חיה זיסל בראון הי”ד, הייתה בת שלושה חודשים בלבד כאשר נרצחה בפיגוע הדריסה בתחנת הרכבת הקלה בעיר הקודש ירושלים.
בבוקר שלמחרת הזדמנתי לרמלה. עצרתי לרגע לקנות בקבוק מים. כאשר המתנתי למוכר, ראיתי מולי את שער העיתון ‘ידיעות אחרונות’, עליו התנוססה בגדול תמונתה של התינוקות הקדושה ה’ יקום דמה.
על שליש מהעמוד הופיעה תמונתה של תינוקת מחייכת באוברול ורוד על סדין ורוד וסביב ראשה תמונות של צדיקי וגדולי הדור כפי שנהוג במקומותינו.
“שמונה שקלים”, אמר לי המוכר.
בהיתי בו בחוסר עניין.
“מה קרה לך? את לא שומעת? גברת. שמונה שקלים”, חזר ואמר.
ואני המשכתי ללטוש עיניים בתמונתה של התינוקת המתוקה. תחושת הכאב התעצמה לנוכח התמונה התמימה ואלמלא החשש מכעסו של המוכר והלקוחות שעמדו בתור, חלקם ערבים, הייתי ממשיכה לעמוד שם.
הדמעות חנקו את גרוני ותחושת הזעם מיהרה אותי החוצה, אל הרחוב.
אינה דומה שמיעה לראיה אמרו חכמים. אכן. הידיעה על הפיגוע תפסה אותי שעה קלה אחריו. נשאתי תפילה כמו עוד רבבות עמך בית ישראל לרפואתה של חיה זיסל בת חנה פרידא. את פניה לא ראיתי עד למחרת, שעה שעמדתי באותה פיצוציה ברמלה.
בראשי הדהדו דבריו של הסב השכול. “חיה הייתה נשמה טהורה שלא עשתה רע לאיש”, אמר הסבא הכואב.
תמונתה של הבובה בוורוד לא הרפתה ממני במשך כל אותו היום.
מאוחר יותר, כאשר הגעתי הביתה וראיתי את שערי העיתונים החרדים, נדהמתי לגלות שתמונתה של התינוקת הקדושה נעלמה מהן. יד נעלמה עברה במערכות היומונים החרדיים והעלימה את תמונת הבובה הקטנה.
איסור גורר איסור
ברשתות החברתיות התלהט ויכוח סביב היעלמותה של הנרצחת הקטנה ואני מצאתי את עצמי תוהה על הקשר שבין האינתיפאדה המושתקת שרק רציחתה של חיה זיסל העלתה לתודעה התקשורתית ובין בחירתם לכאורה של עורכי העיתונים החרדיים להימנע מפרסום תמונתה בשל היותה תינוקת ולא תינוק.
בתחילה נטיתי לדון אותם לכף זכות. הנחתי כי אלה ביקשו בסך הכל לכבד את זכרה של התינוקת ואת משפחתה.
אך אז נזכרתי כי התמונה שראיתי בידיעות והופיעה בכל כלי התקשורת, כמו גם תמונות אחרות של הבובה שנרצחה על קידוש ה’, נמסרה להם על ידי המשפחה עצמה – וכעסתי.
היה לי ברור שאם היה מדובר בתינוק, תמונתו הייתה מעטרת את העמוד הראשון, כשהיא מוקפת במסגרת שחורה ובולטת.
פתאום הבנתי שהסיבה להעדר תמונתה של התינוקת, אינה קשורה לרגשות המחשבה ויתרה מזאת, אין לה כל קשר להלכה, משום שלו הייתה זאת מודעת פרסום בכסף מלא של אחת מיצרניות תחליפי החלב, איש לא היה מעלה בדעתו להשמיט את תמונתה של תינוקת בת שלושה חודשים.
משהו לא טוב עובר עלינו כחברה.
בפרשת השבוע של השבת הקודם למדנו מה קורה כאשר מוסיפים על ההלכה הקדושה. האישה שהוסיפה על ציווי הקב”ה, מצאה את עצמה עוברת עליו ולא ארחיב פה את הדיבור על חטאה החמור שאת מחירו אנו משלמים עד היום הזה, עד ביאת המשיח. לא רק אנו, הנשים, אלא האנושות כולה.
יש מושג של “קדש עצמך במותר לך”, אבל מאידך יש מושג של “בל תוסיף”. לא אכנס למחלוקת הראשונים הידועה בעניין זה, אך אומר זאת כך: הקצנה שאינה נובעת מקדושה, מביאה בכנפיה סיכון גדול מאוד. “דייך במה שאסרה תורה”.
איסור על איסור עלול להביא בסופו של דבר לפריקת כל עול ועלול לגרום לצעירי הצאן לשכוח את העיקר ולהתמקד בטפל.
כולנו שנואים באותה מידה
אין זה פלא כי רק בדורנו ישנם אנשים שמרשים לעצמם לצייר יהודים אחרים כדבר-אחר בשמה של התורה הקדושה שציוותה אותנו על אהבת ישראל, ואסרה עלינו לשנוא את אחינו.
כאשר מקצינים מתוך רצון להיות יותר צדיקים מה’ יתברך, עלולים להגיע למקום של שפיכות דמים כפשוטו והדברים ידועים.
לסיום, אני רוצה לומר שקיבלתי על עצמי להוסיף בתורה ובמצוות לזכרה של אותה תינוקות בוורד ה’ יקום דמה, ולבקש מכל אחת ואחת מכן לזכור ש”מעט מן האור דוחה הרבה מן החושך”.
כל מצווה שאנחנו עושות מאירה את העולם וכל תוספת מצווה שאנו מקבלות על עצמנו מגרשת עוד ועוד מחושך הגלות שמצליח לסמא אף את עיניהם של יהודים יראים ושלמים ומכינה את העולם לסיומה של הגלות הארוכה והמרה שמלווה אותנו יותר מדי שנים.
ומכאן אשלח נטפי ניחומים למשפחתה השכולה של חיה זיסל ה’ יקום דמה ואאחל לפצועי הפיגוע החלמה מהירה ולכולנו גאולה שלמה במהרה בימינו אכי”ר.
בשולי הדברים אציין כי בחלק מכלי התקשורת העולמיים הגדירו את הפיגוע כ”תאונת דרכים”.
המסר עבורנו ברור מאוד: הגויים כלל לא מבחינים בין יהודי שומר תורה ומצוות ליהודי שעדיין לא זכה לאורה של התורה הקדושה. מבחינתם כולנו שנואים באותה מידה. עלינו להתאחד בתוכנו ולא לעסוק במפריד ובכך לזרז ולהחיש את ביאת המשיח שהרי “לא חרבה ירושלים אלא בגלל שנאת חינם”.
• הכותבת היא בעלת “הבחירה שלי”, מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו: [email protected]