הרצוג לח”כים: לא ניתן להשיב ולבסס אמון אם לא תורידו את הטון

כנס החורף של הכנסת נפתח היום (שני) בסימן שנה למלחמה. בישיבת המליאה שהחלה בשעה 16:00 נושאים דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו”ר הכנסת אמיר אוחנה וראש האופוזיציה יאיר לפיד.

יו”ר הכנסת, ח”כ אמיר אוחנה, פתח את המושב השלישי של הכנסת ה-25, ואמר: “פתיחת מושב החורף הקודם ארעה כאן ימים ספורים לאחר ה-7.10, וזאת הזדמנות עבורנו לבדוק איפה היינו אז, והיכן אנו עכשיו. אז – מוכי תדהמה, צער ויגון מעוצמת הכאב על הירצחם באכזריות של כמעט 1,200 מאחינו ואחיותינו בערים ובמושבים, בקיבוצים ובבסיסים, הנוסעים בדרכים והחוגגים במסיבה, אכולי צער ודאגה לשלומם של מאתיים חמישים ואחד החטופים שנוספו ביום אחד לארבעת החטופים שכבר היו בידי חמאס ברצועת עזה; חסרי אונים נוכח כמויות אדירות של אזרחים שפונו מבתיהם מהדרום ומהצפון, בשל חשש כבד לשלומם נוכח איומי ארגוני הטרור, עדיין ללא כניסה קרקעית צבאית לרצועת עזה, או ללבנון ארגוני הטרור חמאס וחזבאללה היו בשיא עצמתם, הנהגתם שיכורת כח מהדם הרב שגמעו שאפילו הוא לא הרווה את צמאונם ארוך השנים, ובדברי השחץ מלאי הרהב שלהם מאיימים על עצם קיומה של מדינת ישראל”.

“שלטון האייתוללות באירן, ששלח, מימן, אימן והכווין את כל הרע הזה, היה מחוץ לתחום, אף מדינה לא תקפה בשטחה בגלוי מאז מלחמת אירן-עירק של שנות השמונים. הלכידות החברתית הפנימית שלנו היתה מוטלת בספק אחרי שנה קשה שבמהלכה אותגרה ללא הרף, נראה היה כי הכל סוגר עלינו”.

הוא הוסיף: “היום, אנו פותחים את מושב החורף, שנה אחרי. איבדנו ממיטב בנינו, משפחות רבות בישראל שילמו את המחיר היקר מכל – אך לא לשווא: מצמרת הנהגת החמאס שחוללה את השבעה באוקטובר – לא נותר כמעט דבר. שמות שהיו מוכרים לכל מי שהיה מעורב בעשייה הביטחונית בעשורים האחרונים – חוסלו. מחמד דף, מרוואן עיסא, ראאד סעד, איימן נופל, אחמד ע’נדור, איסמעיל הנייה ועוד רבים ורעים אחרים – אינם. יחיא סנוואר שהגה, תכנן והוציא לפועל את המתקפה השטנית – הוציא לרגע את אפו מהמחילות בהן זחל שנה שלמה בזמן שאנשיו שמעל האדמה משלמים את המחיר הכבד של המלחמה בה פתח – וחוסל.

“גם מצמרת הנהגת ארגון הטרור חזבאללה לא נותר כמעט דבר. פואד שוכר הקרוי סיד מוחסן, אבראהים עקיל, אבראהים קובייסי, מחמד חסין סרור, מחמד נאסר, ג’ואד אלטוויל, סמי עבדאללה, עלי כראכי, האשם ספי א-דין ועוד רבים ורעים אחרים – חוסלו. הגנרל ממשמרות המהפיכה של שטון האייתולות המשקיף במועצת הג’יהאד של חזבאללה עבאס נילפוֹרוּשָאן – חוסל אף הוא.

“הטרוריסט המוכר ביותר בעולם, מי שידיו מגואלות בדם נרצחים רבים, ישראלים ולא ישראלים, יהודים ושאינם יהודים – מבואנוס איירס ועד לרחבי המזרח התיכון כולו חסן נסראללה יימח שמו – חוסל במקום בו הרגיש הכי בטוח, מתחת לקרקע אדמת הדאחייה בבירות”.

