הבת של הרב שך ואשת הגרמ”צ ברגמן: הרבנית דבורה ברגמן ע”ה

ברוך דיין האמת: במרכז הרפואי בבני ברק נפטרה הערב (רביעי), בגיל 97, הרבנית מרת דבורה ברגמן ע”ה, בתו של הגראמ”מ שך זצ”ל ואשת ראש הישיבה הגרמ”צ ברגמן.

בחודשים האחרונים נחלשה, ובליל שבת פרשת וישב החל מצבה להידרדר, לאחר קשיי נשימה, והיא אושפזה בבית החולים, שם נפטרה הערב, למגינת לב בני משפחתה ששהו סביב מיטתה בעת פטירתה.

המנוחה ע”ה נולדה בג’ אב שנת תרפ”ז בעיר וילנה, לאביה הגראמ”מ שך זצ”ל ולאמה הרבנית מרת גוטיל ע”ה בתו של הרב בן ציון גילמובסקי זצ”ל ממיר, שהיה גיסו של הגרא”ז מלצר זצ”ל.

בווילנה זכתה לשהות בבית הגרח”ע גרודזינסקי זצ”ל שפרס את חסותו על משפחת אביה. לימים סיפרה, כי בשעת ההלוויה של אחותה הנערה מרים ע”ה, שנפטרה בגיל 14 משחפת הריאות, שהתה יחד עם אחיה אפרים בביתו של רבי חיים עוזר.

בהיותה בגיל 12, לאחר מסע תלאות, הגיעה המשפחה בח’ טבת תש”א לארץ הקודש. בתחילה התגוררה המשפחה ברחוב מרכז בעלי מלאכה בתל אביב, ולאחר מכן עברו להתגורר בשכונת כרם בירושלים.

בילדותה בירושלים למדה בבית הספר ולאחר מכן בסמינר ‘בית יעקב’ – שם למדה יחד עם הרבנית שולמית אזרחי (חדש) ע”ה, בתו של המשגיח הגה”צ רבי מאיר חדש זצ”ל ולימים רעייתו של ראש הישיבה הגרב”מ אזרחי זצ”ל ועם הרבנית ברכה דיסקין (שפירא) ע”ה שנפטרה בשנה האחרונה.

לימים סיפרה הרבנית כי עקב קושי השפה והמחסור בלימודים בתקופת מגוריהם בווילנה, חברותיה אזרחי ודיסקין ע”ה, היו מסייעות לה בהשלמת הפער בלימודים. לימים הפכה למחותנת עם חברתה הרבנית אזרחי ע”ה, כשנכדתה, בת בנה הרה”ג רבי חיים שיבלחט”א נישאה לנכדה של הרבנית אזרחי ע”ה.

בהגיעה לגיל השידוכים, הציע החזון איש זצ”ל לאביה הגראמ”מ שך זצ”ל  את ראש הישיבה הגרמ”צ ברגמן, שהיה מתלמידיו הקרובים ובן ביתו של ה’חזון איש’. ואכן בח’ בסיוון תשי”א נישאה הרבנית במלון הרלינג ורשובסקי בירושלים. מסדר הקידושין היה הדוד  הגאון רבי איסר זלמן מלצר זצ”ל.

לאחר חתונתם קבעו את מקום מגוריהם ברחוב בן זכאי בבני ברק, כשהיא מתפקדת כ’עקרת בית’ ועומדת לימין המשך שקידתו בתורה של בעלה, שלמד באותה התקופה בכולל חזון איש.

כאשר החל אביה הרב שך זצ”ל לכהן בראשות ישיבת פוניבז’ הוא התגורר עדיין בירושלים, ובמשך כל השבוע שהה בבני ברק ואז התגורר בביתם של בתו וחתנו, כשהיא דואגת ומתמסרת לכל צרכיו.

יצוין כי באותה התקופה היה מגיע לארץ הקודש לעיתים תכופות בן דודו הגר”א קוטלר זצ”ל, ופגישותיו עם הגראמ”מ שך  היו נערכות בביתם שבבני ברק.

לאחר הסתלקות אביה זצ”ל סיפרה הרבנית כי בעת שאמה הרבנית גוטיל ע”ה חלתה, היא שמה לב באמצע “כל נדרי” שאביה איננו במקומו בהיכל הישיבה. המנהג בפוניבז’ היה שראש הישיבה הוא זה שמחזיק את ספר התורה באמירת “כל נדרי”, ומשכך שמה לב שהוא איננו זה שמחזיק את ספר התורה. מיד ירדה הרבנית לבית הוריה וראתה את אביה הרב שך יושב על יד מיטת רעייתו ואומר לפניה את “כל נדרי”.

לשאלתה מדוע אינו עולה לישיבה, השיב: “אם אשאיר את אמא לבד תהיה לה עוגמת נפש, ולבקש ממישהו שישאר עמה – אין דרכי לבקש טובות מאנשים… לכן אני נשארתי איתה!”…

מיד אמרה הבת, הרבנית דבורה: “אתה תלך לישיבה, אותך צריכים שם, אני יכולה להישאר עם אמא”. ואכן, הגראמ”מ שך עלה מיד להיכל ישיבה ל”כל נדרי”.

