קרבנם לא היה לשווא: נסיים את המלחמה בטרם הכרתנו המפלצות?

השבוע נפתח בבשורה קשה וכואבת על נפילת ארבעה מחיילינו ברצועת עזה. עוד הודעות ‘הותר לפרסום’, הקורעות את הלב. עוד חיים צעירים שנגדעו. עוד משפחות שהאובדן הכבד ילווה אותן לנצח. לדאבון הלב, במלחמה יש קרבנות יקרים, שבמסירת נפשם נלחמים למען שלומנו וביטחוננו.

בשעות קשות כאלה כולנו צריכים לעודד ולחזק את המשפחות השכולות, ובעיקר להעריך את פועלם של בניהן, שנלחמו כאריות למען העם כולו.

אנחנו שומעים ממשפחות רבות את המשפט ששום דבר לא יחזיר את יקיריהן שנפלו, אבל הן מוצאות מעט נחמה בעובדה שבניהן נלחמו כדי שנוכל לחיות בשלווה בארצנו.

ציניות פוליטית

בלתי-נתפס איך בשעה כואבת כזאת מעיזים פוליטיקאים ועיתונאים מסוימים להשמיע אמירות שכביכול החיילים היקרים שלנו נפלו לשווא, במלחמה מיותרת וכדומה.

קודם כול אלה אמירות מופרכות ונטולות כל היגיון, אבל גם אילו הייתה בהן מידה של צדק – האם ראוי לומר אותן עוד בטרם נערכו ההלוויות?! האם מישהו מכל משמיעי האמירות האלה חשב, ולוּ לרגע, מה הן עושות למשפחות השבורות והאבלות?!

זו הציניות הפוליטית במלוא התגלמותה, שאין בה שום התחשבות ברגשות המשפחות ובכמיהת העם להתלכדות סביבן. כל מה שמניע אותה הוא הניסיון לצבור אהדה בקהל ביתי מסוים.

וכאמור, מעבר לחוסר הרגישות הנוראה, אלה אמירות חסרות כל היגיון. וכי המלחמה הזאת מיותרת? האם יצאנו אליה סתם כך, מפני ששוחרי מלחמות אנו? ומה לדעת החכמים האלה היינו אמורים לעשות אחרי טבח מחריד כל-כך ביישובי העוטף וכל הזוועות שנעשו שם, וחטיפת מאות מאזרחינו? וכי יש אדם בר-דעת שאינו מבין שאין ברירה אלא להשמיד את הרוע השטני הזה, לבל יוכל עוד אפילו לחלום על מעשים כאלה בעתיד?!

הלוא ההפך הגמור הוא הנכון. אם נסיים את המלחמה בטרם הכרתנו את מפלצות הרצח, הרי שקרבנם של מיטב בנינו היה לשווא.

לאורך כל המלחמה שמענו מהם שתי מילים, שחזרו שוב ושוב: “עד הסוף!”. הם לא יצאו לעוד ‘סבב’, שאחריו יוסיפו ללהג על ‘חמאס מורתע’ ויתר ההבלים שפיטמו אותנו בהם בשנים האחרונות. הלוחמים היו נכונים להקריב את חייהם כדי להסיר מעל ראשנו אחת ולתמיד את מפלצת הטרור הזאת.

לנצל את הניסים

למרבה הצער, אנחנו מכירים היטב את המנגנון שבאמצעותו מנסים לרפות את ידינו ולהשתמש בכאב הנופלים כדי להימנע מעשיית הדברים הנכונים עד הסוף. כך הובילו אותנו ליציאה המחפירה מלבנון, שהביאה עלינו את תשתית הטרור האדירה של החיזבאללה, שהייתה עלולה להמיט אסון מחריד על כל צפון הארץ. כך גרמו לנסיגה מחבל עזה, שאת מחירה שילמנו בדמים יקרים.

הקב”ה מחולל בעבורנו ניסים כבירים, ועלינו לעשות את המעט שנדרש מאיתנו כדי ליצור כאן מציאות חדשה, שתבטיח את ביטחון העם למשך דורות.

בשבוע הבא ייכנס בעזרת ה’ נשיא חדש לבית הלבן, וכולנו מקווים שעכשיו נוכל באמת לסיים את המלחמה בהכרעה מוחלטת של אויבינו ובשחרור כל חטופינו.