אוחנה ציין: “לראשונה מאז מלחמת אירן-עירק מדינה כלשהי תוקפת את ראש הנחש האירני בגלוי ובעצמה בעומק שטחו, מסבה לו נזקים כבדים שהוא עוד לא סיים לאמוד את היקפם ומשמעותם ומותירה אותו חשוף להתקפות עתידיות – שייתכן ויבואו.

“עם ישראל, מדינת ישראל, הנהגתה המדינית, צבאה, שירותי הביטחון והמודיעין שלה, ו-חשוב לא פחות – אזרחיה – קמו מההריסות ומהכאב שהותיר אחריו יום השבעה באוקטובר, ונלחמו. עוד איך נלחמו. מול לחצים אדירים מהעולם ומהבית, מול יועצים באולפנים ותועמלנים במוסדות הבינ”ל, מדינת ישראל השיבה מלחמה שערה כנגד הקמים עלינו לכלותנו, והיא ממשיכה בכל הכח. בעוצמה רבה, בנחישות גדולה ותוך כיבוד חוקי המלחמה.

“רוב החטופים שבו – מרביתם בעסקה שהבשילה ומיעוטם במבצעים צבאיים מזהירים שהפיחו רוח גבורה בעם ישראל, ובהם גם מבצע ארנון, על שם גיבור המבצע, רפ”ק ארנון זמורה לוחם הימ”מ שנפל בקרב. אך לא כולם. מדינת ישראל מחויבת להשבת 101 מאחינו ואחיותינו שעדיין נמצאים בשבי החמאס וחיילי צה”ל ואנשי כוחות הביטחון מוסרים נפשם למען המטרה הקדושה הזאת. חלק גדול מהמפונים שבו בביטחון לבתיהם, אך לא כולם. מדינת ישראל מחויבת להשבתם בביטחון – לא אך ‘תחושת ביטחון’ – וגם למען מטרה קדושה זו חיילי צה”ל מוסרים את נפשם.

“רבות המשפחות שהצטרפו בעל כורחן למשפחת השכול, לומדות מחדש איך לקום, איך לחיות לצד הכאב שאינו מרפה. יש לנו מחויבות גדולה למשפחות הללו, שאיננה מסתכמת בניחומי אבלים ובסיוע כלכלי. המחויבות שלנו – הנהגת המדינה – למשפחות השכולות היא להבטיח כי מותם של היקרים להם ולנו לא היה לשווא. כי הדם היקר שנשפך – לא היה לחינם”.

עוד אמר אוחנה: “כחוט השני אנו חברי הכנסת משני צידי הבית שומעים בביקורים אצל המשפחות השכולות – אלה שהצביעו לצד זה של הבית ואלה שהצביעו לצד השני – די למלחמות הפנימיות. די. איזה עתיד יש לנו עם כל האויבים מסביבנו, זולת אם נעמוד יחד ונכבד אלה את אלה?

“זכורה לי במיוחד אמירתו של סרן שאולי גרינגליק הי”ד, שמשפחתו הנפלאה והמוזיקלית סיפרה לי על שיחת הטלפון שהתקשר הביתה בסופ”ש האחרון לפני שנהרג בקרבות בעזה, בה אמר ‘התקשרתי להחלש’. מה זאת אומרת ‘התקשרתי להחלש’? פירושו של דבר ששם – במילואים, יחד עם החיילים, האחד מחזק את השני. תומכי הממשלה ומתנגדיה, אלה שהפגינו בעד ואלה שמחו נגד – עזבו את משפחותיהם, את עבודותיהם, את חייהם – וקמו להגן על מדינת ישראל ולשמור איש על חייו של רעהו.

“אילו כשהם מסתכלים על מה שקורה בחוץ, בין היתר גם כאן בבית הזה – ‘מלחמות היהודים’. מכאן ‘התקשרתי להחלש’. כל אחד יודע להצביע על השני – זה קל. אך שמא נשאל את עצמנו, כל אחד את עצמו – מה אני יכול לעשות כדי לחזק את רוחם של הלוחמים? הם – מקריבים את חייהם. מה אני מוכן להקריב איך אני יכול לפעול כדי להביא ליותר אחדות בעם – כדי שנעמוד יחד, חזקים, אל מול האתגרים?מה ישאלו את עצמם צאצאינו בעוד מאות שנים, כשכולנו כבר לא נהיה פה, והם ילמדו על התקופה הזאת מספרי ההיסטוריה: האם הם ישאלו את עצמם מי קיבל יותר מנדטים בסקרים, באיזה תכסיס פוליטי נקט הח”כ הזה או איזה סיבוב תקשורתי יפה עשתה הח”כית ההיא על הגב של חבריה?