בשנים המאוחרות יותר עבדה לפרנסת המשפחה בת”ת קרלין סטולין ברחוב חבקוק בבני ברק, שם שימשה כ”אם בית” הדואגת ומספקת את האוכל לתלמידי הת”ת.

בוגרי הת”ת מספרים כי חקוק בזכרונם מסירותה ודאגתה לילדי הת”ת, כשהיא מדרבנת אותם לאכול בכדי שיהיה להם כח לשקוד על תורה.

כמו כן במשך תקופה ארוכה עבדה בתינוקייה בבית היולדות “אם וילד” בבני ברק, שם התפרסמה כאחת העובדות המסורות, שעשו מלאכתם באמונה ומעבר לדרישות העבודה, כשהיא מטפחת את התינוקות ומשקיעה בהם את מלא כוחה ומרצה, כדי להסיר כל עול מאימותיהם.

סיפור אודות מסירותה, מספר המוהל  הרב גלבר: עקב תפקידה לטפל בילדים בימים הראשונים שלאחר ה’ברית’, היתה מזהה לעיתים שמשהו אינו כשורה והיתה מכתתת את רגליה, לעיתים אף באישון ליל, אל ביתו המרוחק מבית היולדות, להזעיקו לטפל באחד התינוקות שנזקק לכך.

היתה מיוחדת בהבחנתה ובעינה החדה, לזהות מצוקות מסוימות, אצל מי שבא איתה בדברים, הן במסגרת עבודתה והן סתם באופן אקראי. והיתה מבררת ודואגת לשלומם, באין יודעים, רואים ומקשיבים, כשהיא עצמה, באופן עצמאי וללא בקשת עזרה מגוף או ארגון כלשהו, היתה תומכת בהם בסתר וביד רחבה. כשלעיתים היתה נצרכת “לעטוף” את המענקים שהיתה נותנת, בנימוקים של נתינת “מתנות” וכדומה.

במשך שנים ארוכות ועד לגיל זקנה, כמידי יום שישי וערבי חג היתה דואגת לקנות בעצמה ובטרחה מרובה עוגות ומיני תרגימה, ולשולחם למשפחות שהרגישה שהם נזקקים לכך. והכל בצניעות ובפשטות וכאחד האדם.

עם כל דאגתה לאחרים, להם היתה מעניקה בעין טובה וביד רחבה, בצורה מפליגה, לא בקשה לעצמה כלום והיתה מסתפקת במועט בכל צרכיה הגשמיים.

מעולם לא הסכימה ואף סירבה בכל התוקף, למי שרצה לכבדה עקב היותה בתו של אביה זצ”ל ורעייתו של בעלה ראש הישיבה. נשים רבות מספרות כי אף כשהיו רואות את הרבנית, במכולת או באוטובוס, תמיד סירבה שיאפשרו  לה להקדים את התור או שיפנו את מקומן באוטובוס לכבודה.

עמדה בכל השנים לימין הרבצת התורה של בעלה ראש הישיבה, ולמען העמדת בית מדרשו – ישיבת רשב”י בבני ברק. כשראש הישיבה היה נעדר מן הבית למשך תקופות ארוכות, הן להרבצת תורה והן לנסיעות ארוכות מעבר לים, היתה נותרת לבד עם תשעת ילדיהם ודואגת לכל מחסורם, כשאביה  מסייע בידה.

לימים, משהפך ביתו של ראש הישיבה לתל תלפיות והמונים התדבקו על דלתות הבית בכל שעות היממה, הפקירה את ביתה ואת פרטיותה. בעת שהיו עולים ילדי חלאק’ה לראש הישיבה שיגזור את מחלפות ראשם, היו נכנסים אליה – והרבנית היתה מעניקה להם דברי מתיקה מחבקת אותם ומברכת בחום שיזכו להיות תלמידי חכמים וגדולי ישראל.

לפני כ-13 שנה בחג הסוכות תשע”ב נפטר אחיה היחיד, שנטמן בהר המנוחות.

בחודש סיון תשפ”ג נפטר על פניה בנה הרה”ג ר’ עזריאל זצ”ל ובעקבות הוראת הרופאים ופוסקי ההלכה, נמנעו בני המשפחה מלספר לה על פטירתו.

א הותירה אחריה את בעלה ראש הישיבה הגרמ”צ –  ודור ישרים של מרביצי תורה ויראה, נכדים נינים ובני נינים: בניה הגאון רבי בן ציון, ראש כולל רשב”י, הגאון רבי איסר זלמן ראש כולל ‘משנת רבינו’, הגאון רבי אברהם ישעי’ מרבני כולל רשב”י, הרה”ג רבי נחום, מרבני כולל פוניבז’, הרה”ג רבי חיים מרבני כולל פוניבז’, הרה”ג רבי ישכר ראש מכון ‘משנת אבי עזרי’, הרה”ג ר’ אשר מחבר ספרים רבים. בתה היחידה נשואה לגאון רבי חיים פאס.

הלוויתה יצאה הערב בשעה 22:45 מביתה ברחוב האדמו”ר מגור 28, לבית החיים פוניבז’, שם תיטמן סמוך לאביה.