“טובעו בים סוף”: מה אנחנו יודעים על הים שנקרע היום?

נעים להכיר

הדבר הבסיסי בהיכרות עם מישהו הוא לדעת קודם כל את שמו, ואם יש לו כמה שמות רצוי להכיר את כולם, שכן בסופה של הקריאה תכירו אולי טוב יותר את ים-סוף, אבל לא תדעו כלום על הים האדום.       

אז הנה, נחסכה לכם קריאתה של כתבה נוספת. ים סוף הוא הים האדום בכבודו ובעצמו. אם כן, מה מקור שני השמות הללו?                 

ובכן, ים סוף זהו שמו העברי של הים. בכל מקור קדום אחר לא קרוי הים בשם זה שקראה לו התורה. לעומתו, לשמו השני – הים האדום – יש מקורות נוספים.            

הסיבה העיקרית נובעת מהגוון האדמדם שמצוי במים. יש הטוענים כי גוון זה, שאינו מצוי בימים אחרים, מקורו בבקטריות מסוג מסוים הנמצאות במי הים ומשוות לו מראה אדמדם. לעומתם, יש הטוענים כי הגוון האדום של הים נובע דווקא מהשתקפות ההרים האדמדמים שממזרחו, היכן שממוקמות ירדן וערב הסעודית.                        

ים סוף מהווה מוקד חשוב לתיירות מרחבי העולם. מזג האוויר הנוח בעונת החורף, החופים היפים, הים הצלול ואתרי הצלילה המרהיבים לחופי סיני, מצרים, וסודאן הופכים את חופי ים סוף ליעד תיירות מבוקש. ראס מוחמד והחור הכחול בסיני, ידועים כאתרי צלילה מהמרהיבים בעולם. מאז הסכם השלום בין ישראל ומצרים פיתחה מצרים מאוד את התיירות לאורך חופי ים סוף, במיוחד בסיני, ובנתה עשרות אתרי תיירות ומאות מלונות וכפרי נופש.                

ים סוף, או כפי שכבר למדנו – הים האדום, הוא שלוחה של האוקיינוס ההודי והוא מחובר באופן מלאכותי לים התיכון באמצעות תעלת סואץ. לחופי ים סוף שוכנות מדינות ערביות רבות כמו: ג’יבוטי, אריתריאה, סודאן, מצרים, ירדן, ערב הסעודית ותימן, ומדינה יהודית אחת בלבד – ישראל.  

חוצים את התעלה

אם הזכרנו את תעלת סואץ, אי אפשר שלא להקדיש לה 45 שניות של קריאה: 

תעלת סואץ היא תעלת מים מלאכותית העוברת במצרים, ממערב למדבר סיני, ומשמשת למעבר אניות ממזרח אסיה, האוקיינוס ההודי וים סוף, לים התיכון ולאירופה. אורכה 162.5 ק”מ והיא נמתחת בין הערים פורט-סעיד ופורט-פואד מצפון, אל העיר סואץ מדרום. רוחבה של התעלה נע בין 100 ל-200 מטרים, ועומקה בין 10 ל-20 מטרים.                                          

חשיבותה הגדולה של התעלה היא מתן האפשרות לספינות הנעות בין אסיה לאירופה להימנע מהצורך להקיף את אפריקה דרך האוקיינוס האטלנטי הסוער, ובכך לקצר ולהוזיל משמעותית את הדרך.

התעלה מהווה כיום את קו הגבול בין יבשת אסיה ליבשת אפריקה. בין מלחמת ששת הימים (1967) ועד לנסיגה הישראלית מסיני בעקבות הסכם השלום בין ישראל למצרים (1980‏-1982) הייתה התעלה גם קו הגבול בין ישראל למצרים.                                                                                                      

עכשיו אפשר להמשיך לשחות בים סוף, שהוא המלוח ביותר, אגב, מבין הימים הפתוחים.

אורכו של ים סוף הוא כ-1,900 ק”מ ורוחבו המקסימלי הוא כ-300 קילומטר. עומקו הממוצע כ-500 מטר ועומקו המקסימלי כ-2,500 מטר. לים – מדפי יבשה רחבים הידועים במושבות האלמוגים שבהם, וביצורים הימיים הרבים השוכנים לאורכם. טמפרטורת פני המים שלו נעה בתחום צר שבין 26-20 מעלות צלזיוס, ומעט מתחת לפני המים הטמפרטורה היא כ-21 מעלות במשך כל ימות השנה. הראות מתחת לפני המים טובה מאוד, כשלעתים אף ניתן לראות לטווח של 200 מטר.

ים סוף, אם תהיתם, ואני בטוח שכן, מוקף מדבריות מכל צדדיו. הוא גם הים היחיד בעולם ששום נהר או נחל איתן, לא נשפך אליו.