“או שמא ישאלו את עצמם – מה עשה עם ישראל – האם נלחמו אלה באלה – או שעמדו יחד כתף לצד כתף נוכח הסכנה?”.

בהמשך אמר: “בסוף השבוע האחרון חגג עם ישראל את חג שמחת תורה, שברוך ה’ היה שונה בתכלית מקודמו, והתפלל לגשם שיחדש את הצמיחה, אם תרצו מעין פתיחת מושב החורף של עם ישראל. ממש כמונו כאן היום, גם בימי בית המקדש התכנס העם, ביקש חורף טוב, ביקש גשם ושפע, ביקש אך טוב וחסד לבנותיו ולבניו.

“באחד הפיוטים היפים בתפילת הגשם שנשמעה בבתי הכנסת ביום חמישי האחרון, ביקשנו: קוֹמֵם גַּן נָעוּל וּפַרְדֵּס רִמּוֹן שְׁתִילָיו קִרְיַת חָנָה דָוִד וּמִגְדַּל עֹז חֲיָלָיו שׁוֹבֵב לְצַוַּאר הַשֵּׁן מְלוּאֵי הוֹד כְּלִילָיו בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת וְנָהְרוּ כָל הַגּוֹיִם אֵלָיו אֶלֶף הַמָּגֵן תָּלוּי עָלָיו את אותן הבקשות נבקש גם אנו על עמנו, על קהילותינו, על משפחותינו, על עצמנו. נבקש כוח ואיתנות, נבקש לראות במעלת חברינו ולא בחסרונם, נבקש אחדות, ניצחון, שקט ושלווה. לחטופים, לחיילים, למפונים, ולכל אזרחי ישראל. נבקש, וגם נעשה כל שלאל ידינו כדי להביא. תודה רבה, חורף טוב לכולנו, עם ישראל חי”.

לאחר נאומו של יו”ר הכנסת, אורן סמדג’ה, אביו של עומר הי”ד שנפל בקרב ברצועת עזה, נשא תפילה לשלום חיילי צה”ל.

נשיא המדינה יצחק הרצוג אמר: “המעמד החשוב הזה, מתקיים בצילן של הלוויות רבות, כואבות, שוברות לב, בהן ליווינו בימים האחרונים למנוחת עולמים רבים, רבים מדי, מבנינו – חיילים ואזרחים – שנפלו ונרצחו במערכה הקשה. ובצילו של יום זיכרון צורב אותו צינו אתמול – לחללי ונרצחי מאורעות שבעה באוקטובר והמלחמה שפרצה בעקבותיהם.

“לפני שנה פתחנו את מושב הכנסת כשאנחנו מוכי יגון, ובעיקר – תחת ההלם והזעזוע של התופת. היום, כשאנחנו בעיצומה של מערכה בחזיתות שונות ומאיימות; אנחנו כבר מבינים ומפנימים היטב מהי תכנית העל של אויבינו בציר הרשע: לקרוא תיגר על נצח ישראל והעם היהודי, ולהשמיד את מדינת ישראל והחברה הישראלית באמצעות מתקפה מבחוץ ומבפנים. לשם כך הם ביקשו לרסק את האמון של הישראלים בעצמם ובמדינתם. על הנושא הזה – משבר האמון הישראלי; והאחריות שחלה גם עליכם – חברות וחברי כנסת ישראל – לשקם ולבנות את האמון, אני מבקש לדבר בפניכם היום”.

