עושים שiק בבחירות לרבני ירושלים • והיו אלה מפרכסים את אלה

כל עיתונאי מתחיל, ויש הרבה כאלה לאחרונה, זוכר את הביזיון בבחירות לרבנות הראשית לישראל, כאשר רבנים סבבו בלובי המלון וביזו את תורתם בתחנונים בפני חברי הגוף הבוחר, כדי שיצביעו בעדם. התורה גלתה אז מעוני ומבושה.

הפעם,  לקראת הבחירות של הרבנים הראשיים של ירושלים, למדו היח”צנים והרבנים לקח, ולא הופיעו כלל בבניין עיריית ירושלים. מלבד שני רבנים שהיו בטוחים בניצחונם: הרב מרדכי טאלידנו והרב יהודה חייק. העובדה שהם לא זכו אפילו בקול אחד, דורשת הקמת ועדת חקירה.

שעה קלה לפני פתיחת הקלפיות, השדרן משה גלסנר – כיום ברדיו קול ברמה – ישוב על כיסאו, בודק ועוקב מקרוב שהכל כשורה. בשעות הקרובות הוא ינהל את המהדורה לבדו, עד שירם טלפון לשדרן-עמית מוטי לביא, ויבקש  בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, להגיע ולשדר עימו את הנצחון. לביא וידא שאיש אינו שומע את השיחה ביניהם, אמר כמה מילים – ורבע שעה לאחר מכן התייצב במקום.

הקלפיות עוד לא נפתחו, וברקע נשמע קולה של אידית, הדוברת האישית והחרוצה של סגן השר לשירותי דת, הרב אלי בן דהן, דואגת לכל עיתונאי שיוכל להיכנס פנימה, למרות כל הקשיים שהערימו בפניה אנשי העירייה, שלקחו חלק בהפקה.

בצד בלובי הקטנטן שהוקם עבור אנשי הגוף הבוחר, דקות לפני שיכנסו להצביע, ניצב חבר המועצה יעקב הלפרין, ושוחח עם חברים מהגוף הבוחר. כשראו את המצלמה, הרימו ידיים בסירוב להצטלם. בטח לא אומרים למי הם הולכים להצביע.

באולם המליאה, שהפך לחמ”ל התקשורת הגדול מסוגו שידעה אי-פעם היהדות החרדית, מתארגנים לתפילת מנחה. כשמחפשים חזן, בצאלאל קאהן מקול חי מנסה לקושש מישהו שיהיה מקובל על כולם. לבסוף אבי מימרן נבחר. הסיבה שהשמיע מישהו שם: “הוא היה בקול ברמה, עבר לקול חי, אבל יחזור לקול ברמה. זה אומר שהוא מקובל על כולם…”

תפילת מנחה הסתיימה. מנדי אור מושיב את בצלאל קאהן ואבי מימרן בשולחן השידור. יעקב הרשלר מביא קונסולת שידור לוידאו, והם מנתבים שידור חי כמו בטלוויזיה. ויכוחים האם רואים את לוגו הרדיו בצילומים, מסתיימים בפסיקתו של מנדי אור: “תשבו ותשדרו, אנחנו מטפלים בהכל”.

משה גלסנר בשידור. מקשיב ומאזין. הספקולציות רצות באוויר, וריח של מלחמה נישא באולם המליאה. אבל לא בגלל הבחירות כמו התחרות בין תחנות הרדיו השונות – והקרב מי יראיין את מי ראשון.

שתי סלסילות מונחות על השולחן בכניסה לחדר הקלפי. חל איסור מוחלט להכניס טלפונים פנימה. בירור קצר מעלה כי ההוראה ניתנה בעקבות תמונות שדלפו בבחירות לרבניים הראשיים לישראל, שכמעט גרמו לפסילת הקלפיות. ההוראה לא הסתיימה רק בזה: בסיום ההצבעה לא נותר פתק אחד קטן במקום. הכל נוקה לחלוטין, לפני שאי מי נכנס למקום.

יו”ר סיעת ש”ס בירושלים, נתי לסרי, מתראיין אצל משה גלסנר בקול ברמה. יותר מריחת מילים מאשר לומר משהו מוצק. בניגוד לראיון העסיסי שהעניק לשרי רוט בחרדים10, השאלות כאן אותן שאלות, והתשובות אותן תשובות. הפלאש של התמונות מוציא אותו מריכוז. אז אם שמעתם אותו נתקע בלשונו בשידור, עכשו אתם יודעים מדוע.

