“מבט זה לא אוכל לשכוח”: העדות הגנוזה במשפט אייכמן נחשפת

לרגל יום הזיכרון הבינלאומי לשואה שחל היום (שני), ארכיון המדינה מעלה את אחד האוספים המעניינים ששמורים בו לכלי חיפוש מתקדם, שיאפשר חיפוש קל ואיתור מהיר של מידע מתוך חומרים שהוכנו לקראת משפט אייכמן.

האוסף, שנחשף בעבר על ידי ארכיון המדינה, מוצע פעם נוספת לציבור באופן שיאפשר חקירה עצמאית בו, שצפויה גם להיות מרטיטת לב ומרגשת.

האוסף – רשומות “לשכה 06” שאספה משטרת ישראל בעת הכנת משפטו של אדולף אייכמן בישראל ב-1961 – כולל גם תיקי בית המשפט, התכתבות של הפרקליטות ושל ראש הממשלה דוד בן-גוריון. באוסף 380 אלף עמודים של עדויות מצמררות, התכתבויות, רשימות ותמונות.

המסמכים נסרקו ונוספה להם שכבת OCR שמאפשרת חיפוש מתקדם לפי מילים, שמות, מקומות, אירועים ותאריכים, וכן מאפשרת לתרגמם באמצעות כלי תרגום אוטומטיים.

חקירת המסמכים בשיטה המוצעת מהווה פריצת דרך משמעותית בהנגשת חומר ארכיוני-היסטורי לציבור הרחב, ומאפשרת למשפחות שורדי שואה לחפש ולהיחשף לסיפורים האישיים של יקיריהם, לעיתים בכתב ידם.

העדות שמעולם לא נמסרה על דוכן העדים

בין המסמכים ניתן למצוא את עדותו המלאה של יחיאל די-נור (ק. צטניק), אשר התמוטט במהלך משפט אייכמן ולכן לא מסר את עדותו בבית המשפט. אך בעת מתן העדות לפקיד המשטרה סיפר ק. צטניק על הימים הנוראים באושוויץ ועל המפגש המצמרר עם אייכמן.

על הגעתו לאושוויץ העיד ק. צטניק (עמ’ 2-3): “ראיתי גם את קצין הגסטפו דרייר אשר נוצח על חיסול, הוא היה מופיע בעיקר בעת הרכבת משלוח של האנשים ממקום ריכוזי לעבר תחנת הרכבת… הוכנסנו לקרון ע”י מכות ויריות לתוך ההמון, נדחקנו בצורה כזו שלא יכולנו בכלל לנשום בפנים, היו אנשים מתחת לרגלנו ומעל לראשנו. ידעתי שאנו מובלים לאושוויץ… ידענו שאנו מובלים למוות, אך לא ידענו איזו צורה יש למוות זו הקרויה אושוויץ.

“אמנם המרחק עד לאושוויץ היה לא גדול כ-40 קילומטרים בסך הכל וכשהגענו לתחנת הרכבת באושוויץ היה חצי הקרון ללא רוח חיים. אילו המשכנו עוד כחצי שעה בנסיעה באותם התנאים, לא היה נשאר אף איש בחיים… עברנו ליד קבוצת אנשי ס.ס. שערכו סלקציה ואחד מהם הצביע לכל אחד לאן עליו לפנות, אלה שהופנו ימינה הועלו על משאיות וכפי שנודע לי אחר כך הובלו ישר למוות ואלה שהופנו שמאלה ואני בתוכם הועמדו בשורות ובגמר הסלקציה הובלנו עם רדת הלילה לכיוון בירקנאו.

“מרחוק ראיתי ארובה גבוהה שממנה יצא עשן סמיך עם ניצוצות אש. התהלכה שמועה עוד בגטו, שבאושוויץ ממתים בגזים ושורפים, ואמנם לא יכולנו להאמין בזה אך הידיעה עצמה היתה קיימת. כשראיתי את הערובה מרחוק ובראותי שאנו צועדים לכיוון הזה, והיה ברור לי שזו היא הצעדה האחרונה שלנו ושאנו צועדים לקראת המוות. יחד עם זאת זיק החיים שהיה בכל אחד ואחד לא נתן לנו להשלים עם המחשבה הזאת עד הסוף”.

רגע ההתמוטטות של ק. צטניק באולם המשפט – דקה 9

על המפגש עם אייכמן העיד (עמ’ 7-8): “נעמדתי בשער מול בנין, “הצנטרלה” והנה יצא משם אותו קצין ס.ס. אשר בהיותי אצל דרייר קרע את ניירותי, מפי פקידי “הצנטרלה” אשר עמדו מחוץ לבנין כדי לא להיות בבניין בשעה הביקור של ה”זונדרקומנדו” שמעתי זו הפעם הראשונה את השם אדולף אייכמן, והפקידים הצביעו לעבר אותו הקצין באמרם שזהו אייכמן.

“יחד עם אייכמן יצא גם מהבניין דרייר, ומספר אנשי גסטפו מקומיים, שהיו ידועים בשמותיהם לאנשי הגטו. מספר ימים לאחר מכן בשיחה עם ההם, אמר לי בין היתר שקצין הגסטפו הזר אשר ביקר ב”צנטרלה” ביחד עם דרייר היה אדולף אייכמן.

“כדאי אולי לציין שבהיותי אצל דרייר נחרט בעיקר בזכרוני מבטו של הלה היה זה מבט חודר היפנוטי ומחריד הסתכלתי בפניו וראיתי רק את העיניים. מבט זה לא אוכל לשכוח לעולם, היה נדמה לי שהאיש מסתכל עליי דרך החורים של עיני גולגולת המוות שעל כובעו”.