שוויון בנטל? כך חשף ח”כ מש”ס את הצביעות של הייעוץ המשפטי

1.

אחרי שבועות של תחושת ייאוש בדיוני ועדת החוץ והבטחון של הכנסת, אתמול עלתה דרישה חדשה-ישנה על  הצורך לגייס גם ערבים ישראלים.

אותי זה החזיר לקיץ של שנת 2012.

הימים ימי דיוני ‘הוועדה לקידום השוויון בנטל’, שנודעה בשם ‘ועדת פלסנר’, שהוקמה אחרי ביטול ‘חוק טל’. אני עוד זוכרת איך עמדתי שם, במסיבת עיתונאים שקיים ח”כ יוחנן פלסנר מקדימה – והציג את מסקנות הדו”ח שלו: “עד שנת 2016 ישרתו 80% מהציבור החרדי בגילאי 18 עד 22 בצה”ל!”

כך בדיוק הוא אמר. תזכירו לי מה התאריך בלוח השנה הנוכחית?

‘ישראל ביתנו’ היתה אז חלק מקואליציית נתניהו, אבל במקביל נשאה את דגל ‘השויון בנטל’, מעל לפני השטח. כי מתחת, נציגה בוועדה, ח”כ דודו רותם ז”ל, די שיתף פעולה עם החרדים.

באחד הימים פגשתי אותו במסדרון המשכן. הוא נשא נאום בפאתוס. “יש מי שחושב שצריך לגייס רק את בני הישיבה ולא צריך לגייס את כל המשתמטים הערבים למרות שיש 30 אלף כאלו בכל שנה ושנה… לא יקרה כדבר הזה”, אמר לי.

תהיתי אם הוא מנסה ליישם את האג’נדה הימנית של מפלגתו, או שבעצם מבצע תרגיל, שנועד להוציא את הערמונים מהאש. נו, מי ינסה להתעסק עם הערבים ולגייס אותם לשירות לאומי.

אבל הוא, היה נחוש. “אני הרי לא מתכוון לעצור אף אחד, אני בסך הכול לא אתן להם זכויות כלכליות”.

הוא חייך והוסיף: “אמרתי לך לא פעם שאני טוב לחרדים, כי בסופו של דבר אני מכיר את הבעייתיות”.

סיפרתי לו ששמעתי שכאשר ח”כ משה גפני רוצה להשפיע על הוועדה, הוא קורא לו… “זה תשאלי את גפני, אני לא אספר לך על שום פגישה שאני מקיים בדלת סגורה… אני לא מוציא אותה החוצה”.

ואז, אחרי דקה של מחשבה, הוסיף: “בואי נאמר ככה – גפני הוא אדם חכם, ולכן הוא יודע למי לפנות כשהוא צריך עזרה…”

העיתונות החרדית כינתה את ח”כ רותם בכינויי גנאי, “כן, אני יודע שאני אנטיוכוס והמן הרשע…”, אמר לי.

אתה עומד בזה? שאלתי אותו.

“כן, בכיף, רק שיעשו לי טובה ובכל פעם כשכותבים את זה שישלחו לי את העיתון…”

זכרו, בהחלט לברכה.

2.

באחד הימים התיישבתי לכתוב טור אישי לציפי לבני, אז יו”ר מפלגת ‘קדימה’. תיארתי מהו תלמיד חכם אמיתי ומדוע הדרישה לגייס לצה”ל או לשירות אזרחי צריכה להיות מופנית למי שאינו לומד. כמו תמיד, הצגתי גם את התחושה האישית שלי, כאם לילדים.

כשפגשתי באתו שבוע את דודו רותם באחד מהמסדרונות במשכן, הוא החמיא לי על הדברים. “מי שרציני, שימשיך ללמוד”, קבע.

חלפו עוד מספר שבועות, ושוב נפגשנו. “אני בונה עליך, דודו, שתדאג לילד שלי שיוכל להמשיך ללמוד בשקט בישיבה”, אמרתי. הימים, כזכור, ימי ‘ועדת פלסנר’, המתח בכנסת הגיע לשיאו, והחשש מפני חוק גרוע הלך וגבר.

“אל תבני עלי”, השיב. “מבחינתי, כולם צריכים לשרת”. התחושה שלי הייתה ששוב נעלם לו ה’דודו’ האמיתי, והוא מדבר מגרונו של פטרונו.

