תביעה ייצוגית נגד מנהלי סמינרים בבירה: כך הם מפלים ספרדיות

בקשה לאישור תביעה ייצוגית תקדימית הוגשה היום (ראשון) לבית המשפט המחוזי בירושלים נגד עיריית ירושלים ושלושת הסמינרים החרדיים המובילים בעיר – סמינר ‘הסניף’, סמינר ‘הישן’ וסמינר ה’חדש’ – בטענה לאפליה שיטתית של תלמידות ספרדיות.

התביעה, שהוגשה על ידי עמותת ‘נוער כהלכה’, באמצעות עורכי הדין ראובן ביטון, יעקב ביטון, אסף בנמלך ואורית לביא נשיאל, חושפת לראשונה קובץ פנימי של העירייה, המתעד מערכת מפורטת של סיווג תלמידות לפי מוצאן העדתי, ומספקת הצצה נדירה למנגנון האפליה העדתית בסמינרים החרדיים: סיווג תלמידות, שיטת מכסות, וקודים מיוחדים לזיהוי מוצאן של המועמדות.

בקובץ נחשפות  ‘מכסות’ המקסימום של תלמידות ספרדיות בסמינרים המובילים – 19.5% בסמינר דרכי רחל-‘הסניף’, 16.7% במכון בית יעקב למורות-‘הישן’, ו-25.1% במרכז בית יעקב-‘החדש’, לצד הערות מפלות כמו “מידי הרבה ספרדיות” ו”נראית אשכנזיה”.

עו”ד יואב ללום, יו”ר העמותה, אומר: “זהו ‘אקדח מעשן’ המוכיח לראשונה את מה שידענו שנים. מדובר באפליה ממוסדת הפוגעת בעתידן של מאות בנות מדי שנה”.

התביעה דורשת פיצויים למשפחות שנפגעו וצעדים מערכתיים למיגור האפליה.

ב”בקשה לאישור תובענה ייצוגית” כותבים עורכי הדין:  “לא באירופה החשוכה של ראשית המאה העשרים, לא בפולין האנטישמית ולא בהונגריה המקצינה של שנות השלושים – אלא כאן, בלב ליבה של מדינת ישראל הריבונית, בשנת 2024, ממשיכה להתקיים מציאות קודרת של אפליה שיטתית ומכוונת.

“בחסות המוסדות שמפעילים המשיבים(- ה”סמינרים”), נרקמה שיטה מתוחכמת של “מכסות” המגבילה את שיעור התלמידות הספרדיות במוסדותיהם לכדי מיעוט זניח. תחת מעטה של קריטריונים “אובייקטיביים” כביכול, מסתתרת מדיניות מפלה המשמרת את המוסדות ה”אליטיסטיים” כבסיס איתן של הגמוניה אשכנזית, תוך דחיקת תלמידות ספרדיות מוכשרות אל שולי החברה החרדית. בושה וכלימה תעטוף את פניה של החברה הישראלית למראה תופעה מקוממת זו, המהדהדת את צלילי ה”נומרוס קלאוזוס” האפל בלב המדינה היהודית והדמוקרטית.

“בהליך זה ובהליך המקביל הוצג תוכנו של קובץ Excel המונה מאות רבות של שמות של נערות צעירות המבקשות לעצמן השכלה תיכונית אשר הופלו בשרירותיות ובלב ערל על ידי עיריית ירושלים והמשיבים כאן (להלן: “הקובץ”). קובץ זה הוא “האקדח המעשן” בכל הנוגע לאפליה העדתית המערכתית במוסדות החינוך החרדיים בירושלים.

“התיעוד המפורט והמזעזע חושף אפליה ממוסדת, המתועדת בקפידה בירוקרטית. הקובץ אשר נוצר לראשונה בשנת 2006 על ידי הגב’ חיה משען העובדת באגף החינוך החרדי של עיריית ירושלים, מעודכן מאז מידי שנה עד לשנת ,2024 הנתונים בקובץ שיובאו בהליך זה מתייחסים להליכי הרישום והקבלה לשנת הלימודים התשפ”ה.

“הנתונים העולים מהקובץ מדברים בעד עצמם: השיקול המכריע לקבלתן ולחילופין אי-קבלתן של בנות למוסדות שמפעילים המשיבים הוא שיקול עדתי גזעני.

