (הרב אליהו שטרית – י.ה.), לצורך הקלדה.
“בין רבבות הספרים הוביל אותי סודרי לכוננית מיוחדת”, ממשיך בן רובי. “הספרים שרכש הרב עובדיה כשהיה צעיר ועני. ספרים, זה מה שעניין אותו. חצי מכספו בימים ההם הלך לאוכל, חצי לספרים, וזהו.
קרא וכתב, כתב וקרא. מגיל 9, אז חיבר את יצירתו הספרותית הראשונה, ועד ערוב ימיו, יותר מחמישים ספרים כתב. מתבסס על המקרא, ועל התלמוד, ועל חכמי ספרד, ועל ר’ יוסף קארו, ועל מה שנכתב לפני אלף שנה, ולפני 500 ולפני 100, ומוסיף משלו. מפרש, מחדש, וגם מתיר ומקל איפה שרק אפשר.
וזה הסיכום של בן רובי לחוויה: “וכך, בלי פוליטיקה ובלי “תצא בחוץ”, זכיתי אני לביקור פרטי ומרגש בספרייתו של הרב ובחדר העבודה המיתולוגי שלו. תמיד שמעתי על המושג, אבל פעם ראשונה שגם ראיתי בעיניי, ואפילו מיששתי, את ארון הספרים היהודי.”