ותעל זעקתה של יעל כהן: זה הזמן לפתור את אפליית הספרדיות
1.
זה קרה בשנת 2012, קצת לפני שאריה דרעי חזר לש”ס.
“הוא חוזר”, בישרה הכותרת הראשית של ‘ידיעות אחרונות’ בערב חג הסוכות. באחד מימי החג עליתי אל הבית שברחוב הקבלן 28, שם המתין להחזרת הפקדון לידיו. המפתחות היו אז בידי מי שביתו נשקף מחלון הבית – הגר”ע יוסף זצ”ל, שהתגורר ברחוב הקבלן 45.
בסוכה שבקומת הגג סיימו עוד ‘מניין בסוכה של אריה’, בבית מספר 45 טרם החליטו סופית האם להשיב את המנהיג הגולה אם לאו. במשך למעלה משעה ישבתי איתו, הוא העלה זיכרונות, גולל סיפורים מרתקים, ואז יריתי את ה-שאלה. “פרשת עמנואל הייתה אחת הטראומות הגדולות של ראשי ש”ס. מה היית אתה עושה, אילו היית עומד אז בראשות התנועה? היית מתמודד עם התופעה של האפליה בדרך שונה? זה נושא שמציק מאד בהרבה בתים, אנשים בוכים… איך פותרים את הבעיה הזו?”
נזכרתי בשאלה הזו הבוקר, עת שמעתי את קולה של יעל כהן שזעקה מדם ליבה בוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בעוד דיון, אחד מיני רבים, על אפליית הבנות הספרדיות.
אם חשבתם שהגזענות חלפה מהעולם, תקשיבו ליעל, תבכו יחד איתה, ותבינו שעד היום לא ממש חל שינוי משמעותי. למרבה הצער.
2.
היה נראה לי אז שדרכתי על מורסה כואבת אצל דרעי. תוך שניסחתי את השאלה הוא שב ונענע בראשו, כאילו הסכים עם השאלה עצמה.
“שני דברים צריך לעשות. האחד – שכבר התחלנו בו, אבל לא המשכנו בו עד הסוף – להכניס ‘גאוות יחידה’ לכל בני עדות המזרח. כמו שאצל החסידים אין מושג שחסיד לא ישלח את ילדיו למוסדות של החסידות, היה צריך כמו שהתחלנו עם תלמודי התורה, להמשיך הלאה בישיבות הקטנות, הגדולות, גם עם הבנות – לעשות הכול כדי שספרדי לא יתבייש לשלוח למוסדות משלנו”.
זה מה שאמר אז. האם ב-12 השנים שחלפו מאז יש את ‘גאוות היחידה’ עליה דיבר אז? יתכן. אבל, כפי הנראה, לא מספיק.
אם יושבת אם חרדית בוועדה בכנסת, צורחת את נשמתה, ומספרת ששיבצו את בתה לבית ספר בו “בנות מעשנות סמים”, רק משום שהוא ‘בית ספר ספרדי’ והיא, מה לעשות, נולדה להורים ספרדים (כאילו שזה חסרון) – זה אומר הכל.
לא ויתרתי לו אז. הזכרתי שנבחרי הציבור של ש”ס עצמם שולחים את ילדיהם למוסדות חינוך אשכנזים. המצב, אגב, לא ממש השתנה עם השנים. גם חתנים בוחרים רבים מהם מישיבות כמו ‘מיר’ ו’חברון’.
אריה, מוכשר כמו תמיד, שלף סיפור מרתק.
“היה זה בשנת 95’… אחרי שהקמנו את תלמודי התורה ונתקלנו בבעיה הגדולה של הבנות. הרי ביסודי אין בעיה, הבעיה מתחילה בתיכון. והיא החלה לאחר שהחסידים החלו להקים בתי ספר משל עצמם, ואז נשארו מעט בנות חסידיות, ובנות ליטאיות והספרדיות הפכו להיות חלק משמעותי מאד עד שהחלו לסנן אחוזים”
זמן קצר אחרי שקיבל בעל ה’פני מנחם’ מגור את ההחלטה לפרוש מ’בית יעקב’ ולהקים בתי ספר חסידיים של גור, נכנס אליו אריה דרעי לשיחה נוקבת. “הסברתי לו מה זה עושה לנו… הייתי מאד קרוב אליו… אני זוכר איך אמר לי אז: ‘הגיע הזמן שתתחילו להקים מוסדות לעצמכם’. ראיתי שאין ברירה אחרת, דיברתי עם הרב והחלטנו להקים את בית הספר הראשון ‘בית מרגלית’ ע”ש הרבנית ע”ה, תיכון.