“בשלב הרישום והקבלה לסמינרים, המשיבים, בעזרתן של הרשויות המקומיות דוגמת עיריית ירושלים מקפידים על שיטת “נומרוס קלאוזוס” – מכסה מקסימלית של תלמידות ממוצא ספרדי.

“אצל המשיבה 1 – מכון בית יעקב למורות – אחוז הספרדיות עומד על 16.7% (84 מתוך 502); אצל המשיבה 3 – עמותת בית יעקב-דרכי רחל – אחוז הספרדיות עומד על 19.5% (58 מתוך 298); ואצל המשיבה 5  – מרכז בית יעקב בארץ ישראל – אחוז הספרדיות עומד על 25.1% (84 מתוך 335).

“בבקשה זו נשתמש במונח ‘ספרדים’ לתיאור בני עדות המזרח כשימושו השגור בציבור החרדי (הכולל אף את יהודי צפון אפריקה, טורקיה וכיו”ב)”.

לפי הבקשה שהוגשה לבית המשפט, “המשיבים שכללו את השיטה לשמירה על המכסות ויחס הספרדיות בסמינרים באמצעות קבלה סלקטיבית של תלמידות המתגוררות מחוץ לירושלים (להלן: “חו”ל”). כך, המשיבה 1 קיבלה 15 תלמידות חו”ל, מתוכן 13 אשכנזיות ושתי ספרדיות; המשיבה 3 קיבלה 16 תלמידות חו”ל, מתוכן 15 אשכנזיות וספרדייה אחת; והמשיבה 5 קיבלה 12 תלמידות חו”ל, כולן אשכנזיות.

“למרבה הצער,  הרשויות המקומיות משתפות פעולה עם המציאות המעוותת של אפליה בקבלת תלמידות ספרדיות לסמינרים, תוך הפרת חובותיהן על פי דין, הפקרת התלמידות לסמינרים שיפלו אותן רק מחמת מוצאן ויחרטו בהן תחושות אפליה וקיפוח תוך יצירת טראומה לילדות ולמשפחותיהן”.

לפי התביעה, “גם כאשר רשות מקומית משבצת בפועל את נפגעות האפליה, מתגלה תמונה קשה ומקוממת של אפליה ממסדית נוספת על רקע עדתי: בנות ספרדיות סווגו במספרים גבוהים לקבוצות איכות נמוכות תוך כדי שימוש בהערות אגב שערורייתיות וגזעניות, וזאת עקב מעמדתם ומשקלם הפוליטי של מנהלי הסמינרים בחברה החרדית.

“עמודת ההערות שבקובץ עליו נעמוד בהמשך משקפת שיח גזעני בוטה: ‘מנטליות אשכנזית’, ‘נראית אשכנזיה’, ‘אמריקאים משוכנזים’, ואף הערות כמו ‘מידי הרבה ספרדיות’ ו’רק אם יביאו א. [אשכנזיות] טובות יקבלו אותם’.

עוד נכתב בתביעה: “הטרגדיה האנושית מתעצמת כאשר בוחנים את המקרים הפרטניים המתועדים בקובץ: ‘סיפור עצוב . מש’ ס. [משפחה ספרדיה] מעולה רצו את ה’חדש’ (המשיבה 3) הסכימו אם תצליח במבחן והם לא מוכנים לקבל. בית מאד אברכי’ – תיעוד זה משקף מציאות מזעזעת בה גם משפחות מצוינות נדחות אך ורק בשל מוצאן העדתי. לעומתן, ביחס לתלמידה אשכנזיה נכתב ‘צריכה להתקבל ל’ישן’ (המשיבה 1). משפחה לגמרי שלנו’.

“כדי להסיר כל ספק בדבר קיומה של אפליה ממוסדת בישראל של שנת 2024 מסווג הקובץ במפורש את בתי הספר היסודיים מהם מגיעות הילדות על בסיס עדתי – ‘מעורב’ (שם מכובס לבית ספר שרוב תלמידותיו הן אשכנזיות) לעומת ‘ספרדי’ – בית ספר שכל תלמידותיו הן ספרדיות (על יסוד מערכת מפלה כבר מכיתה א’ – סוגיה הטעונה ליבון כשלעצמה) כאשר סיווג זה משמש ככלי נוסף לזיהוי מוצאן העדתי של התלמידות.