הנשיא הוסיף: “שבעה באוקטובר לא היה נקודת התחלה מבחינתם. אויבינו עשו מאמצים ניכרים כדי ללבות בכל דרך את העימות הפנימי בתוכנו – הן בתקופה שקדמה לטבח, והן בשנה האחרונה. הם ביקשו לפגוע אנושות באמון הפנימי שלנו, ותיארו זאת כ”התפוררות הישראלית”. יש סיבה שאויבינו כיוונו לפירוק האמון הישראלי. האמון בעצמנו, בעמנו, במדינתנו, היה תמיד קו-בלימה מרכזי ביותר עבורנו. וכאשר האמון מתערער, כאשר היסודות מתערערים, האומה בסכנה. זו הנוסחה, במובנה הבסיסי ביותר.

“האסטרטגיה של אויבינו נשענה על תפיסה פשוטה: אובדן אמון משמעו פגיעה ברוחו של כוח המגן ובהיקפי ההתייצבות להגנת המדינה. אובדן אמון משמעו שחיקת החוסן האזרחי והמעורבות החברתית. אובדן אמון משמעו פגיעה קשה בכלכלה ובמשק, הגירה שלילית ונטישת המדינה. אובדן אמון משמעו השפעה דרסטית לרעה על הכל. כל תחומי החיים. אובדן אמון משמעו פגיעה אנושה בנו – כעם וכמדינה”.

נשיא המדינה אמר בהמשך נאומו: “תוכנית הפעולה של אויבינו – לשבירת האמון הישראלי – מחייבת אותנו לפעולה דחופה וברורה נגדה. זו למעשה אזעקה להנהגה בישראל ולחברה הישראלית כולה – בשעתנו הקשה ביותר, שיכולה וצריכה להיות גם שעתנו היפה ביותר. זו גם קריאת השכמה לכם: חברות וחברי כנסת ישראל, נבחרי הציבור.

“המילים האלה אולי לא נעימות ולא נוחות, אבל אני אומר לכם את זה בצורה מפורשת, ומשמיע בכך את קולם של ישראלים מכל גווני העם – תומכי קואליציה ותומכי אופוזיציה – ושל אלפי בנות ובני משפחות שכולות שפקדתי השנה: לא ניתן להשיב ולבסס אמון לאורך זמן, אם לא תורידו את הטון, ותנמיכו את הלהבות גם בבית הזה. חייבים להפסיק את ההפקרות וקלות הדעת שבהן נזרקות לחלל האוויר – במרחב הציבורי וגם בין כותלי המשכן הזה – אמירות פוגעניות, מתסיסות, חסרות אחריות, גסות-רוח ורוויות שנאה.

“אין חולק על כך שבמליאה הזאת, ובבית הזה, כמו בכל חברה דמוקרטית וחופשית: אפשר ואפילו חובה להתווכח על הכל, אפשר ואפילו חובה לדון ולחלוק על הכל; אבל צריך לדעת איך! אתם חברי כנסת ונבחרי ציבור באחד המשברים הכי גדולים בתולדותינו. מוטלת עליכם אחריות כבירה – היסטורית: להתעלות לגודל השעה, ולהיות ראויים לגבורה, להקרבה ולמסירות הנפש. אנחנו חייבים להשיב את האמון, וזה חייב להתחיל בין כותלי הבית הזה”.

הרצוג הוסיף: “”שיקום האמון ניצב בליבה המרכזית של כמה נושאים שאתם חייבים להידרש אליהם בדחיפות ובעדיפות עליונה במושב הנפתח היום: ראשית, מה שכבר הוכרז כאחת ממטרות המלחמה, ושאני רואה כיעד מרכזי כשמדובר באמון של האזרחים במדינתם: ההכרח הדחוף להחזיר את החטופות והחטופים הביתה.

“אני מבקש להשמיע את הקול החשוב הזה כאן – בלב מליאת הכנסת – כיהודי, כישראלי וכנשיא; כמי שפוגש ומדבר ברמה יומיומית ממש עם משפחות חטופים; וכמי שיחד עם כל בית ישראל – חרד ודואג לשלומם, נדרך מכל ידיעה אודותיהם, ומזיל דמעה – על מי שחזר ועל מי שלא. שוחחתי בשנה החולפת עם רבבות רבות של ישראלים, מכל קצוות הפסיפס של עמנו, ואני קובע באופן חד-משמעי: יש כמיהה אמיתית – מקיר לקיר – לראות את החטופות והחטופים בבית. המוני בית ישראל מתפללים יום יום לשובם. המוני בית ישראל חרדים לגורלם. זה לא נושא שנתון למחלוקת פוליטית ואסור שזה יהיה נושא למחלוקת פוליטית!

