עם סיפור הבריאה התורה מציידת בתשובה ניצחת לטענה על ה’כיבוש’

המלחמה במבקשי נפשנו מתנהלת בשדה הקרב, בזירה המדינית וגם במישור ההסברתי. בחזית הצבאית אנו זוכים בחסדי ה’ לניצחונות כבירים, ואולם בתחום ההסברתי עדיין לפנינו עבודה רבה. ואין זה עניין של ארגון נכון והקצאת משאבים בלבד, אלא קודם כול של בחירת הטיעונים הנכונים.

אויבינו חוזרים שוב ושוב על השקר הבוטה שהם בני הארץ אלפי שנים, בעוד היהודים הם זרים וכובשים. מדוע חשוב להם לחזור שוב ושוב על כזב זה? כי הם מבינים שחייבים לבסס תחושת צדק. אם הארץ הזאת אינה שלהם, הטיעונים האחרים יאבדו ממשקלם.

הטיעון המנצח

לעומתם, אנחנו נטשנו כמעט לגמרי את טענת הצדק והזכות, ובמקומה מדברים על צורכי ביטחון. כאשר הטיעון הביטחוני נהפך למרכיב היחיד בהסברת עמדתנו לעולם, הוא נדון לכישלון.

צד אחד מנופף בטיעון ערכי, דבק בזכותו על הארץ, זועק שאדמתו נגזלה ממנו, ונשמע משכנע מאוד. הצד השני מתבצר מאחורי נימוקים ביטחוניים, ולכן משכנע הרבה פחות. לכל היותר יציעו לו פתרונות לשאלות הביטחוניות, אבל ישאפו לתת לצד השני את מה שנראֶה נכון וצודק.

עלינו לבסס את ההסברה על טיעונים של אמת וצדק, שמהם נובעת זכותנו על הארץ הזאת. השבת, כשנקרא בתורה את פרשת בראשית, כדאי לעיין בדברי רש”י, בפירושו הראשון לתורה. רש”י מציג שאלה על עצם העובדה שהתורה נפתחת בסיפור הבריאה. הלוא התורה היא ספר חוקים, ולכאורה היה עליה להיפתח במצווה הראשונה שנצטוו בה ישראל. התשובה מדהימה: סיפור הבריאה נועד לבסס את זכותנו על ארץ ישראל!

וכך רש”י כותב בשם רבי יצחק: “שאם יאמרו אומות העולם לישראל – ליסטים אתם, שכבשתם ארצות שבעה גויים, הם אומרים להם – כל הארץ של הקב”ה היא; הוא בְּרָאָהּ וּנְתָנָהּ לאשר ישר בעיניו. ברצונו – נְתָנָהּ להם, וברצונו – נְטָלָהּ מהם וּנְתָנָהּ לנו”. כלומר, באמצעות סיפור הבריאה התורה מציידת אותנו בתשובה ניצחת לטענת הגויים על ה’כיבוש’ ועל היותנו ‘ליסטים’ כביכול.

להשמיע את האמת

בראש ובראשונה עלינו להצהיר בנחישות הגדולה ביותר שזו ארצנו. זו הנחלה שנתן בורא העולם לעמו. את האמת הזאת יודע כל גוי שקרא תנ”ך מתורגם לשפתו, אבל אנחנו צריכים להשמיע אותה בקול רם.

לא זו בלבד שלא כבשנו ארץ ששייכת לאחרים, אלא ההפך הוא הנכון – הערבים הם שהתקבצו לכאן מכל המרחב שמסביב וכבשו את ארצנו ונחלת אבותינו. על המקומות הקדושים לנו הקימו מסגדים. את היהודים שחיו בארץ רדפו ועינו. הם הכובשים, הם הזרים, ואילו אנחנו בעלי הבית של ארץ הקודש, שגם הגויים קוראים לה ‘הולי לנד’.

מכאן נובעת זכותנו הצודקת מאין כמותה על ארץ ישראל. כשיהודים מתגוררים בירושלים ובבאר-שבע, בחיפה ובחברון, באלון מורה ובצפת, בשילה ובשדרות, זה הדבר הנכון והצודק ביותר – העם היהודי שב לביתו, לארצו ולנחלתו. אמת זו צריך להשמיע שוב ושוב, בנחישות ובביטחון, והיא תנצח!