הולכים ל’בוררות’? שימו לב לדברים הבאים בטרם תחתמו על השטר

מהי בוררות? באחד הטורים הקודמים עסקתי בעניין בוררות בכללותה, במאמר זה אבקש לעסוק בעניינים אשר כדאי לתת עליהם את הדעת בטרם חותמים הצדדים על שטר בוררות בכל עניין עליהם הם מתדיינים.

בוררות היא הליך אלטרנטיבי לבירור זכויות בין בעלי דין, ומשמש חלופה לתביעה בבית משפט או בבית הדין. בהליך זה מסכימים הצדדים על זהותו של אדם שלישי אובייקטיבי אשר ישמש כבורר עבורם. בבתי הדין לממונות הפרטיים הדתיים נהוג שבמסגרת הדיון יושבים שלשה דיינים בוררים.

לבורר קיימת סמכות לדון, להחליט ולפסוק, החל מהרגע בו חתמו הצדדים על הסכמתם כי ישמש כבורר. חתימת הצדדים נעשית על מסמך הקרוי ‘שטר בוררות’, כאשר בשטר זה הצדדים קובעים ומגדירים באופן מפורש את היקף סמכותו של הבורר.

פסק הדין והחלטות שיינתנו על ידי הבורר לאחר שמיעת טענות וראיות הצדדים, אינו מרוקן מתוכן, פסק דין זה יהא ניתן לאכיפה ככל פסיקה היוצאת מכל ערכאה שיפוטית אחרת – בית דין או בית משפט, כך גם תוקפו של הליך זה ופסקי הדין הינם תקפים לפי כל דין.

היתרונות בהליך בוררות

באחד הטורים הקודמים מניתי את היתרונות והחסרונות הקיימים בהליך בוררות. וכפי שציינתי, להליך בוררות קיימים כמה יתרונות, כאשר המשמעותי ביותר הוא – ההסכמה המשותפת של הצדדים על זהותו של הבורר. יתרון זה מקנה להליך הדיוני גמישות ונוחות לצדדים. כמו כן פתיחה בתביעה משפטית בערכאות השונות מצריכה בירוקרטיה, תשלום אגרות פתיחת תיק, זמן שיפוטי ודיוני, שלעיתים לוקח חודשים רבים ואף שנים, השתתת הוצאות משפט על הצד שאינו זוכה בדין, ולעיתים פסק הדין של הצדדים עשוי להיות מפורסם באתרים משפטיים.

לא כן בהליך בוררות אשר הדיונים מתקיימים בלוח זמנים מהיר, פתיחת התביעה אינה כרוכה בתשלומי אגרה יקרים, וככל שמדובר בהתדיינות בבתי דין פרטיים לממונות, הבוררים אינם נוטלים שכר עבור ההתדיינות, כמו”כ ההתדיינות חסויה, ועניין השתת הוצאות משפט לצד שלא יזכה ניתן אף הוא להתניה ולהסכמה בין הצדדים.

אפשר לסכם אם כן שככלל, להליך בוררות יתרונות משמעותיים, כאשר יחד עם זאת קיימת חשיבות על זהותו של הבורר, יושרו והגינותו, ועל ניסוח דווקני של שטר הבוררות על כל סעיפיו, ועל כך אפרט להלן.

התניית חיוב הוצאות משפט בשטר הבוררות

כידוע, בבתי הדין הפרטיים לדיני ממונות אין נהוג לחייב את הצד המפסיד בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין של הצד הזוכה, אלא אם כן יתברר כי התביעה הייתה ‘תביעה קנטרנית’ שנועדה מעיקרה להסב נזק וסחרור משפטי לצד הנתבע, אשר בה לעיתים עשוי בית הדין לחייב בהוצאות משפט.

יחד עם זאת, ככל שהצדדים חפצים להתנות ביניהם כי הצד המפסיד בדין, יחויב בהוצאות משפט של הצד הזוכה, עליהם להתנות זאת במפורש בשטר הבוררות, ואז הדבר יהא מחייב.

זכות ערעור על הבוררות

ככלל, על פסקי דין הניתנים במסגרת בוררות אין זכות ערעור. פסקי דין אלו ניתנים לביטול רק בדרך של הגשת פסילת הבוררות, כאשר חשוב לציין כי תביעה לביטול פסק בורר, ברוב ככל המקרים לא תאושר בבית המשפט, ואף תגרום לצד המגיש את התביעה הוצאות משפט כבדים, שכן המגמה בבתי המשפט הינה לאשר את פסקי דין היוצאים ממוסדות לבוררות, וכפי הנראה הסיבה לכך נעוצה בעומס הקיים על בתי המשפט.

יחד עם זאת, בשנת תשס”ח – 2008 נוסף תיקון לחוק הבוררות כי הצדדים להליך הבוררות יוכלו להסכים ולהתנות ביניהם כי לכל אחד מהם תהא זכות ערעור בפני בורר אחר, אלא שחשוב שהדבר יצוין באופן מפורש בשטר הבוררות.

חשוב לציין, כי במסגרת דין תורה בבתי הדין, לרוב, שטר הבוררות מנוסח כי לצדדים לא תהא זכות ערעור.

על כן, ככל שהצדדים, או אחד מהם חפץ בכך כי לאחר מתן פסק הדין תעמוד לו זכות ערעור בפני דיין או בורר מוסכם אחר, הרי שעליו להתנות זאת במפורש בשטר הבוררות.

בתקנות הדיון של בתי הדין הרבניים [תקנה קל”ז] נאמרו הדברים בנוסח שונה: “ויתור על זכות ערעור – פסק-דין שניתן על סמך שטר-בוררות אינו ניתן לערעור אם צוין בשטר-הבוררות ששני הצדדים מוותרים על זכות ערעור או שהצדדים הצהירו בפני בית-הדין כי הם מוותרים על זכות הערעור. הצהיר צד אחד, כאמור, לא יוכל הוא לערער אלא אם כן ערער הצד שכנגד”

אך כאמור, בבוא הצדדים להתדיין במסגרת בוררות בבתי הדין לממונות, ככל שהצדדים חפצים לשמר לעצמם זכות ערעור, עליהם להתנות זאת במפורש בשטר הבוררות.

חובת הבורר לנמק את פסק הדין

חשוב לציין, כי במסגרת דין תורה בבתי הדין, לרוב, שטר הבוררות מנוסח כי לבית הדין לא תהא חובת הנמקה לפסק הדין.

על כן, ככל שהצדדים, או אחד מהם חפץ בכך כי פסק הדין יהא מנומק, הרי שעליו להתנות זאת במפורש בשטר הבוררות.

משכך, בעלי דין המוסרים עניינם לבורר במסגרת בורר יחיד או במסגרת ‘דין תורה’ בבית דין, אם חפצים הם, יכולים שיתנו זאת במפורש בשטר הבוררות כי על הבוררים תהא חובת הנמקה לפסקי הדין, ובהדגשה כי חובת הנמקה זו תהא הן על פסק הדין הסופי והן על החלטות ביניים שיינתנו, ובכך יש ללא ספק כדי להסיר כל חשש של חוסר אובייקטיביות מצד הבורר.

המסקנה אפוא: להליך בוררות יתרונות משמעותיים, כאשר חשובה שימת לב להתניית הדברים החשובים לצדדים בניסוח דווקני בשטר הבוררות.

כותב המאמר – רפאל אוחנה, טוען רבני בדיני משפחה וממונות