“אני יודע שגם במליאה הזאת – אין אדם שלא תופס כמה זה דחוף. אין אדם שלא מזדעזע מעצם המחשבה על עינויי התופת שהם עוברים. אין אדם שלא מבין שההתנהלות של אויבינו בנוגע לחטופים – כולל המידע והסרטונים שהגיעו אלינו מארגוני הטרור – מטרתם לשבור את רוחנו ואת אמוננו – במדינה וזה בזה. אני אומר שוב: אין מחלוקת בעם על החובה להשיבם הביתה.

“אני לא מקל ראש כלל וכלל בתפיסות השונות והמנוגדות בנוגע לדרך להשיבם הביתה. מובן וברור לחלוטין שיש חששות גדולים – בנוגע למחירים ולהשלכות על המערכה ועל העתיד. תמונת המצב כולה ממש לא פשוטה או קלה לעיכול ולהכרעה. אבל כמי שמכיר היטב ומקרוב את כלל השיקולים, האתגרים והאיומים, עמדתי היא חד משמעית: כעת, לאחר חודשים ארוכים, יצרנו לנו חלון הזדמנויות נדיר, ואנחנו חייבים לעשות כל מאמץ ולהתקדם בכל דרך כדי להביא את כולם חזרה הכי מהר שאפשר! עלינו לפעול בכל השדות ובכל הכלים, ולעשות הכל. בדחיפות. כדי להביאם הביתה. קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו ש”כל המקיים נפש אחת” – אפילו נפש אחת! – “כאילו קיים עולם מלא”.

הנשיא הדגיש: “צעד חיוני נוסף בדרך להשבת האמון, שאף הוא חלק מרכזי ביותר ממטרות המלחמה, נוגע להצלחת כוחותינו במערכה הכבדה. היסוד הבסיסי ביותר שעליו נשען החוזה בין האזרח למדינה – הוא האמון שלו בהגנה שמדינתו מספקת לו.

“הדרך עוד ארוכה, אבל כבר כעת ניתן לומר שעל אף המכה הקשה שספגנו בתחילת המערכה, הגענו להישגים מרשימים; ובהם חיסול של הבכירים והמסוכנים שבאויבינו, פירוק תשתיות טרור עצומות, ושיקום ההרתעה הישראלית – מקרוב ומרחוק. אני מבקש להודות ולחזק מכאן את ידי לוחמי צה”ל וכוחות הביטחון ומפקדיהם – מאחרון האנשים בשטח ועד העומדים בראש הפירמידה; ולחזק את ידי הדרג המדיני – בהובלת ראש הממשלה, שר הביטחון והקבינט – כמילות התפילה: ‘שְׁלַח אוֹרְךָ וַאֲמִתְּךָ לְרָאשֶׁיהָ, שָׂרֶיהָ וְיוֹעֲצֶיהָ, וְתַקְּנֵם בְּעֵצָה טוֹבָה מִלְּפָנֶיךָ'”.

הרצוג התייחס לסוגיית ההשתתפות בנטל ואמר: “גיבורי ישראל נלחמים כאריות. העול על כתפיהם של חיילי הסדיר והמילואים ובני משפחותיהם כבד מאי פעם. זה מחייב את כולנו, ובוודאי אתכם חברי הכנסת, לפעול ולהרחיב את מעגל השותפות בנטל – נטל שהוא למעשה זכות עצומה – להגן על הבית של כולנו. לא באופן שייצור שנאה וקיטוב חלילה אלא ברגישות, בכבוד ובהקשבה, ומתוך הבנת גודל השעה”.

בנוסף, קרא להקמת ועדת חקירה ממלכתית: “אבן שלישית בבניין האמון, מחייבת אותנו ללמוד לעומק את שקרה לנו. על מדינת ישראל להתניע בהקדם תהליך של חקירה לעומק ולרוחב של המחדל והאסון הנורא של שבעה באוקטובר, באופן מהימן, בלתי מתפשר ובלתי תלוי, שיביא להפקת לקחים, ללקיחת אחריות, להסקת מסקנות, ולבניית אמון בין האזרחים למדינתם. אני חוזר על קריאתי לקיומה של חקירה כזאת באמצעות ועדת חקירה ממלכתית, בהרכב מקצועי ומגוון שיזכה לאמון ציבורי רחב ככל האפשר.

