סמ”ר זמיר בורק, לוחם הנדסה בן 20 מבית שמש, נפל ב’גבאליה

סמ”ר זמיר בורק הי”ד, בן 20 מבית שמש, מפקד כיתת צמ״ה – צוות ציוד מכני הנדסי – בגדוד ההנדסה מעוצבת ‘עקבות הברזל׳, נהרג ביום שישי מפגיעת נ”ט בצפון רצועת עזה.

בירושלים רוצים אוויר הרים: אלה הרכבים שנאסר עליהם להיכנס לעיר

זמיר הי”ד  הוא החלל ה-31 שנהרג ב’גבאליה מתחילת המבצע האחרון. מתחילת המלחמה פורסמו שמותיהם של 807 חללי צה”ל.

בתקרית בה נפל זמיר הי”ד, נפצע באורח קשה לוחם צמ״ה בגדוד ההנדסה, עוצבת ‘עקבות הברזל׳.

באירוע נוסף, לוחם שריון בגדוד 46, עוצבת ׳עקבות הברזל׳, נפצע באורח קשה בקרב בדרום רצועת עזה.

באירוע נוסף, לוחם שריון בגדוד 82, חטיבת ׳סער מגולן׳, נפצע באורח קשה במהלך פעילות מבצעית בצפון הארץ.  צה”ל מתחקר את התאונה המבצעית בצפון הארץ.

הלוחמים שנפצעו פונו לקבלת טיפול רפואי בבית החולים.  משפחותיהם עודכנו.

סמ”ר זמיר בורק הי”ד הוא החייל ה-16 מהעיר בית שמש שנפל במלחמה.

בהודעה מטעם עיריית בית שמש נכתב: “העירייה משתתפת בצער העמוק של המשפחה, מלווה ומחבקת אותה ברגעים קשים אלו ותעניק לה את כל התמיכה הנדרשת”.

ראש העיר, שמואל גרינברג: “ליבנו עם המשפחה ברגעי הכאב הללו. בית שמש כולה מרכינה ראש ומחבקת אתכם. נזכור תמיד את גבורתו של בורק והקרבתו למען הגנת עם ישראל”.

המשפחה של זמיר הי”ד עלתה מדרום אפריקה מתוך ציונות ואהבת הארץ. זמיר התנדב בסניף ‘עת לעשות’ בבית שמש, תנועה שמיועדת לילדים ובני נוער בגילאי 6-21 עם לקויות שונות ובני המשפחות שלהם.

אביעד גולדמן, מורה של זמיר הי”ד, כתב עליו ברשתות החברתיות: “אלוהים. זה לא הוגן. פשוט לא הוגן. הערב העולם נקרע. נקרע קריעה חמורה. זמיר בורק היה תלמיד שכל מורה חולם עליו. חבר שכל חבר צריך שיהיה לו. בן שכל אמא מייחלת לו. זמיר היה תלמיד שלי, ואולי זה ישמע מצחיק, אבל הוא היה יותר מהכל חבר. חבר אמת.

“היינו בקשר קרוב, הייתי מבקר אותו בישיבה אחת לכמה שבועות אחרי השמינית. גם אחרי שהתגייס היינו בקשר קרוב טלפונית אחת לכמה חודשים. כמה שיחות היו לנו. העולם נקרע הערב. קשה לתאר במילים. לא נתפס. אכתוב עוד על זמיר. כרגע אני לא מסוגל. אבל שתדעו שהעולם הזה הפסיד את אחד האנשים הכי יקרים שהיו כאן. זה לא הוגן”.

אוטובוסים בין-עירוניים מותאמים לכיסאות גלגלים: איך זה יעבוד?

יצחק רונס, מורה של זמיר בחטיבת הביניים ששמר איתו קשר במהלך התיכון, כתב עליו: “לימדתי את זמיר שנה אחת בחטיבת הביניים, ושמרנו מאז על קשר חם לאורך שנות התיכון. זכורים לי במיוחד כמה שיחות גלויות-לב כשהוא התלבט במהלך השמינית על המשך דרכו – אך מאז כמעט ולא נפגשנו.

“במפגש האחרון שהיה לי איתו לפני חמישה חודשים הסתכלתי עליו, והתפעלתי ממנו, מרחוק. שיתפתי אז (בעילום שמו…) תמונה קצרה ממה שראיתי בבוקרו של יום שבו קברנו בכאב בוגר אחר מאותה ישיבה-תיכונית – את אלי משה צימבליסט הי”ד – שלחם יחד עם זמיר באותו הגדוד. הלוואי שיכלתי לחבק אותו שוב…״