“כמו שאמרת, החלטתי שאם לא אתן דוגמה אישית זה לא יעבוד… הבת שלי הבכורה שמחה סיימה בדיוק כיתה ח’, היא התקבלה לכל הסמינרים, אבל לשבחה ייאמר שהיא בת טובה והיא קיבלה את דברי הרב והלכה לשם. ‘אם הרב רוצה’… לא אשכח את זה, משרדי הרב היו אז אצל הרב דוד ב’יחווה דעת’, אולי חמש שעות ישב שם, הזמנתי כ-30 הורים שיש להם בנות בכיתה ח’, כולם תלמידים מובהקים של הרב או נציגי ציבור או שמתפרנסים מש”ס… הרב דיבר איתם אחד- אחד, שכנע אותם בענוותנותו ובצדקנותו, עם הבנות ועם האמהות, הבטיח שבעזרת ה’ יהיה שידוך ועוד ועוד, השכנוע עבד… בית הספר קם. אבל מתוך כל מי שהרב דיבר איתו הגיעו לפתיחת שנת הלימודים אולי שתי בנות אולי שלוש… הציבור שלנו, לצערי, לא שיתף פעולה בעניין.
“הבת שלי סיימה שם ואני לא מצטער על זה… באותה עת הוצאתי את כל הבנות הקטנות שלי, הקמנו בית ספר יסודי, והן היו צריכות לנסוע ללמוד בקראוונים בשכונה מרוחקת. אבל הבנתי שיש לי אחריות וכולם מסתכלים עלי. אם אני לא אתן דוגמה אישית, זה לא יעבוד… אבל לצערי זה לא משך הרבה… כשנכנסתי ל’מעשיהו’, לאשתי, שהייתה לבד בבית, היה קשה מאוד עם הנסיעות והסכמתי שתחזיר את הבנות חזרה לבית הספר בהר נוף.
“הדבר השני, אם היה תלוי בי, אני הייתי מבטל לגמרי את כל הסמינרים הגדולים. הייתי עושה כך שבית הספר היסודי ממשיך עד לכיתה י”ב במקום שלו… כל בת נכנסת מכיתה א’ ועד לסיום – ואז אין שום סיבה שבעולם שבנות לא יוכלו להמשיך באותו בית ספר… למה צריך בתי ספר כל כך גדולים של אלפיים בנות? למה לתת להן לנסוע למרחקים? ברור שזוהי מלחמה גדולה מאד, אבל צריך לעשות”.
הבטיח. האם גם קיים? הקשבתי לאמא הבוקר, ואני כבר לא בטוחה. עשו המון, זה ברור, אבל כפי הנראה, הפתרון עדיין לא נראה באופק.
3.
“אתה מודע לזה שמנהלי הסמינרים הגדולים, שכוחם רב, יילחמו, זה לחצים, איומים על נכדים ונכדות…”, אמרתי לו אז. הוא הבטיח, שאינו מתרגש מלחצים.
זה יהיה יותר קשה מ’מעשיהו’, אמרתי. אין לך מושג במה מדובר…
“אני מכיר את העניין, אני לא תייר… וכמי שהיה קרוב מאד גם לגרי”ש אלישיב זצ”ל, שהיה איש הלכה נטו, אני יכול להעיד באופן אישי שהוא הזמין את שרת החינוך לימור לבנת ואמר לה, והיא הייתה בהלם-קרב כשאמר לה את זה, שעל פי ההלכה היא חייבת לקצץ תקציבים לכל הסמינרים שמפלים בין ספרדים לאשכנזים… זה כספי ציבור, אמר לה. היא הייתה בהלם! אבל זה פסק של הרב אלישיב, ושאף אחד לא ימכור לי סיפורים…
“אנחנו כאנשי ציבור חייבים ללכת בנושא הזה ‘עד הסוף’. מה זה המושג הזה של בית ששומר תורה ומצוות, אבל בגלל שהאב עובד הוא הופך לבעל-בית. ממתי זה היה כך ביהדות החרדית? תראי מה קורה באמריקה… יש אצלנו, בתוך הציבור החרדי, המון דברים מעוותים, אני יודע שזה קשה, אני יודע שמדובר בדברים שהשתרשו… אנחנו כילדים לא למדנו יחד בבתי ספר של החינוך העצמאי? זה אבא שלו עבד, זה אבא שלו היה רב… כל אחד יכול לשבת וללמוד תורה כל היום? מי שקובע עיתים לתורה ומחנך את הילדים שלו על פי ההשקפה הצרופה הופך לסוג ב’? מוסד שמפלה צריך להיאבק בו עד הסוף. בתקציבים, בחקיקה – אסור להשלים עם זה!”