“יתרה מכך, עיריית ירושלים מתעדת בקפדנות את המקרים של תלמידות ‘חצי -חצי’, כשהיא בוחנת את ‘טוהר’ מוצאן העדתי כקריטריון מכריע בקבלתן למוסדות היוקרתיים כל זאת לשם שימור אחוז ספרדיות נמוך אצל המשיבים”.

לפי בקשת האישור לתביעה הייצוגית, “המשיבה 1 ובסיועה הנמרץ של עיריית ירושלים, אף מנציחה את האפליה ושיטת המכסות באמצעות כיתה ספרדית טהורה בתוך היכלי המשיבה 1 תחת הקטגוריה ‘ישן ספרדי’. המדובר בכיתות נפרדות על טהרת הספרדיות בתוך או בצמוד לכיתות ה’רגילות’, ובכך שתי אלו אף מיסדו את ההפרדה העדתית באופן פיזי והקימו לתחיה מחדש את דוקטרינת ‘נפרד אבל שווה'”.

בתביעה נכתב עוד: “האבחנות העדתיות הללו אינן משפיעות רק על שנות הלימודים; הן מעצבות את עתידן של הבנות בחברה החרדית, שבה המוסד החינוכי בו למדה הנערה משפיע באופן ישיר על אפשרויות השידוכין שלה, על מעמדה החברתי ועל הזדמנויות החיים שיעמדו בפניה. כך, אפליה שתחילתה בשערי בית הספר, ממשיכה להטיל את צלה על חייהן של בוגרות המערכת שנים ארוכות לאחר סיום לימודיהן ולאורך כל חייהן.

“הפגיעה הנפשית המוסבת לתלמידות המופלות על רקע עדתי היא עמוקה ורב -מערכתית, והיא מתחילה בגיל צעיר ורגיש במיוחד. תלמידות אלו, אשר במשך שנות בית הספר היסודי למדו בכיתות מעורבות לצד חברותיהן האשכנזיות, מוצאות את עצמן לפתע, בגיל ההתבגרות המורכב ממילא, מופרדות מחברותיהן הקרובות ומנותבות למסלולים אחרים ונחותים אך ורק בשל מוצאן העדתי.

“הטראומה של דחייה זו, המתועדת בקפידה בירוקרטית מצמררת בקובץ שנחשף, מותירה צלקות נפשיות עמוקות. כך למשל, עולה מהקובץ המקרה של תלמידה ש’ ‘האמא בוכה שיסדרו אותה … מנטליות אשכנזית ולא מתאימה לסמינר ספרדי… ילדה שמורה וצדיקה”, או מקרה אחר של ‘סיפור עצוב מאד, רמה
רוחנית גבוהה מאד’ – ביטויים המשקפים את עומק הכאב והתסכול של משפחות שילדותיהן נדחות שוב ושוב, לא בשל יכולותיהן או התאמתן, אלא אך ורק בשל מוצאן.

“תחושות של נחיתות, דחייה וחוסר ערך עצמי מוטבעות בנפשן של נערות צעירות אלו, אשר לומדות בדרך הקשה כי בחברה בה הן חיות, מוצאן העדתי הוא “כתם” שילווה אותן לאורך כל חייהן. הדבר מקבל משנה תוקף כאשר המערכת עצמה מגדירה את הצלחתן של תלמידות ספרדיות במונחים של ‘מראה אשכנזי’ או ‘מנטליות אשכנזית’ – הגדרות המשדרות מסר הרסני לפיו הצלחה מותנית בהתכחשות למוצאן ולזהותן התרבותית”.

עורכי הדין מבטיחים: לראשונה ייחשפו בפני בית המשפט הנכבד לא רק קיומה של האפליה העדתית – שהייתה ידועה זה מכבר – אלא המנגנון המנהלי השלם והמתוחכם שפותח לביצועה. הקובץ שהתגלה אינו רק אוסף של נתונים סטטיסטיים; הוא מהווה מעין ‘ספר הפעלה’ של מערכת האפליה הממוסדת, החושף את השיטות, הקודים, והפרקטיקות שפותחו במשך שנים בכדי להסוות אפליה בוטה תחת מעטה של קריטריונים מקצועיים כביכול.

“זהו ‘האקדח המעשן’ המוכיח כי האפליה אינה תוצר של החלטות מקומיות או שיקול דעת פרטני, אלא תולדה של מדיניות מכוונת ושיטתית, המופעלת בידיעה ובשיתוף פעולה של כל הגורמים הרשמיים”.