שר המשפטים יריב לוין שיגר היום (חמישי) מכתב לנשיא בית המשפט העליון ובו תהה על טענתו, לפיה מתנהל נגדו “מסע הכפשות מאורגן”.
השר לוין כתב: “לא ברורה לי אמירתך כאילו אין בכוונתך ‘להיכנע’. איש אינו מנסה להכניע אותך. דרישה לבדיקת טענות ופרסומים כה רבים ומטרידים היא חובה המוטלת על מי שאמון על הליכי בחירה. אתה מבקש להביא לכך שהבדיקה של הטענות בעניינך לא תתקיים”, כתב לוין לשופט.
במכתב התשובה נאמר עוד: “טענתך היא כי שורה של כתבים בכירים וכלי תקשורת מרכזיים חברו יחד לפעולה מאורגנת על מנת להכפיש את שמך. מדובר בטענה שכמוה לא נשמעה מפי שופט במעמדך, והיא חמורה ביותר בשים לב לעובדה שאנחנו נמצאים בשיאו של הליך בחירה למשרה הרמה של נשיא בית המשפט העליון”.
בהמשך המכתב הוא טען כי ממכתבו של עמית משתמע שאין מקום לבדוק את הטענות, והגיב על כך: “במדינת חוק, חובה שכולם נבדקים באותה מידה”.
במוקד העימות בין השניים עומדים שורת תחקירים שפורסמו בכלי תקשורת שונים, בהם הועלו טענות על מעורבותו של השופט עמית בתיקים הקשורים לבני משפחתו או לגורמים אחרים בעלי זיקה אישית. בין היתר, מדובר במקרים שבהם נדונו תיקים בבית המשפט בזמן שאחיו של עמית שימש כדירקטור בבנק לאומי, וכן פרשות שבהן עלו שאלות על קשריו עם עיריית תל אביב.
כמו כן פורסמו תחקירים על פרשת חריגות הבנייה בביתו של השופט במבשרת ציון.
המכתב המלא של השר לוין:
“נדהמתי לקרוא את תגובתך למכתבי, כפי שפורסמה בהודעת דוברות של הרשות השופטת. בהודעתך כתבת את הדברים הבאים: ‘אין בכוונתי להיכנע למסע ההכפשות המאורגן המתנהל כלפי בתקופה האחרונה, שכל תכליתו לסכל את מינויי לנשיא בית המשפט העליון ולפגוע באמון הציבור ברשות השופטת. זוהי מטרה שסומנה מראש’.
למעשה, טענתך היא כי שורה של כתבים בכירים וכלי תקשורת מרכזיים, ובהם: עמית סגל וערוץ 12, נטעאל בנדל וידיעות אחרונות, ישי פרידמן, בועז גולן וערוץ 14, שלי טפיירו וערוץ 11 – כולם חברו יחד לפעולה מאורגנת על מנת להכפיש את שמך.
מדובר בטענה שכמוה לא נשמעה מפי שופט במעדך והיא חמורה ביותר בשים לב לעובדה שאנחנו נמצאים בשיאו של הליך בחירה למשרה הרמה של נשיא בית המשפט העליון.
איני מעלה על דעתי כי שופט מנוסה ובעל ניסיון ומעמד יעלה האשמה כזו מבלי שיש בידיו ראיות המבססות האשמה כה חמורה. לפיכך, הנני סבור שמחובתך, לאחר שהופצה בשמך הודעה כאמור לכלל כלי התקשורת, להביא באופן מיידי את כלל הראיות שיש ברשותך, והתומכות בהאשמה חמורה זו.
עוד אציין, כי לא ברורה לי אמירתך כאילו אין בכוונתך ‘להיכנע’. איש אינו מנסה להכניע אותך. דרישה לבדיקת טענות ופרסומים כה רבים וכה מטרידים היא חובה
המוטלת על מי שאמון על הליכי בחירה, ואין בה שום דבר הנוגע להכנעה. המשמעות של אמירתך זו היא כי בכל פעם שתועלה טענה ביחס למועמד מסוים, יוכל זה לטעון כי מדובר בניסיון להכניעו, ובכך תתייתר הבדיקה המעמיקה והמקצועית לגופן של הטענות.
האם זוהי הנורמה החדשה שראוי לאמץ בהליכי מינויים בשירות הציבורי? ומדוע יש לאמץ נורמה חדשה זו דווקא עכשיו?
בהמשך הודעתך, הנך כותב את הדברים הבאים: ‘לכל הטענות שהועלו נמסרו וימסרו על ידי מענים עניינים ומפורטים, המפריכים כל אחת מהן ואת הדברים יש להביא
להכרעת הוועדה לבחירת שופטים’. גם אמירה זו היא חמורה ביותר, ומהווה על פניה התערבות אסורה בהליכי הבחירה בהם אתה מועמד.
למעשה, אתה קובע, בהיותך מועמד, כי אין לקיים בדיקה של הטענות והפרסומים בעניינך, וכי על הוועדה לבחירת שופטים להכריע בהם, מבלי שהתקיימה
בדיקה כאמור. בכך, אתה מבקש להביא לכך שהבדיקה לא תקוים.
יתר על כן, לא אחת ציינתי כי עצם הדיון בבג” ץ בנושא כינוס הוועדה לבחירת שופטים נגוע בניגוד עניינים ובמצב בלתי מתקבל על הדעת בו עמיתיך לכס השיפוט נדרשים להכריע בשאלת הליכי בחירת הנשיא שהם עתידים לעבוד תחתיו מיד עם בחירתו. ברור לחלוטין כי ההודעה שהוצאת עלולה להגיע גם לידיעתם, ולמעשה יש בה משום מסר באשר להחלטה אשר אתה מצפה שיקבלו בסוגיית הבדיקה הנדרשת והשפעתה על הליכי הבחירה שלך עצמך.
האמירה כאילו די בתשובותיך כדי למצות את הבדיקה הנדרשת הינה אמירה ממנה משתמע כאילו כאשר מדובר בשופט בית המשפט העליון, חזקה שדי בתשובותיו, בעוד שביחס לאנשים אחרים, חזקה זו אינה מתקיימת. אנו עדים פעם אחר פעם לבדיקות מקיפות הנעשות ביחס לטענות שוליות בעניין מועמדים למשרות ציבוריות, הגם שלא אחת המועמדים טוענים שאין ממש בטענות. במדינת חוק, שבה כולם שווים בפני החוק, חובה שכולם נבדקים באותה מידה.
המרכיב השלישי בהודעתך הוא האמירה כי מועמדותך בעינה עומדת. על כך אין חולק, משעה שפנייתי אליך עסקה בצורך להשהות את הליכיה בחירה והמועמדות עד לתום הבדיקה המתחייבת, ולא הייתה בה שום דרישה להסרת מועמדותך.
אשוב ואדגיש כי כל מי שטובת המערכת לנגד עיניו, וכל מי שתקינות הליכי המינויים בשירות הציבורי חשובה לו, מבקש לראות כי כלל הפרסומים והטענות ייבדקו לעומק. כך יושלם הליך הבחירה בדרך המקובלת בשירות הציבורי, ולא באופן שיפגע עמוקות באמון הציבור בהליך הבחירה ובמערכת המשפט כולה”.