באותו יום שני, ביציאה מירושלים, איפשהו לפני אחד מהרמזורים, פגשתי בו שוב. רכבי שנינו המתינו זה לצד זה לרמזור הירוק. פתחנו חלונות והשיחה המשיכה.

“הייתי רציני לגמרי”, הבהיר לי. “הילד שלי”, אמרתי לו, “הולך לישיבה ב-7 בבוקר, וחוזר ב-10 בלילה, הוא רציני, אתה לא מתכוון שהוא ישלב בסדר היום שלו הצפוף גם את הצבא הנכבד”, אמרת.

“אז זהו שכן”, הבהיר. “מצידי, ב-10 בלילה שילך לשרת”.

גם אבא שלך היה אומר כך? שאלתי אותו, מקווה שאולי זכרונו של אביו הצדיק יעמוד לי בטיעוני. “אני כבר מזמן לא עורך שיחות עם אבי”, אמר וצחק, כשהוא סוגר את החלון ומתניע…

“תראי שעוד יגייסו את הבן שלך”, צעק לעברי באחד הימים, כשיצא מן המליאה, נשען על מקלו.

הממשלה התפזרה. לומדי הגמרא – לא.

3.

הדיונים בוועדת חוץ ובטחון לא הובילו, בינתיים, אפילו לפסיק של הסכמה על חוק גיוס.

אבל הפעם היה זה שר המשפטים יריב לוין שהזכיר את ההתחמקות של היעוץ המשפטי בשאלת גיוס הערבים ומ’שיוויון בנטל’ אמיתי.

במענה לשאילתא של ח”כ סימון מושיאשוילי מש”ס על גיוס ערבים –  התייחס שר המשפטים למשנה ליועצת המשפטית, עו”ד גיל לימון, והביע את עמדתו לפיה יש מקום לגיוס אזרחים ערבים.

וכך כתב השר לוין לח”כ מש”ס, תוך שהוא מצרף את עמדת הייעוץ המשפטי שטוענת את ההפך הגמור: “השאילתה שבנדון הועברה על ידי להתייחסותו של עו”ד גיל לימון, המשנה ליועצת המשפטית לממשלה. עו”ד לימון בתגובה ביקש להעביר לעיונך את שני המסמכים המצורפים.

“אבקש להדגיש, כי הדברים כפי שהם עולים מן המכתבים האמורים אינם מקובלים עליי. עמדתי היא שיש בהחלט מקום להביא לגיוסם של אזרחי ישראל הערבים – בין אם לשירות צבאי, ובין אם לשירות אזרחי משמעותי. בוודאי שאיני מקבל את התנהלות מערך הייעוץ המשפטי לממשלה, כמו גם את עמדת בג”ץ בנושא, המתעלמים שניהם לחלוטין מהחובה לגייס גם את הציבור הערבי לשירות משמעותי”.

השר הדגיש: “ראוי בעיני שהתהליך יתחיל ללא דיחוי גם ביחס לציבור הערבי”.

בלשכתו של ח”כ סימון מושיאשוילי הסבירו כי כוונתם בהגשת השאילתא הייתה להוכיח שלא ‘ערך השוויון’ עומד לעיני הייעוץ המשפטי: “כמובן אין לח”כ סימון מושיאשוילי שום עניין בגיוס ערבים, וכל מטרתו בשאילתות שהגיש למשרד המשפטים הוא להוכיח שחלק מאלו שרודפים את בני הישיבות נושאים את דגל ‘צרכי הצבא’ לשווא ולא ‘ערך השוויון’ לנגד עיניהם אלא רדיפת התורה, ואכן התשובות מוכיחות את הטענות הללו”.

4.

האם זה יבשיל? לכל ברור כי את זרד העץ הזה איש לא ישליך למדורה הבוערת גם ככה במערכת היחסים מול ערבים-ישראלים. רק זה חסר לכוחות הבטחון מהומות על רקע הליך גיוס בכוח לשירות אזרחי.

מצד שני, הבה  נראה כיצד יצליחו  שופטי בית המשפט המלומדים להסביר את חוסר השוויון בין הדרישה מהחרדים להתגייס לאי הדרישה מהציבור הערבי-ישראלי, שזכאי למעונות יום, ביטוח לאומי, אפשרות יציאה מהארץ ואפשרות הצבעה בקלפי.

ניחוש שלי: יימצא ההסבר המלומד והמפולפל. ואולי, מי יודע, בעידן של ניסים, ימצא עוד נס. כזה שיציל את עולם התורה  מגזירת הגיוס.