‘מה ‘שרה’?’ גערה בי. ‘תגידי הגברת’ • חני בליוויס שאני הכרתי

1.

התחקיר ששודר בתוכנית ‘עובדה’ בקשת 12 על מערכת הקשרים של חני בליוויס ע”ה, מי שהייתה האישה החזקה בלשכת ראש הממשלה, היה קשה לצפייה עבורי.

יש לי  הרבה ‘שעות חני’. אהבתי לשוחח איתה, הייתה לה זווית ראיה מעניינת על הפוליטיקה. והיה לה גם לב זהב. כולה הייתה לב. גם כשכעסה, וקרה פעם שאפילו צעקה עלי (לא זוכרת מדוע) – זה היה מטוב לב ומאכפתיות.

הדרייב העיקרי שהניע את חני ע”ה באפיק הקריירה (כי היו לה גם חיי משפחה ומסירות לילדים ועוד ועוד) היה מה שראתה בעיני רוחה כ’שמירה על ביבי’. וממילא, גם שמירה ‘על רעייתו’.

“מה זה ‘שרה’?” הייתה גוערת בי. “תגידי הגברת”.

2.

קצת אחרי שנתניהו לא הצליח להרכיב ממשלה  היישר אל זרועות “עלה בידינו להרכיב ממשלה” של נפתלי בנט והחלופי יאיר לפיד, החלה חני להרגיש שהעניינים בכל הקשור אליה “חורקים”. היא המשיכה לקבל שכר, אבל משהו לא עבד. פתאום לא הרשו לה לעמוד בסביבת נתניהו, ומישהו דאג להחליף את המפתח של חדרה ב’מצודת זאב’.

ברקע, חני כבר שנים מתמודדת עם מחלת הסרטן. המחלה מתגברת, הרופאים לא מנבאים לה טובות. את תקופת הקורונה עברה בחשש גדול, רק חסר היה לה להידבק במחלה, כשהיא עם מערכת חיסונית מוחלשת. אבל גם אחרי שכולנו נטשנו את המסכות, היא המשיכה.

הקרחת והמסיכה, היו הדבר הראשון שראיתי, כשחני מתקרבת. אבל הפנים זרחו, כל עוד היתה צמודה ל”ראש הממשלה”. ולרעייתו. הייתם צריכים לראות באיזה חרדת-קודש הייתה אומרת את המילים “ראש הממשלה”.

לא כתבתי על ההרחקה. לא הייתי מסוגלת לפרסם את מה שנלחש אז מפה לאוזן ואת מה שהליכודניקים שבשטח ידעו. גם אחרי פטירתה קברתי את הסיפור, לא רציתי לבחוש בסיבות שהובילו לסאגה העצובה הזו. ידעתי את הסיבה. הרבה ליכודניקים ידעו.

חלקם גם גרמו לכך.

3.

במוצאי שבת ישבתי בפאנל של ‘אברי ושרקי’ באולפן קשת 12 ונשאלתי על הסיפור. בסרטון ניתן לראות עד כמה אני מתאמצת שלא לספר את הסיבה שהובילה להרחקת חני ע”ה. למרות שאולי הסברת הסיבה יכלה לשפוך אור ולהסיר את האשמה מעל שרה ומעל נתניהו.

לצידי ישבה העיתונאית מזל מועלם, שאמרה את מה שאני נמנעתי מלומר. היא סיפרה שהיו בשטח אנשים לא מעטים שכעסו על חני ע”ה, טענו שהיא מרחיקה אותם, שהרחיקה יותר מדי אנשים. היו גם מי שהטיחו שוב ושוב בנתניהו: “בגללה איבדת את השלטון”.

אני לא שופטת. איני יודעת מי צדק. זה גם לא מעניין אותי. חני הייתה ותישאר בזיכרוני כאשה הכי טובה שהכרתי, הכי מסורה לבני הזוג נתניהו, הכי רוצה לעשות טוב. גם אם טעתה.

4.

