עם שיר חדש בלב: בשמחת תורה, דווקא השנה, אתם מוזמנים להתחיל

1.

כמה כותבי טורים אתם מכירים, או אפילו מורים רוחניים, שיכולים לשווק לכם רעיון, ולהבטיח לכם שאם תבצעו אותו – רק כמה דקות בכל יום! – החיים שלכם יהיו שלווים יותר, מאוזנים יותר, אופטימיים יותר?

את כל הדברים האלה (ועוד) אני הולך להבטיח לכם עכשיו. וכל זה בזמנים לא פשוטים, בתקופת מלחמה, עם כל המתח וחוסר היציבות. כן, אני מתיימר לומר שיש לי את הפורמולה שתשדרג לכם את התודעה.

קוראים לה שניים מקרא ואחד תרגום.

אה, זה כל הסיפור? לעבור על הקרוא היומי בפרשת השבוע? מזה אתה כל כך מתלהב? כן. האמת שאני מתלהב אפילו יותר ממה שנראה. מה שקראתם פה הרגע הוא הגרסה המרוככת.

2.

מי שעוקב אחרי הטור הזה יודע כמה אני חסיד של לימוד יומי, בדגש על יומי. כמי שבמשך שנים לא הצליח להתמיד לאורך זמן כמעט בשום קבלה רוחנית שהוא קיבל על עצמו (גם לא את זאת של יום כיפור בשעת נעילה), ובכלל כאחד שהתחיל הרבה מסכתות וספרים עם המון מוטיבציה אבל לא זכה לסיימם – אני יודע שהדרך היעילה ביותר לקחת את עצמך בידיים היא הצטרפות למסלול לימוד קבוע. אני לא מכיר שיטה אחרת לאנשים בלי משמעת עצמית.

כמעט הייתי אומר שלא משנה מה תלמדו. כי הרי זה בסופו של דבר עניין של חיבור אישי. חז”ל כבר קבעו שאין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ. ומקום זה לא רק מקום פיזי.

כל אחד והחלק שלו בתורה: דף יומי (הדבר שבאופן אישי שינה את חיי והתחיל את כל ההתמכרות שלי ללימוד היומי), משנה יומית, הלכה יומית, תהלים יומי, רמב”ם יומי, תניא יומי. שוב, כמעט לא משנה מה המילה הראשונה בצמד המילים שמתארות את המחזור שאתם מצטרפים אליו, העיקר הוא המילה השנייה: יומי.

3.

קראתי לא מזמן רעיון נפלא של הרב שטיינמן בספר הביאורים שלו לסידור ‘ימלא פי תהִלתך’ (אני פותח פה סוגריים: מישהו חייב להוציא את הספר הזה במהדורה חדשה ונגישה להמון העם. יש שם פירושים כל כך מתוקים לכל אחת מהתפילות, אבל הספר כתוב בשפה תורנית כבדה עם ראשי תיבות. כמה אני מחכה לגרסה המעובדת שלו!). הרב שטיינמן כותב שהעולם נברא כך שבעניינים פיזיים, הגוף מאותת לנו מתי אנחנו צריכים לאכול או לשתות. וטוב שכך, אחרת היינו מתים מרעב או מצמא. מתים פשוטו כמשמעו.

אבל זה לא קורה. למה? כי הרבה לפני זה אנחנו אוכלים. הגוף לא ייתן לנו להגיע למצב כזה. כמה שעות אחרי ארוחת הבוקר, אדם מרגיש רעב ואוכל ארוחת צהריים. עוד כמה שעות עוברות והוא חייב לנשנש משהו לארוחת ערב.

אבל מה לגבי דבר אחר שאנחנו עושים שלוש פעמים ביום? האם כמה שעות אחרי שהתפללנו שחרית אנחנו מרגישים שאנחנו חייבים להתפלל מנחה? זה ממש גורם לנו לחולשה רוחנית, קשה לנו להתרכז, עד שלא נתפלל? והאם כמה שעות אחרי מנחה יש בנו רעב עז לערבית? לא. ויש לכך סיבה: כדי לתת לאדם בחירה חופשית. כך ברא ה’ את עולמו.

בכל זאת, כדי שאדם לא יגיע לתת־תזונה רוחנית, ניתנו לנו כל מיני מצוות שנועדו להזכיר לנו את תפקידנו בחיים. הבולטת שבהן, הוא כותב, היא הציצית שתפקידה “לעורר את האדם להתבונן ולזכור את כל המצוות, למען תזכרו ועשיתם… חוטי הציצית מזכירים לאדם בכל צד שהוא פונה, שהוא עבד ה'”.

4.

אני לוקח את הרעיון הזה אל הלימוד יומי. בעצם אתה יכול לחיות חיים שלמים כאדם שבגדול שומר מצוות, אבל חסרים לך חלק מאבות המזון. אתה עושה את הדברים מתוך הרגל, וגם כי ככה ההורים שלך עושים, ובסך הכול זה נחמד – הנה עכשיו מגיע סוכות, איזה חג קסום! – אבל אם לא תהיה מחובר ללימוד תורה, חסר משהו באיזון שלך, בבריאות הרוחנית שלך. והגוף שלך, מה לעשות, לא מאותת. נכון, אולי יש קצת תופעות לוואי של דכדוך, התפזרות, אולי הרהורים על משמעות החיים, אבל לא משהו דרמטי שיגרום לך לטפל בעצמך. וכאן נכנס הלימוד היומי. הוא סוגר לך את הפינה הזאת. אתה תקבל בכל יום את המנה שלך, גם אם לא תהיה רעב. אתה אף פעם לא תיפול לתת־תזונה.