המאורס הטרי, העיתונאי יהודה שלזינגר (מימין) מ’ישראל היום’, יושב יחד עם איציק הלפרין מערוץ 1 ויקי אדמקר מ’וואלה’. מה אתה מחזיק ביד? אני שואל את הלפרין. “אה, זה התפריט. אנחנו הולכים הערב לאכול כאן את הרבנים. מישהו צריך להגיש תפריט מסודר…”

בינתיים באותה קומה, בלשכתו של סגן ראש העיר מטעם ש”ס, צביקה כהן, מתכנסים חברי הגוף הבוחר של ש”ס, לוודא בהוראה ישירה של היו”ר שלא יהיו טעויות – והם יצביעו בדיוק את מה שהגר”ש כהן הודיע להם. מי שלא זוכר מה הרב אמר – שיכתוב על היד…

סגן השר הרב אלי בן דהן מגיע, ומבקש להיכנס אל חדר הקלפי. המאבטחת מביטה בו במבט שאינו משתמע לשני פנים: או שיהיה לך צמיד על היד או שאתה תמשיך לבהות בי. אידית, יועצת התקשורת האישית, מוזעקת למקום, שולפת כמו קוסם צמיד שחור, אבל מוצאת עצמה נבוכה: היא לא יכולה להניח את הצמיד על ידו של הבוס. מי שמוזעק הוא העיתונאי מענדי גרוזמן מ’מקור ראשון’, שמצמיד את הצמיד לפרק ידו של הסגן. בן דאהן בתגובה: “אחזיר לך בשמחות בצמיד של זהב”.

בכניסה לבניין העירייה מגיע הרב מרדכי טלידאנו. בטוח בניצחונו, הוא אומר לצלמי העיתונות שסובבים אותו: “אתם זוכים לקדש שם שמים, כשאתם מתעדים מראה הוד כזה של בחירת רב לירושלים”. שוקי לרר מביט בנעשה וממשיך לדרכו – לקנות מטען נייד למכשיר הסלולרי שלו.

גם המתמודד הרב יהודה חייק הגיע, והניח פרסומת על גבי קיר אבן, בסמוך לבניין העירייה. עוברי אורח נעצרים ליד השלטים ותוהים האם עליהם להדליק נר ליד האנדרטה המאולתרת.

בכניסה ללשכתו של ניר ברקת אני רואה את חברי המועצה נחמניאל סבן ונתי לסרי מש”ס, נכנסים אתו ללשכה. מתברר שהוא מפעיל לחץ כבד כראש העיר, לדעת במי בחרו. הם, ש”סניקים מהדור החדש, שותקים ומחייכים.

הרב טולידאנו מוצא עיתונאי שמקשיב לו. הוא מספר לו על סיכוייו הגדולים להיבחר, על ההבטחות שנתנו לו אנשי הגוף הבוחר ועל כך שהוא בטוח בניצחונו.

קובי איזק, יוסי שווינגר, אברמי קרויזר והעיתונאי אבישי בן חיים מתראיינים לתחנת הרדיו קול חי, מקשיבים לניתוחי הפרשנים המסבירים מה הסיכויים, והם מצדם מפטירים: “הכל סגור. הרב עמאר והרב שטרן הם הרבנים”.

משפחת נחשוני מגיעה להתראיין ברדיו גלי ישראל. זה נשמע יותר כתכנית ביתית, אבל כל אחד מהם מפרשן אחרת מהלכים, מכוון אחרת ובעיקר מסגנן אחרת את דבריו. אבל על דבר אחד הם מסכימים: ברקת ניצח את כל מי שעמד מולו.

הכל גועש רועש, במרכז אולם המליאה אי אפשר להכניס סיכה לאחר שעיתונאים רבים גודשים את המקום. אבל מני גירא מ’הקול החרדי’ לוקח את המרחק הכי גדול מכולם, מתבודד לבדו עם מכשירו, ומחשב, סופר ומונה את הסיכויים של כל אחד מהמתמודדים. דקות לאחר מכן יקום וידווח לקהל את התוצאות. אם לא הייתי מכיר אותו, הייתי בטוח שהייתה לו מצלמה בקלפי: הוא הביא את הנתונים המדוקיים, כולל המעטפה הריקה שהוכנסה בבחירות הללו לקלפי. השמועות אומרות שהיא הוכנסה על-ידי יהושע פולק.

חיים אפשטיין, סגן ראש העיר מטעם מפלגת ‘עץ’, שבהוראת רבו הגר”ש אוירבעך, מסרב, כמו נציגם בגוף הבוחר יהושע פולק,לדבר במי תמכו. “זה הוראת הגר”ש, לא נפר אותה”. כאן הוא משוחח עם הרב טולידאנו, שמסביר לו באותן מילים שאמר לעיתונאים דקות אחדות קודם לכן, כיצד הוא מנצח.

השעה מתקדמת, הרשימה בפתח ועדת הקלפי מצטמצמת. המרקר הכתום צובע את המצביעים. רק בודדים עדיין לא הגיעו.

בצד עומדים יוסי דייטש ויצחק פינדרוס. עוד יהודי עומד בתווך. אני מצלם ומנסה לדלות מי האיש השלישי בתמונה. “מה זה חשוב השם”, עונה לי אחד מהם. “תפרסם, תראה שמיד אנשים יכירו”.