התורה והמדע בים סוף

כמו בכל נושא בו המדע מתערב ומנסה להוכיח כי מאורעות התנ”ך אינם ניסים או מופתים, אלא לכל מאורע ישנו הסבר מהטבע, הזוי ככל שיהיה.

חוקרים רבים ניסו למצוא הסבר ריאלי למאורע. יש שהצביעו על תופעת הגאות ושפל כהסבר אפשרי, משום שכאשר הגיעו בני ישראל אל שפת ים סוף הוא היה במצב של שפל קיצוני – מה שאפשר לעם ישראל לחצות אותו. לאחר מכן – בדיוק לאחר שעבר האחרון שבהם והמצרים החלו להיכנס – חזר הים למצב של גאות והטביע את המצרים.   

ונניח שזהו ההסבר המדויק – האין זה נס שבדיוק כשאחרון הישראלים עבר בים נכנס הים למצב של שפל? ומעבר לכך, אם חז”ל העידו כי ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל בן בוזי, מן הסתם לא היה שם רק גאות ושפל.     

כהמשך לחקירת הפלא הגדול של קריעת הים, ניסו חוקרים ומדענים רבים לצלול אל הסוגיה השמימית הזו ולנסות לדלות ממעמקיה תובנות. כלומר, היה או לא היה. עפרא לפומיה, כמובן.   

ולמשל, שני מתמטיקאים רוסים קבעו כי בני ישראל חצו את ים סוף על גבי שונית אלמוגים. רוח עזה הסיטה את הים לפרק הזמן שנדרש להם לחצות ומפלס המים היה באותו זמן נמוך בהרבה. ספסיבה להם!

עוד מוסיפים הרוסים, כי לפי חישוביהם, אורך הזמן שדרוש היה לבני ישראל – שמספרם עלה על 600 אלף איש – לחצות את הים עמד על כארבע שעות שאורכה  הוא כ-6.7 קילומטר, מחוף לחוף. לדבריהם, אחרי כחצי שעה המים אמורים היו לעלות חזרה – מה שכנראה גרם לטביעת הצבא המצרי.   

עם הזמן התרבו גם ההשערות לגבי המיקום המדויק בים סוף, בו עברו בני ישראל.  

בשנת 1978 צלל חוקר בשם רון ואייט באזור שכפי הנראה התרחשה בו חציית ים סוף. הוא מצא שם חלקי מרכבות שהיו כבר מכוסים בשכבת אלמוגים, ונדרש טיפול זהיר בהם כדי לראות אותם. עם זאת, האלמוגים סייעו כנראה לשימורם כל השנים. 

בקרקעית הים נמצאו גלגלים בעלי 4, 6 ו -8 חישורים, רון הוציא מהמים ציר מרכבה – אליו היו מחוברים 8 חישורים של גלגל, והביא אותו לבדיקה בקהיר אצל מנהל עתיקות ידוע. הלה בדק את חלק המרכבה ומיד הודיע שמדובר בממצא מהשושלת ה-18 של מצרים העתיקה, שידועה כתקופת שיעבוד עם ישראל במצרים.  

ב-מאי 2000 נערכו צלילות מחקר על ידי קבוצות חוקרים שונות בראשותו של מארק קראסברג מנורווגיה ובין הצוללים היו חוקרים ידועים כמו: רוס פטרסון מאוסטרליה, ויוקה פונטן משבדיה, מייקל רדמן ואהרון סן מבריטניה ותור לארסן, אף הוא מנורווגיה.  במקום, הם פגשו בחוקר נוסף בשם ד”ר לנרט מולאר, כשברשותו מצלמה תת-ימית משוכללת עם שלט רחוק והוא הצטרף אליהם. כמו כן הצטרפו אליהם עוד חוקרים עם ציוד משוכלל לחקר תת-ימי.

הם שטו עם סירתם לכיוון ערב הסעודית וצללו עם “אקסקליבר 1000” – מכשיר שמאפשר לגלות מתכות אפילו 2 מטר לתוך קרקעית הים.   

בצלילה אחת בעומק 28 מטר, התגלו שרידים מכוסים אלמוגים בצורת גלגל, בדיוק בגודל של גלגלי מרכבה, וניתן היה לראות בברור את ציר המרכבה וששת החישורים של הגלגל. בבדיקת הגלגל התגלתה קריאה חיובית במגלה המתכות. כמו כן, התגלו עוד המון חלקי מתכות מכוסים אלמוגים.   

בסופו של דבר, ככל שמתעמקים ויורדים למצולות הים, מגלים את מה שכל ילד יהודי לומד בגן. אנחנו לא צריכים הוכחות.

“ויאמינו בה’ ובמשה עבדו” – זה כבר מסכם עבורנו את הכול.