ואולי לכן בדורנו, דווקא בגלל התגברות הטרדות והסחות הדעת, יש כל כך הרבה מיזמים ומסלולים של לימוד יומי. בעידן שלנו אנחנו חייבים עוגנים קבועים כאלה שיגרמו לנו לעצור את החיים ששוטפים אותנו וללמוד משהו בכל יום. אולי כמו שחז”ל תיקנו לפני אלפי שנים את התפילות, כדי שנעצור שלוש פעמים ביום ונקבל את המנה הרוחנית שלנו, גם אם הנשמה לא מאותתת לנו שהיא חייבת את זה, כך בשנים האחרונות יש יותר ויותר מיזמים של לימוד יומי שדואגים לתזונה שלנו מדי יום.

5.

אבל שניים מקרא ואחד תרגום רחוק מלהיות מיזם לימוד חדש. הרי זה כתוב כבר בגמרא במסכת ברכות (דף ח’, שאפילו מי שלא שרד בדף היומי הגיע אליו): “אמר רב הונא בר יהודה אמר רבי אמי: לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור שניים מקרא ואחד תרגום… שכל המשלים פרשיותיו עם הציבור מאריכין לו ימיו ושנותיו”. אופס, נזכרתי עכשיו ששכחתי להבטיח לכם אריכות ימים!

השולחן ערוך פוסק להלכה שבימינו גם פירוש רש”י נחשב “תרגום”. כלומר מה שצריך לעשות זה לקרוא בכל יום את הקרוא היומי עם רש”י. לפעמים זה קל מאוד, ולוקח ממש ארבע דקות, לפעמים קצת יותר. הכול תלוי באורך הפרשה. וכן, גם ברמת הקושי שלה. יש פרשות קשות. עם מושגים שאנחנו פחות מכירים. למשל, ספר ויקרא עם כל עבודת הקורבנות.

אבל ההתחלה שבאה עלינו לטובה בעוד כמה ימים היא מרתקת. הזדמנות ללמוד מחדש את סיפורי בראשית מהילדות, ברמה קצת יותר גבוהה, עם כל הכבוד לגננת. ואז ספר שמות, עם כל העבדות והגאולה הפלאית. אחר כך ויקרא, שעליו כבר דיברנו. ואז במדבר, המסע של אבותינו לארץ ישראל וכל מה שקרה בדרך. ואז דברים, עם נאום הפרידה של משה רבנו שכל כך רלוונטי לימינו.

מי שכבר נמצא בסיפור של שניים מקרא יכול לספר לכם כמה חיזוק הוא שאב מהפסוקים של משה רבנו בשבועות האחרונים.

6.

ואם קשה לכם כמוני עם כתב רש”י (לי הוא ממש טריגר. מזכיר לי את הכישלונות שלי בישיבה), אל דאגה: יש היום מהדורות שבהן רש”י מופיע באותיות דפוס, עם ניקוד ופיסוק. ואפילו עם הסברים על דבריו. כלומר פירוש רש”י על רש”י. לאחרונה אמרתי לחנוך דרנגר, מנכ”ל הוצאת ‘עוז והדר’ שבשנים האחרונות מוציאה לאור, פחות או יותר, את כל ארון הספרים היהודי העתיק במהדורות חדשות ומאירות עיניים, שבעצם הם הורסים לנו את כל התירוצים לאי קביעת עיתים לתורה. הכל כך מזמין ויפה. אין לאן לברוח.

רק הערת אזהרה קטנה: דווקא פרשת בראשית שאיתה נתחיל את החומש, בשבוע של שמחת תורה, דווקא היא מתחילה עם קרוא ארוך במיוחד. כל בריאת העולם נמצאת שם בקרוא הזה, עם פירוש רש”י ארוך ומתיש. בסדר, נעבור את זה ביחד. תחשבו שזה כמו גיבוש להתחלה, שאחרי שעוברים אותו הכול קל. והשנה זה יוצא ככה שבעצם יש יום קצר אחד ללמוד את כל הפרשה, יום שישי שלמחרת שמחת תורה. בסדר, גיבוש אומרים לכם. שבוע אחר כך, אנחנו כבר מקבלים שבוע שלם ומלא עם פרשת נח המרתקת. ואז אברהם אבינו עולה על בימת ההיסטוריה.

וזה בסדר אם אתם לא מבינים כל מילה ברש”י. העיקר הוא החיבור היומי־יומי לפרשה. לדופק היהודי העולמי, לסיפור היהודי, ולנותן התורה אשר בחר בנו מכל העמים. אז לא כל כך הבנתם את הפסוקים ב”ראשון”? לא נורא. מחר מגיע יום חדש, יום שני, שמביא בכנפיו את “שני”. ולמחרת “שלישי”. וכן הלאה.

יהיו ימים שאולי תפספסו. אבל תמיד אתם בקשר. אם תעזבני יום – מחר נזכה להיפגש. כי אני לא מתייאש. אין לי אפשרות כזאת. יש לי תוכנית עבודה מסודרת, יומיומית.

7.

וכל זה עוד לפני שדיברנו על הצד הסגולי של לימוד תורה, ועל החיוב ההלכתי של קביעת עיתים לתורה. בדגש על “קביעת”. כל יום.

אבל לפני הכול ואחרי הכול, כמה דקות של השקעה בכל בוקר ואתם מקבלים חיזוק, חיסון, מנה יומית של קשר מנחם להיסטוריה, למקורות, לאמונה, לדבר ה’, בימים מבלבלים ומאתגרים. אז נתחיל למחרת שמחת תורה? השנה זה גם סמלי כל כך. מתוך החשכה אנחנו מבקשים, לקום מחר בבוקר ולהתחיל מבראשית.

• הטור מתפרסם בעיתון ‘בשבע’