הם לא מתווכחים. הם דנים בקול, אבל כשמישהו מתקרב הם שותקים. הם כמו אש ומים. אשר מדינה (מימין) הוא האש, אבי בלומנטל הוא המים. הם ניהלו יחד את הקמפיין של הגר”ש עמאר בהצלחה יוצאת-דופן, בהתעקשות, שנינות ואסטרטגיה מוצלחת. אז אם אתם חושבים רחוק ורוצים להיבחר אי פעם, תחשבו עליהם. לא בטוח, אגב, שהם יהיו פנויים.

בצלאל קאהן יוצא החוצה עם אוזניה קטנה, בידו מיקרופון ממותג, ומאתר אנשים להעלות לשידור חי ברדיו קול חי. השידור מתנהל כמעט כמו בלוויין: כל תשובה ושאלה באיחור, אבל העיקר שיש שידור מהשטח.

הרב ברזילי, היחיד מהגוף הבוחר שלא עזב את המקום, נהנה מהתנהלות התקשורת סביבו. דקות לפני כן שוחח אישית עם הרב שמואל אליהו וסיפר לו שהביא תמונות של אביו זצ”ל להפגנה בכניסה לבניין. אבל מה, מסרב לומר למי הצביע.

באולם המליאה, בפינה נסתרת, ערימת השלטים מוכנה: לא לקוחים סיכונים, לכל רב יש אופציה להיבחר. כל השמות בתוך שלטים. ברגע היוודע התוצאות – הכל נעלם. רק שני שלטים הוצבו על שולחן המליאה.

יוסי אליטוב מ’משפחה’ מצייץ בטוויטר, תוך כדי שהוא יושב ומפרשן ברדיו קול ברמה. עשרות סקרנים במקום. עוד דקות אחדות יוודעו התוצאות. נועם זיגמן מביט בו כשהוא אומר: “הנצחון הוא של הגרש עמאר והגר”א שטרן”.

ובינתיים, שניים ניצבים בחדר קטן שהוסב לחדר אוכל, בו הוגשו כיבוד ושתיה קלה, ולומדים מתוך מגילת אסתר על הפסוק “המלכה אשר עמי בבית”. לפחות מישהו שם למד משהו לא פוליטי.

מודיעים על התוצאות. ברקת זורח מאושר. מעולם לא היה כדבר הזה שבאולם מועצת העיר ימתינו כולם למוצא פיו. הרב הדיין מאיר כהנא, יו”ר ועדת הבחירות, מודיע על התוצאות.

כלי התקשורת הרבים מצלמים את ההכרזה על התוצאות. בדיוק אז מוצא לו העיתונאי משה הלר מ’ידיעות ירושלים’ (במרכז) זמן להתווכח עם העיתונאי אהרון גרנות מ’משפחה’ (מימין).

חיוך של ניצחון, קריאות שמחה, וניסיון לשמור על איפוק. ככה זה נראה כאן בעירייה אצל אנשי צוותו של הגר”ש עמאר: ניסים אלקסלסי (משמאל) ויועצו של השר נפתלי בנט, טל גן צבי.

ברקת מתראיין דקות לאחר הודעת התוצאות. עשרות סקרנים שומעים את דבריו. “אני שמח שיש רב ראשי חרדי לירושלים ורב ציוני לעיר”, חזר על הפיזמון.  בחוץ מישהו ישאל אותו: מי הרב החרדי? והוא יענה, כשניצוץ שובב בעיניו: “ברור שהחרדי זה הרב שטרן”.

חדר הקלפי ריק ושומם. בצד, שני מסמכים שמספרים כמעט בתמצית על כל הדרמה: התוצאות וערימת מסמכי המכתבים של הרבנים שמשכו את ידם מההתמודדות. מאחור אומר לי אחד הרבנים, שרואה אותי מצלם את מכתבו של הרב אליהו שלזינגר, המודיע על הסרת ההתמודדות: “נראה שתביא מחר את המכתב בו הוא מתפטר ממשרתו במועצה הדתית”.

הקלפיות נארזות ונלקחות למקום שומם, עד הבחירות הבאות: בבת ים ולאחר מכן בראשון לציון, ובקרוב גם בחיפה – שם צפוי קרב גדול בין היהדות החרדית לציונית על זהות הרבנים שיבחרו.

חיים פאלק, האיש שהניע את הבחירות, והוא זה שימשיך את הקו להצלחת והבאת בחירות לרבנים בכל הערים, מספר למני גירא על השתלשלות העניינים.

ולסיום: מאחורי כל רב גדול עומדת רבנית צנועה. “תצלם אותן”, אומר לי אחד מבית הרב שטרן. “ככל הנראה זו ההופעה הראשונה והאחרונה של הרבניות בציבור. שתיהן לא אוהבות תקשורת ותמונות”. צלמתי. מה ששלהם – שלכן.