ממש כמו בימי החשמונאים: מלחמה בכוח האמונה מביאה את הניסים

בהדלקת נרות החנוכה אנו מברכים שתי ברכות: הראשונה על עצם מצוות הדלקת הנרות, והשנייה על הניסים שהקב”ה עשה “לאבותינו, בימים ההם בזמן הזה”. השנה מקבלות המילים האלה משמעות אקטואלית במיוחד.

כמו ‘בימים ההם’, גם אנחנו נלחמים באויב שקם עלינו; וכשם שאירע אז, גם לנו הקב”ה מחולל ניסים כבירים.

אנו רואים במו עינינו את השילוב בין מעשי האדם לבין הנס האלוקי. כשיהודים קמים ונלחמים במסירת נפש, הם זוכים לסיוע אלוקי בממדים שלא היה אפשר להעלותם על הדעת מראש.

ההזיה הפכה למציאות

אם הייתם שואלים לפני שנה וחצי את כל המומחים והפרשנים, הממלאים את המרקעים, את גלי האתר ואת דפי העיתונים – האם בכוחנו למוטט את ציר הרשע, הנפרש מאיראן דרך תימן ועיראק, סוריה ולבנון ועד רצועת עזה – היו אומרים לכם שזו הזיה. אפילו ארצות-הברית העדיפה להימנע מפעילות אפקטיבית מול איראן.

כיום אנחנו מבינים יותר ויותר איזו טבעת חנק בנתה איראן סביבנו. היא הזרימה השקעות עתק בלתי-נתפסות לבניית תשתיות תת-קרקעיות אדירות ברצועת עזה, בלבנון, בסוריה ועוד. היא אימנה וחימשה את אויבינו, שהיו תחילה ארגוני טרור פרימיטיביים למדיי, והעניקה להם יכולות מודיעיניות ומבצעיות ברמה של מדינות.

ככל שכוחותינו חושפים ומשמידים את התשתיות האלה ומגלים את היקפן, אי-אפשר שלא לחשוב מה היה עלול להתרחש אילו אויבינו היו פותחים במתקפה משולבת של כולם יחד. ובעצם מוטב שלא לחשוב, כי הטבח בשמחת תורה אשתקד היה מחוויר לעומת מה שהיה עלול לקרות, הָיֹה לא תהיה.

אבל אז יצאנו להילחם באויבינו במסירת נפש ובהקרבה שאין לה אח ורע, ואנחנו רואים את שרשרת הניסים שמתחוללת לנגד עינינו.

העולם כולו מודה שמתקיימת בנו הבטחת התורה: “כִּי ה’ אֱלֹקֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ, לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ”. ממש כמו בימי החשמונאים הקב”ה מנחיל לנו ניצחונות מזהירים, שמשנים את כל פני המזרח התיכון.

שילוב הטבע והנס

יש כאן נקודה חשובה ומעניינת מאוד: אכן, אין סומכים על הנס. צריך לשקול שיקולים רציונליים ולהעריך נכון את המציאות ואת יחסי הכוחות. ועם זה, אי-אפשר להשתעבד ל’פרגמטיות’ ולראות בה את חזות הכול, כי אז עלולים להיכנע יותר ויותר ללחצים החיצוניים ולרדת מדחי אל דחי.

אילו החשמונאים היו מעמידים לנגד עיניהם את השיקולים הפרגמטיים בלבד, לא היה פורץ המרד. איזה סיכוי היה לקומץ לוחמים מול הצבא האדיר של האימפריה היוונית. אמנם החשמונאים עשו תכניות צבאיות ונערכו לקרבות, אבל הכוח העיקרי שהניע אותם היה האמונה בבורא העולם ובתורתו, והנחישות שלא להיכנע ליוונים.

וכמו בימים ההם, גם בזמן הזה מתברר, שכאשר יהודים עומדים על אמונתם בנחישות ובמסירת נפש, מתחולל הנס, והקב”ה מתייצב לימינם ומנחיל להם ניצחון מזהיר.

חיילינו נלחמים בכוח האמונה, ומתקיימים בהם דברי נעים זמירות ישראל: “אֲנַחְנוּ בְּשֵׁם ה’ אֱלֹקֵינוּ נַזְכִּיר. הֵמָּה כָּרְעוּ וְנָפָלוּ, וַאֲנַחְנוּ קַּמְנוּ וַנִּתְעוֹדָד”. חנוכה שמח!