שיקלי: אם תהיה נסיגה מפילדלפי ולא נשוב להילחם – אתפטר

הגדרנו שלושה יעדים למלחמה הזו: הכרעה צבאית של חמאס, מיטוט שלטונו והשבת החטופים.

‏יש במלחמה מול חמאס הישגים לא מבוטלים: שדרת ההנהגה הבכירה של חמאס ספגה מכות אנושות עם חיסולם של סנוואר, דף, הנייה ובכירים נוספים; אלפי מחבלים חוסלו בידי כוחות צה”ל וחמאס איבד את מרבית נכסיו ויכולותיו הצבאיות.

‏זה לא הארגון שהיה כאן ב-6/10. אני גאה בלוחמי צה”ל בסדיר, בקבע ובמילואים על הישגיהם עד כה.

‏לצד זאת, יש לומר ביושר: הרבה בזכות האספקה השוטפת שקיבל חמאס – בלחץ אדיר של ממשל ביידן, שהיא הרבה מעבר לצרכים הומניטריים, חמאס הצליח להאריך מאד את משך הלחימה, לשלוט ביד רמה באוכלוסייה העזתית ולשמר חלק מיכולותיו הצבאיות. המשימה לא הושלמה.

‏אשר לפרטי העסקה המסתמנת:

‏א. אתחיל במובן מאליו, יש לנו מחויבות עליונה להילחם על חזרתם הביתה של כל חטוף וחטופה, כל אזרח וכל חייל, חי או מת.

‏ב. היסוד החשוב ביותר בעסקה הוא סירובה של ישראל לקבל על עצמה התחייבות לסיום המלחמה.

‏חשוב לא פחות: חמאס לא מקבל את דרישתו לנסיגה מלאה של צה”ל מהרצועה. צה”ל יוסיף לאחוז בציר פילדלפי – חמישה מוצבים וסיורים לכל אורך הציר, וכן בפרימטר לכל אורך גבול הרצועה.

‏עד כה הממשלה עמדה בהתחייבותה למטרות המלחמה גם כשעלו סימני שאלה כמו בעסקה הקודמת, בסוגיית הכניסה לרפיח או בתמרון קרקעי בלבנון. ברור לי כי כך יהיה גם כעת.

‏אני מתחייב כאן כי במידה ותהיה, חלילה, נסיגה מציר פילדלפי – טרם השגת יעדי המלחמה, או אם לא נשוב להילחם במטרה להשלים את יעדי המלחמה – אתפטר מתפקידי כשר בממשלה.

‏העסקה הזו קשה לעיכול וכרוכה במחירים כבדים. לפיכך, כפי שהיה בהצבעה הקודמת, את החלטתי הסופית אקבל רק בסיום הצגת מלוא פרטיה של העסקה.

‏ג. הוויתור המשמעותי והכואב שלנו הוא על השליטה בפרוזדור נצרים, המשמעות היא יכולת של עזתים לנוע לצפון הרצועה. האם הוויתור הזה יקשה על חידוש הלחימה? התשובה היא כן. האם זה ימנע מאתנו לחדש את הלחימה? התשובה היא לא.

‏באשר לשחרור אסירים: הרוב המוחלט של המשוחררים הם פעילים זוטרים שנעצרו בעזה (דרושי חקירה). נוסף עליהם כמה מאות מעורבים בטרור, מהם כ-150 מחבלים שנדונו למאסרי עולם. אלו שהיו מעורבים בשילוח, בביצוע או בהכנת אמצעי לחימה לפיגועים – יגורשו ולא יורשו לחזור לשטחי יו”ש. זהו מחיר כבד הכרוך בסיכון, אין לטשטש את העובדה הזו.

‏ד. הקשבתי הלילה ברוב קשב למייק וולץ, היועץ לביטחון לאומי הנכנס של הנשיא טראמפ, ידיד אמת של ישראל, שאמר בראיון ל’פוקס ניוז’ כי הממשל הנכנס תומך בזכותה של ישראל להמשיך את המלחמה על פי צורך, וכי חשוב להבטיח שחמאס לא יוסיף למשול בעזה.

שר ההגנה המיועד, פיט הגסת’, אמר השבוע בשימוע לקראת השבעתו לתפקיד שר ההגנה כי הוא תומך בזכותה של ישראל “להרוס את חמאס ולהשמיד אותו עד אחרון אנשיו”. המדיניות הזו הפוכה לחלוטין ממדיניות הממשל היוצא.

‏לסיכום, המילה האחרונה לא נאמרה, וכמו בריצת מרתון – היא זו שתקבע. לישראל יש גיבוי מהממשל הנכנס, שללא ספק צפוי להיות האוהד ביותר לישראל אי פעם.

‏והערה אחרונה: כדי להשלים את מטרות המלחמה במלואן, אנו חייבים רענון שורות בצמרת המטה הכללי.

‏דרושה רוח אחרת – התקפית ונחושה, כזו החותרת להכרעה ולהשמדת האויב. יש לנו שורה של מצביאים כאלה בדרג מפקדי האוגדה ועליהם ליטול את ההובלה.

‏“וּפְדוּיֵי יְהוָה יְשׁוּבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּן נָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה״