הרב אורי שרקי: לא מתראיין על שחרור רוצח בני הי”ד – וזו הסיבה

אינני זוכר מי אמר שהסופרים בזמננו ממלאים את התפקיד של הגלדיאטורים בימי קדם: לשעשע את הקהל על ידי הצגת ייסוריהם לראווה. נראה לי שמשהו מזה גם חדר לעולם התקשורת.

ברגע שמשחררים רוצחים עטה התקשורת על המשפחות השכולות בבקשה להציג את ייסורי הנפש העוברים עליהם.

מאחורי הבקשות האלה מונחות הנחות סמויות.

האחת שהקשיים הנפשיים של המשפחות הם סוג של חולשה, של נכות, שיש לתת לה מקום של חמלה בעולמנו כדי לצאת ידי חובת הצביטה בלב.

ההנחה הסמויה השנייה היא שההתנגדות לשחרור היא עניינם של הנפגעים, אף שמצד האמת זו תביעה מוסרית השייכת לכלל העם, הרואה כיצד הצדק נרמס. אם כך, ההליכים נגד המעשה הזה היו צריכים להיות זכותו וחובתו של כל הציבור ושל כל אדם ישר בלי קשר לשאלה אם הוא הנפגע או לא. מלבד זאת, הרי הפגיעה האפשרית בעתיד היא עניינו הישיר של כל אזרח בישראל ושל כל יהודי בעולם.

ההנחה הסמויה השלישית היא שיש להעמיד סבל מול סבל, משפחות החטופים מול המשפחות השכולות, והאחרונות מוצגות כמי שסבלן של הראשונות אינו נוגע להן.

זו עמדה לא מוסרית הנובעת מהמחשבה שכל דעה מונעת מתחושות סובייקטיביות ולא מערכים.

בשל כל אלה לא הסכמתי להיענות לפניות התקשורתיות למיניהן להתראיין בעקבות שחרורו הצפוי של רוצחו של בני שלום יוחאי שרקי הי”ד בעסקת הכניעה שכפו עלינו ממשל ארצות הברית וציניקני התבהלה.

הכאב האישי שלנו כמשפחה הוא ענייננו הפרטי, ואיננו צריך להיכנס לדפי התקשורת.

• מתוך הפייסבוק של הרב אורי שרקי