אחרי 491 ימים בשבי חמאס בעזה: אור לוי חזר היום (שבת) במסגרת הפעימה החמישית של עסקת החטופים, לצד אוהד בן עמי ואלי שרעבי.
אור לוי, בן 34 מראשון לציון, נחטף בבוקר 7 באוקטובר ממסיבת הנובה ברעים, אליה הגיע עם אשתו עינב אלקיים-לוי הי”ד. השניים הסתתרו באחת ממיגוניות המוות באזור המסיבה, שם עינב נרצחה.
לוי נחטף מהמיגונית לצד הירש גולדברג-פולין, אלון אהל ואליה כהן, ותיעוד חטיפתם פורסם בחודש יוני אשתקד. אלמוג, בנו בן ה-3, נותר מאז בחזקת המשפחה, והמתין לחזרת אביו מהשבי.
גאולה לוי, אימו של אור סיפרה בריאיון לרשת ב כי הוא שהה בשבי עם אלי שרעבי – ששוחרר גם הוא היום. “שניהם היו מנותקים כל הזמן מתקשורת. הוא לא היה בטוח מה עלה בגורל זוגתו עינב. הוא חשש מאוד, אבל לא היה לו מידע”, אמרה. היא הוסיפה כי חשב שהירש גולדברג-פולין ואלמוג סרוסי שוחררו מהשבי.
בשיחתם הראשונה, העידה האם, סיפר לה אור על הרגעים האחרונים שלפני החטיפה. “הם עמדו במיגונית והוא אמר שהוא אפילו לא הצליח להסתובב כי היה כל כך צפוף. הוא יודע שזרקו לשם רימונים, וסיפר שאת הרימון האחרון הוא זרק אל מחוץ למיגונית. הוא ידע על ענר שפירא, זכרו לברכה, ואמר שהוא רוצה לפגוש את ההורים שלו ושהוא גיבור”.
“הוא רזה באופן מיוחד”, סיפרה. “הוא מחבק וכל כך נרגש. הוא רק אמר שהוא נורא התגעגע, בעיקר לאלמוג. הם כבר דיברו בשיחת וידאו. אלמוג שאל ‘למה היית כל כך הרבה זמן? מתי אני יכול לראות אותך?’ מהרגע שראינו אותו כשהגיע ועד עכשיו, הוא כבר נראה יותר טוב. הוא יהיה בסדר”.
מיכאל לוי, אחיו של אור לוי, אמר לחדשות 12 כי חזרתו של אחיו היא “אושר לא נורמלי”. לדבריו, “זה לא יאמן כמה שהוא חזק, רצתי אליו וזה היה מדהים. לא התרגשתי ככה כנראה בחיי”.
הוא סיפר כי אור התגעגע לבנו אלמוג ותיאר שיחה שקיימו השניים. “היה מדהים לראות את זה – לשבת ולהתמוגג מהחיבור הזה, כאילו לא עבר הזמן. הוא אמר לו, ‘אבא, לקח לך הרבה זמן לחזור’, ופשוט נמסנו, זה זיקק את התחושות של כולנו”.
משפחתו של שורד השבי אור לוי ביקשה למסור:
“הלב נרעד והמוח מסרב להאמין למראה פניו של אור, שחזר אלינו במצב כה עגום. פניו מספרות לעולם את הגיהנום שעבר במשך 491 ימים בידי מפלצות החמאס.
אחרי 491 ימים כואבים של ציפייה וגעגוע, אור שלנו חזר אלינו. לאחר תקופה בלתי נסבלת של חושך, אנחנו סוף סוף יכולים לחבק אותו שוב ולשקם את גופו ורוחו.
המילים כמעט לא יכולות להכיל את עוצמת הרגשות שאנחנו חווים ברגע הזה – כאב עצום, התרגשות, הקלה, דמעות של אושר לצד צער עמוק על התקופה שנגזלה מאיתנו. חיבקנו אותו חזק, כמו שלא חיבקנו מעולם, ועדיין קשה להאמין שהוא באמת כאן. אנחנו מחכים בקוצר רוח לרגע שבו אלמוג הקטן ואור סוף סוף יתאחדו מחדש, חיבוק שחיכינו לו בכל נשימה.
ובתוך כל ההתרגשות, המחשבות חוזרות גם לעינב ז״ל, אמו של אלמוג, שנרצחה באותו יום ארור. אובדנה הותיר חלל עצום בלב כולנו. אנחנו מאמינים שהיא מסתכלת עכשיו מלמעלה ושמחה לראות את אלמוג סוף סוף זוכה לחיבוק של אבא. זכרה ודרכה ילוו אותנו תמיד.
תודה מעומק הלב לכל עם ישראל על החיבוק החם, התמיכה הבלתי פוסקת, והליווי במסע המורכב שעברנו. לכל אחד ואחת שהיו שם איתנו, לכל מילה, לכל מחווה, לכל תפילה הייתה משמעות עצומה עבורנו.
התקופה הזו הותירה בנו צלקות, והלב עדיין לומד להאמין שהסיוט נגמר. הרגעים הללו מציפים ומלאים ברגשות עזים מכל הסוגים. אנו זקוקים לזמן הזה כמשפחה, להתכנס יחד, לנשום, לעכל, להתחיל את תהליך ההחלמה והשיקום. אנו מעריכים מאוד את ההתעניינות והאהבה אבל בעת הרגישה הזו אנו מבקשים מכולם לכבד את המרחב הפרטי שלנו ולאפשר לנו את השקט הדרוש לנו כעת. תודה לכם, מכל הלב”.
