כך סחט תושב בית לחם פרוטקשן מקבלני ביתר עלית: השיטה נחשפת

פרקליטות המדינה הגישה לבית משפט השלום בירושלים כתב אישום נגד עלי אל-מאעבדה, תושב בית לחם, בגין גביית דמי חסות מקבלנים שעבדו בעיר החרדית  ביתר עלית בסך כולל של כמאה אלף שקלים.

על פי כתב האישום שהוגש באמצעות עו”ד עדי ביטון אברהמי מפרקליטות מחוז ירושלים, בין השנים 2017-2024 גבה הנאשם תשלומים כפויים מארבעה קבלנים בסך 2,000-4,000 שקלים בחודש וללא תיעוד, תמורת “שירותי שמירה” בלתי נחוצים, תוך הפעלת לחץ בצורה עקיפה על רכוש הקבלנים במקרה של סירוב לשלם.

כתב האישום מייחס לנאשם ביצוע עבירות של גביית דמי חסות.

לפי כתב האישום, עד לחודש ספטמבר 2024 עבד הנאשם כשומר בחברת שמירה ובמסגרת עבודתו פעל בעיקר בכביש המנהרות.  במהלך התקופה הרלוונטית לכתב האישום ותוך כדי עבודתו בחברה, גבה הנאשם באופן פרטי דמי חסות, מקבלנים שונים באופן שיטתי ומתמשך ותוך ניצול מצוקתם וחששם, באזור העיר ביתר עילית.

במסגרת גביית דמי החסות פנה הנאשם מיוזמתו לקבלנים שונים בעיר ביתר עילית והציע שירותי שמירה, לעיתים קרובות בסמוך לתחילת עבודתם באתר הבנייה. את שירותי השמירה הללו, אשר לעיתים ניתנו בפועל ולעיתים לא, הציע הנאשם לקבלנים בתמורה לתשלום – גביית דמי חסות – אותו דרש, כאשר בחלק מהמקרים הזכיר את הנזקים שאירעו באתרי בניה שונים בעיר.

קבלנים רבים בביתר עילית נאלצו לשתף פעולה עם הנאשם, ובתמורה לתשלום דמי החסות הם זכו או קיוו לזכות ב”שקט” וביטחון יחסי בנכסיהם. רוב הקבלנים בביתר עילית, אינם נדרשים לשמירה, מאחר והעיר ביתר מגודרת בגדר ביטחון ויש בה שמירה לאורך כל שעות היום. למרות זאת, נוכח דרך הפעולה בה נקט הנאשם, הסכימו הקבלנים לדרישת השמירה הכפויה, נוכח מצוקתם וחששם לרכושם.

החל משנת 2017 או בסמוך לכך, עם הגעתו של הנאשם לעיר ביתר עילית, נודע בין הקבלנים בעיר כי יש “צורך” לשלם לנאשם או למי מטעמו תשלומי שמירה על מנת להימנע מנזקים, ועל מנת שיהיה “שקט” באתר הבניה.

התשלומים עבור שירותי השמירה הכפויה, ניתנו לנאשם במזומן, ללא קבלות או חוזה כתוב ומבלי שהקבלנים ידעו עבור מהם הם משלמים במדויק, או מהו היקף השמירה שיספק להם הנאשם, אם בכלל.

במסגרת השמירה הכפויה על הקבלנים, סייר הנאשם באתרי הבניה עליהם קיבל תשלום מטעם הקבלנים באופן מועט, ובתדירות פחותה בהרבה ביחס למקובל בחברות שמירה מורשות ומסודרות. הנאשם לא שיפה את הקבלנים על נזקים שאירעו באתר במהלך שמירתו, אלא לכל היותר ורק בחלק מהמקרים “קיזז” את
התשלום על הנזק, מול דרישת התשלום על השמירה הכפויה.

בכתב האישום מתוארת שיטת הסחיטה. הנה אחד המקרים: מ’ כ’ הינו קבלן בחברת פיתוח העובד בביתר עילית. באתרים אשר בבעלותו, לא נזקק מ’ להצבת שירותי שמירה, שכן ביתר עילית היא מקום סגור ומגודר. במהלך חודש אפריל 2022 פנה הנאשם אל מ’ והציע לו שירותי שמירה מטעמו, והוסיף כי ‘צריך שמירה’ באתר עליו מ’ אחראי במתחם ליד כיכר האתרוג בביתר עילית.

מ’ סירב לשלם לנאשם על שרותי שמירה, מאחר וידע כי אין צורך בשמירה באתר. זמן קצר לאחר מכן נשברו שלוש שמשות באתר, והנזק שספג מ’ הוערך בסך כמה אלפי שקלים. לאחר הנזק הראשון ובשל חששו של מ’ מפני פגיעה נוספת ברכושו הנמצא באתר, נאלץ לשלם עבור השמירה הכפויה לנאשם.

החל מחודש מאי 2022 נאלץ מ’ לשלם לנאשם סכום של 2800 שקלים בחודש. הנאשם לא פרט בפני מ’ את אופן המדויק בו ישמור ומה תהיה תדירות השמירה.

כעבור מספר חודשים ולאור התפתחות והתרחבות האתר, החליט הנאשם לעלות את דרישת התשלום לסך של 3500 שקלים בחודש, ומ’ שילם לו את הסכום. לאחר מכן, החל מחודש מרץ שנת 2024 דרש שוב הנאשם ממ’ להעלות את התשלום, ומאז ועד ספטמבר 2024 שילם מ’ לנאשם סך של 4000 שקלים בחודש.  את התשלום קיבל הנאשם במזומן וללא שהוציא קבלות על התשלום וללא תיעוד כי התקבל.

על אף דרישות חוזרות ונשנות של מ’ לקבל את תעודת הזהות של הנאשם לצורך ניסוח חוזה מסודר, הנאשם לא נענה לבקשה. במהלך מרבית תקופת השמירה, לא שהה הנאשם במהלך כל השעות הרלוונטיות לשמירה בביתר עילית.

כשנה וחצי לערך לאחר תחילת התשלום לנאשם, אירע נזק נוסף של גניבת מחשבים מבאגר באתר, עליו “התקזז” מ’ עם הנאשם כך שלא שילם לו במשך חודשיים.

יום לפני מעצרו של הנאשם, אירע ניפוץ בשמשה של מוביל עפר באתר, נזק אשר לא קיבל עליו מ’ שיפוי.

החל מחודש אוגוסט 2023  גבה הנאשם ממ’ סך כולל של 47,600 שקלים כדמי חסות עבור השמירה הכפויה, תוך ניצול מצוקתו של מ’.