הרֶגֶש הוא מתנה נפלאה שהעניק הבורא לאדם. שוו בנפשכם איך היינו נראים בלעדיו. הכול היה קר, רציונלי, טכני ויבש. בזכות הרגש אנחנו יכולים לחוות את שמחתו של הזולת או את צערו, וכך להזדהות עימו. הרגש גם מניע אותנו, ונותן טעם למעשינו.
אבל באותה מידה שהרגש הוא דבר נפלא, יש לו גם חסרונות. הוא עלול להטעות ולגרור אותנו להחלטות שגויות. לכן מייעצים לאנשים שלא לקבל החלטות בהשפעת רגשות עזים.
יש להמתין ולבחון את העניין בהיגיון קר ושקול, מתוך ראיית כל צידי התמונה, ואז להחליט.
כפייה של אהבה
עניין זה בא לידי ביטוי גם בהלכה, הקובעת ש"אין עד נעשה דיין". כלומר, מי שהיה עד למעשה כלשהו, אינו יכול להיות דיין ולשפוט את האדם שעשה את המעשה. הלכה זו נראית תמוהה במבט ראשון – וכי למה לא יוכל לשפוט מי שהיה עד למעשה וראה בדיוק מה קרה? אלא שדווקא המעורבות הרגשית שלו תמנע בעדו להַפֵך בזכותו של העומד לדין, ושופט צריך להיות מסוגל לראות גם את הצד השני.
גם במעמד הר סיני, שעליו נקרא בפרשתנו, קיבלנו החלטה מתוך רגש עז. חז"ל אומרים שבעת מתן תורה "כפה עליהם הר כגיגית". החסידות מסבירה שאין הכוונה לכפייה בכוח, אלא להפך – זו כפייה שנוצרה מתוך אהבה עזה. הקב"ה הרעיף על בני ישראל אהבה עצומה כל-כך, שגרמה גם להם להימשך באהבה עזה אליו.
לכן ההצהרה 'נעשה ונשמע' באה מתוך סערה רגשית, עד שהיא מוגדרת 'כפייה' (וזו המעלה של ימי הפורים, שאז "קיימו וקיבלו" היהודים מחדש, מרצונם, את התורה).
אנחנו רואים בימים אלה את כוחה של טלטלה רגשית. כשראינו את התמונות המחרידות של החטופים ששוחררו בשבת האחרונה, הנראים כניצולי הגטאות ממש, חשנו כולנו זעזוע עד עמקי הנפש. אבל היו מי שהזעזוע הרגשי הוביל אותם לאמירות שצריך להשמיד את האויבים האכזרים האלה עד האחרון שבהם, והיו מי שדווקא המראות האלה גרמו להם לזעוק שחובה להיכנע ולהיענות לתביעות האויב ובלבד לשחרר בהקדם את החטופים.
ניתוק נכון
כולנו זוכרים מה הרגשנו כולנו אחרי הטבח הנורא, כשראינו את הזוועות שביצעו מפלצות החמאס. הסערה הרגשית גרמה גם לאנשים מתונים להשמיע הצהרות על מחיקת עזה כולה עד היסוד. ועכשיו, כשהתרחקנו מאותה סערה רגשית, יש המדברים על הפסקת המלחמה והשארת המפלצת הנאצית על רגליה, מפני שליבם נקרע לנוכח הכאב הנורא של משפחות החטופים.
בדיוק משום כך קבעה הוועדה בראשות השופט שמגר כי "יש להביא לניתוק בין משפחות השבוי לבין מקבלי ההחלטות ברמה המדינית, על-מנת למנוע לחץ בלתי-ראוי".
מה רע שמקבלי ההחלטות ייפגשו עם המשפחות ויחושו את הגיהינום שהן עוברות בכל יום? כי הקברניטים צריכים לשקול את טובת העם כולו, ואינם יכולים להיסחף אחר סערה רגשית, ותהיה הכנה והאמיתית ביותר.
