דניאלה גלבוע, התצפיתנית ששוחררה משבי החמאס בשבוע שעבר, פרסמה היום (ראשון) פוסט ראשון מאז השחרור – בו הודתה לעם ישראל ושיתפה ממה שעבר עליה בשבי.
היא פתחה: “איזו שנה הזויה עברה עלי ואני לא יודעת מאיפה להתחיל. אני חושבת שקודם כל אגיד לכולם תודה. לאנשים שבמשך שנה ושלושה חודשים תמכו במשפחה שלי, שלא עזבו ולא התייאשו או איבדו תקווה לרגע. תודה שחיכיתם לי, תודה שלא האמנתם לשמועות הנוראיות, תודה שהמשכתם להתפלל בשבילי במשך כל התקופה הזו.
“זאת הייתה הבקשה האחרונה שלי לפני שנחטפתי. לא רציתי להתייאש ולהיפרד, אז במקום התפללתי והאמנתי בכל ליבי שהסוף שלי הוא לא שם, במיגונית הזאת”.
היא סיפרה על הרגעים לפני החטיפה: “התפללתי על כל הבנות שאיתי במשך חצי שעה כי הרגשתי שלא יכולתי לעשות שום דבר יותר טוב חוץ מזה באותו הזמן. לא יכולתי לאחז בביטחון שאולי יתן לי הצבא ואולי יבוא להגן עלי, לא יכולתי להיאחז בביטחון שאולי תיתן לי המיגונית, כי לא מדובר רק בטילים, לא יכולתי להיאחז באותו רגע גם בבנות הבודדות שהיו חמושות. ידעתי שהדבר היחידי שיכול להציל אותנו זה האמונה”.
היא סיפרה: “אתמול בבוקר קראנו אני, קרינה, נעמה, לירי ואגם את ברכת ‘הגומל’ בבית הכנסת. לרגע הזה חיכיתי מהיום ששרדתי את השבעה באוקטובר. להודות לה׳ שכנגד כל הסיכויים הציל אותנו מהדבר הנורא מכל.
“לפני שמונה ימים, אחרי 477 ימים בשבי, נפגשתי סוף סוף עם האהובים שלי, עם המשפחה שחשבתי עליה ודאגתי לה יותר משדאגתי לעצמי. עם האנשים שהיו איתי שם אומנם לא פיזית אבל בלב, שלא ויתרו ועשו הכל כדי שאחזור. הם חיזקו אותי כל הזמן אפילו בלי שהם ידעו. תודה לכם משפחה יקרה שלי. תודה לכם חברים וחברות אהובים שנלחמו עלי עד שאחזור.
“תודה לך רועיקו שלי, אהבת חיי שנתן לי כוח כל כך גדול מרחוק. היית בא לי בחלומות, במחשבות שלי כל שעה ביום. היינו יותר משנה ביחד בלב וברוח. אני אוהבת אותך”.
היא לא שכחה להודות גם לכוחות הביטחון שפעלו להצלתה: “ותודה לכל החיילים הגיבורים שנלחמו באומץ לב ענק ולאלו שמסרו את נפשם במטרה אחת גדולה מול העיניים: למצוא ולהחזיר את כולם הביתה. את כל אחד ואחת מאיתנו. אני כל כך מעריכה ואוהבת אותכם ושולחת לכם חיזוקים גם להמשך, אתם א ל ו פ י ם.
“בעזרת השם ממש עוד מעט נזכה לראות את כולם, את כל החטופים החיים והמתים, בבית עם המשפחות והאהובים שלהם שוב. אסור לוותר עכשיו, זה עוד לא נגמר כי יש עדיין אנשים שצריכים לחזור ומי כמוני יודעת שאתם, עם ישראל, אלה שנלחמים בכל הכוח נותנים להם את התקווה הקטנה בחושך הגדול.
“חשוב לי לסיים ולהגיד שאני מוכירת תודה על ההזדמנות המדהימה שקיבלתי לחיות ולהנציח את כל החברות והחברים שנרצחו באכזריות מהחמ״ל ונחל עוז יהי זכרם ברוך ולא אפסיק עד סוף חיי”.