‘נמאס מהשיר הזה, לא רוצה לשיר’, אמר שליח חב”ד למתפלל הליטאי

1.

התארחתי בבית הכנסת של חב”ד בתפילת שחרית של שבת, כבכל פעם בה אני שוהה בבית אמי. כשהגיעו המתפללים ל’שיבנה בית המקדש’ בתחילת שחרית, קרא בקול אחד המתפללים הקבועים (ליטאי אגב): “כל כך חיכיתי לשיר הזה, הוא כל כך יפה”.

ואני מחכה לדבר האמיתי אמר שליח חב”ד במקום, נמאס לי מהשיר הזה – ‘שיבנה בית המקדש’. אני כבר לא רוצה לשיר אותו, אני רוצה להיות שם.

•

היה זה בשמחת בית השואבה בישיבה הקטנה הליטאית המובילה, 35 שנים אחורה. באותם ימים פורסם שירו של אברהם פריד ‘ברוך הבא מלך המשיח’. האווירה בישיבה היתה אנטי חב”דית מובהקת, והשיר ‘ברוך הבא’ נתפס כבעייתי. אלא שסולן התזמורת שהופיע בהיכל הישיבה החליט לנגן את השיר עם גירסא מקומית: ברוך הבא… בשם ה’.

הוא חייך לעצמו בשביעות רצון, מאושר על ההברקה הגאונית – מה זה גאונית אינשטיין היתה לא היה מתבייש בה – והאושר על פני הבחורים ניכר היטיב.

במשך דקות ארוכות הוא ניגן את השיר והאושר העילאי של הנערים טיפס לגבהים. בשלב מסויים, קלט כנראה אחד הרבנים את המתרחש, ניגש לבמה ואמר לזמר: אפשר כבר להחליף את השיר.

35 שנים חלפו ואני שואל את עצמי, כמה איוולת היתה בהתנהגות שלנו אז; האם זו רק שובבות נעורים? אני חושב שלא, ואני בעיקר מעדיף לא להתגאות בזה.

2.

שתי הנשים הדתיות-לאומיות הללו התייצבו הבוקר ביציאה מקרית ספר עם השלט הזה בידן..

המחשבה הראשונית שחלפה בראשי: האם הן באמת חושבות שזה יעזור? מה הסבירות שתושב קרית ספר כל שהוא ישנה את עמדותיו בגלל ציטוט הפסוק מספר במדבר?

אבל אז נזכרתי בלימודי מן הקורס פסיכו’ חברתית שם פגשתי מחקרים מרתקים המלמדים על יכולתן של תמונות, רעיונות או פרסומות לחדור אל המח גם כאשר הוא אינו מודע לכך, או אינו מעוניין בהם.

3.

“אני מצפצף עלייך, אמרתי לשרה נתניהו”. “גנץ יותר יפה מחכם”. [ראובן ריבלין].

להזכירכם: המאור הגדול הזה היה נשיא במדינת ישראל.

אנחנו יכולים להאשים רק את עצמנו.