ולא, לא מקצצים היום אפילו לא שקל למוסד שמפלה.
“מרן הרב שך בן 95 היה, וכשהיו באות אימהות עם ילדים שלא קיבלו אותם היה מחייג בטלפון בעצמו לר’ שרגא גרוסברג, ‘תבוא דחוף'”, סיפר לי, והבטיח: “אני אילחם בעצמי בחינוך העצמאי… זה דיני נפשות!!!… אז חינוך עצמאי באמת לא מפלה, הוא רושם תלמידים ותלמידות על פי אזורים. אבל הסמינרים? ובכן, תקשיבו לבכי של יעל כהן.
4.
אז הבוקר, בוועדה לביקורת המדינה, עלה קול הזעקה. למרבה המבוכה של ח”כי ש”ס, שחלקם השתתפו בדיון.
וכמו תמיד, אפשר לצבוע את הוועדה בצבעים פוליטיים. הוועדה לביקורת המדינה שייכת לאופוזיציה, תפקידה של האופוזיציה לתקוף את הממשלה ואת חברי הקואליציה.
“הם חיפשו את ש”ס”, כפי שהגדיר בפני אחד מנציגי המפלגה.
יתכן שזה נכון, ועדיין, צריך לבחון לגופם של דברים: הנכונות הטענות, אם לאו? ובואו נודה: אי אפשר לשמוע את בכי האם ולא להסכים שהכאב הוא כאן ועכשיו.
היו”ר מיקי לוי, איש ‘יש עתיד’, היה בהלם אמיתי. כך גם יוזם הדיון ח”כ מאיר כהן, אף הוא איש ‘יש עתיד: “התביעה חושפת קובץ אקסל של עיריית ירושלים, שמראה כיצד מתבצע סיווג עדתי שיטתי של תלמידות לסמינרים חרדיים. מדובר בעוול חברתי שעלינו לפעול בכל הכוח למגרו. בחסות משרד החינוך אי קבלת תלמידים מזרחיים ממשיך במאה ה-21 במדינת ישראל הדמוקרטית”.
ויעל כהן אחת, אמא לבת שלא התקבלה, זעקה מקירות ליבה: “נראה אתכם עם ילדה חצי שנה בבית בלי סמינר”.
היא הטיחה בח”כים: “כל אמא ספרדיה יודעת שכשהיא מגיעה לכיתה ט’, הילדה שלה תתחיל בבית. אם אחרי החגים היא תהיה בבית ספר, יש לה מזל או מישהו בש”ס. נראה אותך עם ילדה בבית חצי שנה, סגורה בחדר, מתביישת לדבר עם אנשים כי היא לא יודעת שעוד 30 חברות שלה בבית, אף אחת מהן לא יודעת שהשנייה בבית”.
התוצאה: חברי האופוזיציה ביקשו להוציא חוות דעת שתבקש ממבקר המדינה לבדוק את האפלייה, ביהדות התורה כמו גם בש”ס התנגדו. רק חברי הכנסת הספרדים בליכוד – אליהו רביבו, משה סעדה ואושר שקלים – נותרו נבוכים. הם ביקשו ללמוד את הנושא כדי להצביע על פי צו מצפונם, וקיבלו דחייה של ההחלטה לשבוע הבא.
ובינתיים? אמהות ימשיכו להזיל דמעות, בנות ימשיכו להסתתר בבית מבושה. עולם כמנהגו ינהג והזעקה תעלה השמיימה.
כי ועדה בכנסת או מבקר מדינה לא יפתרו את הצרה-צרורה הזו, המקטרגת על כולנו ומהווה חילול השם ענק.
הפתרון חייב לבוא מתוך הציבור החרדי ויפה שעה אחת קודם.
תגובות
אין תגובות