“צעד הכרחי להשבת האמון הוא שיקום וחזרה של אזרחי ישראל שנעקרו מבתיהם – בהשקט ובבטחה. בניין האמון בין תושבי הדרום והצפון למוסדות המדינה מחייב מאמץ לאומי עליון, רב-שנים ורחב היקף. חמישית, ישנן קהילות רבות ומגוונות בישראל שאובדן הביטחון האישי היומיומי שלהן פוגע אנושות באמון שלהן ברשויות המדינה. אני מתכוון במיוחד לאתגריה המורכבים של החברה הערבית, ובהם נגע הפשיעה והאלימות שגבה ממנה רק השנה כ-200 נרצחות ונרצחים – כל אחד מהם הוא עולם מלא למשפחתו, לאוהביו ולקהילתו.

“לבסוף, השבת האמון בין הציבור למוסדות המדינה מחייבת חתירה להסכמות רחבות, במרחב הציבורי, וגם כאן – בבית המחוקקים שלנו. לפרלמנט הישראלי יש אחריות – לנהל דיוני עומק משותפים בנוגע לנושאים הכי קיומיים שלנו. לא פעם בשנים האחרונות האחריות הזאת לא מומשה, דבר ששחק באופן ישיר את אמונו של הציבור. דיאלוג ושיח מפרה – הן בתוך המשכן הזה, והן בין רשויות השלטון השונות, הוא אבן פינה לבניית האמון”.

הנשיא קרא: “אני מבקש, מכובדי, להזהיר בכל תוקף מחזרה חלילה לעימות בין הרשויות, ובמיוחד בכל הקשור ליחסים בין הרשות המבצעת, המחוקקת והשופטת. אני קורא לכל רשויות השלטון ולהנהגותיהן – שבו, דברו, התאמצו. הימנעו ממהלכים חד-צדדיים. נסו להגיע לשיח מעמיק, רציני ומכבד. נסו להגיע להבנות ולהסכמות רחבות. העם זקוק לשיתוף פעולה ביניכם כמו אוויר לנשימה. והדבר האחרון שהוא צריך בימים אלה הוא המשך ההתכתשות ופרימת האמון כתוצאה מכך”.

קודם לישיבת הפתיחה התקיים ברחבת הכנסת טקס זיכרון לנרצחים ולנופלים ב-7 באוקטובר ובמלחמת חרבות ברזל, והונחה אבן פינה לאנדרטה לזכר חללי פעולות האיבה – ונשאו בו דברים נשיא המדינה יצחק הרצוג, ראש הממשלה בנימין נתניהו, יו”ר הכנסת ח”כ אמיר אוחנה ויו”ר ארגון נפגעי פעולות האיבה אייבי מוזס.

נתניהו אמר בטקס:  “כאב המשפחות שורף לב, נכה באויבנו עד שנביס אותם ונשיב את חטופינו”.

שמעון, אביה של סיון אלקבץ הי”ד שנרצחה בטבח, אמר קדיש. הזמר יונתן רזאל ביצע יחד עם אלוף-משנה גולן ואך שנפצע בקרבות בעזה את השיר “גם כי אלך”.

טקס זכרון בכנסת, באוירה יהודית שורשית

במהלך הטקס הפגינו מפגינים נגד הממשלה מחוץ למשכן הכנסת וקולות ההפגנה נשמעו היטב בטקס.

ח”כ אלמוג כהן תקף את המפגינים: “ההפרעה בטקס הזכרון הממלכתי לנופלי ונרצחי ה 7.10 הוא בושה וחרפה. ביזוי זכר הנופלים והחללים הוא שפל מוסרי שאין כדוגמתו. ‏ההפרעה בזמן אמירת קדיש ו’אל מלא רחמים’, הוא אכזרי כלפי הטובים שבטובים שהקריבו את נפשם למען כולנו. ‏הקומץ שאינו יודע לכבד ולהוקיר את חללינו אינם ראויים להם. אני מתבייש בכם”.