רבים שמגיעים לתפקיד שוכחים, משום מה, שהתפקיד זמני – למעשה, הכל זמני.
השאלה היא: מה עושים עם הזמן הזמני הזה? ואיך מגיבים לו?
יש כאלו שמנצלים את הזמני כדי להרגיש את התהילה והכבוד. יש כאלו, שמעתי בעבר, שכשהיו שרים, היה קשה מאד להשיג אותם; הם הפכו להיות אנשים עסוקים, רמי מעלה. פתאום צריך לפנות למזכירה, למנהלת הלשכה, לרמ”ט או ליועץ, ולעולם אי אפשר להגיע ישירות לשר.
כן, לשר יש 15 אנשי לשכה – מזכירות, יועצים ונהגים; יש אפילו נהג א׳ ונהג ב׳. שר עובד קשה, אם הוא רוצה, כמובן. שר יכול להחליט לבטל פגישות ללא התראה מוקדמת – מי יעיר לו על כך?
לשר יש הרבה כוח ביד – לשלוט בתקציבים ובאנשים.
באיבחת מילה אחת, שר יכול לקבל החלטה שתשפיע על רבבות. רק דבר אחד שצריך לזכור תמיד: הכל זמני. ביום אחד, אתה יכול להישאר בלי כל התהילה, הכבוד, הכוח והמעמד – ואפילו הרכב יילקח.
אתם יודעים מה יישאר? הבן אדם. אם היה בן אדם, יתנהגו איתו כבן אדם. אם, כשהיה שר, ידע להקשיב לאנשי המקצוע ולכבד אותם, אם ידע להיות אנושי עם אנשי לשכתו, לתת להם את המקום שלהם, ואם השתמש בכוחו כדי לסייע לכמה שיותר אזרחים ולהוות עבורם משענת של ביטחון – אם היה שר שדאג לעמו ולהיטיב עימם, אז, כשהוא יורד מגדולתו, נשארת מורשתו לתפארת.
תזכרו שהכל זמני; תזכרו להיות בני אדם. זה מה שנשאר לנו אחרי הכל.
זכיתי לעבוד עם אנשים המעולים והמשובחים של השירות הציבורי. מעולם לא זלזלנו, פגענו או ביטלנו איש את רעהו – החל מהייעוץ המשפטי, אגף כוח אדם, החשבות, האגפים המקצועיים הנוספים ואפילו המנקה.
הרגשתי שאני עובד עם חברים שמאירים פנים ורוצים בהצלחת המשרד ובהצלחת מדינתנו.
אמרתי להם בנאומי הראשון, כשנכנסתי: “כמה שאנסה להיות טוב, לבד אינני יכול. אני זקוק לכם, לניסיונכם ולעצתכם, כדי להצליח בתפקידי. בואו ניתן כולנו את הטוב ביותר שלנו למען הנגב והגליל”.
אני נפעם מההרתמות ומההדדיות שחוויתי לאורך כל תקופתי כשר. אני פונה לכולנו כאן – וזיכרו: הכל זמני.
מה שישאר הוא רק הזיכרון – האם היינו בני אדם או שנתנו לכוח ולכבוד להשתלט על אישיותנו.
אז הנה עצתי אליכם, כצעיר חברי הכנסת במשכן: היו בני אדם – לעובדיכם, לסביבתכם, ובעיקר, לעצמכם.