ההסכם שנחתם בין הליכוד לימין הממלכתי על הצטרפות לקואליציה לא כולל מיזוג של גדעון סער וחברי סיעתו עם מפלגת השלטון, למרות שאם זה היה תלוי בסער עצמו – הסיפור כבר היה סגור.
אז מדוע הסכם איחוד לא נחתם?
לפי טורו של יובל קרני ב’ידיעות אחרונות’, בגלל מאבק שהתנהל מאחורי הקלעים בתוך הסיעה הקטנה. התמיכה בהצטרפות לממשלה אמנם הייתה פה אחד, אבל מסתבר כי לא כולם רואים בעין יפה את החזרה ‘הביתה’ מלא-מלא.
סגנית שר החוץ החדשה, ח”כ שרן השכל, הבהירה בשיחות פנימיות עם חברי הסיעה כי אינה מתכוונת לחזור ולהיות חלק מהליכוד, מפלגה שאותה נטשה בזעם. ההתנגדות שלה הובילה לכך שההסכם כלל רק את הצטרפות הימין הממלכתי לקואליציה.
לדברי ח”כ בקואליציה, השכל אמרה לו: “אני לא חוזרת לליכוד מוסרית ומצפונית, אני לא מסוגלת. אני מוכנה לשלם את המחיר הפוליטי. אני לא יכולה לעבור קמפיין בחירות אחרי כל מה שעברתי במפלגה הזו”.
השר זאב אלקין הציג בעיה אחרת: הוא דווקא רוצה לחזור לליכוד, אבל בימין הממלכתי דורשים עבורו שריון ברשימה, מתוך חשש כי מתפקדי הליכוד יתנהגו כלפיו בחשדנות, יתנקמו בו וישאירו אותו בחוץ.
קרני מסביר את הסיבה: “צריך לזכור – בניגוד לסער, השורשים של אלקין בתנועת קדימה. הוא עבר לליכוד, פרש בסערה, ושוב חזר”.
גורם בליכוד מספר כי בשתי המפלגות חשבו על פתרון יצירתי בנוגע להשכל: מינוי סגנית שר החוץ לתפקיד שגרירה בחו”ל. השכל, דוברת אנגלית וצרפתית, היא בין הח”כים הבולטים בראיונות הסברה בחו”ל. הפתרון הזה היה מקובל על שני הצדדים, אבל נפסל בגלל “מכשול” פוליטי בלתי צפוי: אם השכל תתפטר מהכנסת לטובת תפקיד דיפלומטי בחו”ל, הבא שייכנס במקומה יהיה ח”כ לשעבר איתן גינזבורג, איש המחנה הממלכתי של בני גנץ.
מאחר ששתי הסיעות – המחנה הממלכתי והימין הממלכתי רצו בבחירות ברשימה משותפת, הבא בתור נכנס לכנסת בלי קשר להשתייכות המפלגתית שלו. כלומר, הקואליציה עלולה לאבד ח”כ לטובת האופוזיציה. וזה כמובן לא בא בחשבון.
כך קרה שסער סלל לעצמו את דרך המלך כדי להשתלב מחדש בצמרת רשימת הליכוד דרך הפריימריז בקאמבק פוליטי מרשים, אבל לחץ על ‘עצור’ בגלל חברת סיעתו.