התחקיר של ‘עובדה’ הוא חתיכת עבודה עיתונאית מעולה של אילנה דיין ושל מי שהיה עד לא מזמן חלק ממערכת החדשות של ערוץ 13 – ספי עובדיה. ידעתי כבר תקופה ארוכה שיש בסביבתה של חני ע”ה מי שמתכנן לפרסם את התכתובות ממכשיר הטלפון שלה. אני גם יודעת מהי הסיבה לכך. מסיבות מובנות לא ארצה לפרטן.

כך או כך, יש עוד המון תכתובות, שיכולות לספק המון חומר לעוד תוכניות ‘עובדה’. והצופים? הם הרי אוהבים רכילות. זו עובדה.

אבל דבר אחד ברור עולה מהתחקיר: לנתניהו עצמו לא היה כל קשר למתואר, הוא לא היה חלק מזה, בכל מקרה אין שום הוכחה שידע. מלבד אמירה אחת של יונתן אוריך לפיה “הבוס מודע” למשהו. או שכן או שלא. ה’בוס’ עצמו לא צוטט בשום צורה ודרך.

אפשר לחלוק על הדרך שבה החליטה רעייתו שרה “להילחם עבורו”, אבל אצלה זה פרויקט חיים. בעיני רוחה היא ובני משפחתה נרדפים מזה שנים, ועליה לעשות כל שביכולתה כדי להגן עליהם. תחלקו על האופן שבו היא מצבעת את פעולת ההגנה, אבל היא, חדורת מטרה.

חני עזרה לה בכל זה מכל ליבה האוהב. איש לא כפה עליה, היא עשתה זאת בהרבה שמחה.

5.

כפי שאמרתי בתוכנית ‘אברי ושרקי’, אני זוכרת את אותו לילה בו ביקשה שרה מחני להגיע לקיסריה כדי להסיע אותה ל’מצודה’ –  “לראות את בעלה”. חני הייתה אז בתקופה קשה מאוד מבחינת המחלה, אחרי תקופה שכבר הורחקה מסביבת ראש הממשלה – ועדיין, כשנקראה למשימה, ביצעה אותה בלי לחשוב פעמיים. לדעתי, וכפי שהכרתי אותה, זה פשוט העניק לה עוד ימים לחיים. זה מילא אותה, זה היה המצבר שהטעין אותה.

גם כשהמתינה עד בוש למעלה משעה, גם כששרה אכזבה אותה וסיפרה שבסוף נתניהו חוזר הביתה והיא משוחררת לביתה שביפו, היא לא הצטערה. היא פשוט הפנימה, אולי בפעם הראשונה, ש”זהו זה” ולא עוד. אגב, אני זוכרת את התקופה. היא המשיכה לסייע ל”גברת”. הנסיעה ‘ההיא’ לא הייתה האחרונה בשרשרת.

זו הייתה חני ע”ה. כך אזכור אותה. אישה של מסירות נפש, של לב זהב. פעמים רבות היו אנשים בסביבתה שאמרו לה “הם מנצלים אותך” ו”עזבי”, אבל היא פשוט נפנפה אותם כפי שמנפנפים זבוב טורדן, והמשיכה בשלה. פעם גם סיפרה לי על זה. אבל עם חיוך. כאומרת, מה הם מבינים בכלל.

כן, בוסים מפטרים אנשים. זה קורה. בעולם המסחרי, כמו גם בפוליטיקה. היה קשה מאד לפטר אישה כמו חני. קדמו לפעולה הזו המון לבטים, שאני אפילו זוכרת אותם מאחורי הקלעים. אבל בסוף המעשה נעשה.

יתכן שלאחר פטירתה התעורר קצת צער במבט לאחור. אולי היו צריכים לחכות ‘עוד קצת’, להניח להיפרד מהעולם עם חיוך על השפתיים ולא אחרי שהורחקה. אבל זו חכמת הבדיעבד. הכל קיוו שחני שוב תכריע את המחלה הנוראה, כפי שעשתה לא פעם בעבר, תוך שהיא מפתיעה את טובי הרופאים.

חני בליוויס ע”ה, לנצח אזכור אותך כאשה מדהימה.