נפטר אלחנן טננבוים שהיה בשבי חיזבאללה 3 שנים – ושוחרר בעסקה

20 שנה אחרי שחרורו משבי חיזבאללה: אלחנן טננבוים ז”ל נפטר היום (שני) בגיל 78, אחרי שהיה מורדם במצב קשה במשך כשבוע.

הוא יובא מחר למנוחות בבית העלמין שבהרצליה בשעה 14:00. טננבוים הותיר אחריו בת ובן ושני נכדים.

בשנת 2000 שוכנע טננבוים, קצין מילואים בחיל התותחנים בדרגת אלוף משנה, להשתתף בעסקת סמים ונחטף ללבנון, שם הוחזק בידי חיזבאללה.

הוא שוחרר במסגרת עסקת שבויים שבה הוחזרו גם גופותיהם של שלושת לוחמי צה”ל שנחטפו ב-7 באוקטובר 2000 לאחר שנהרגו בקרב  בהר דב – בנימין (בני) אברהם, עדי אביטן ועומר סואעד הי”ד. בתמורה שחררה ישראל מאות אסירים ביטחוניים, רובם פלסטינים ולבנונים.

כמה חודשים לפני חטיפתו פנה ישראלי בשם קייס עובייד – בנה הצעיר של משפחה מטייבה שאיתה היה מיודד – לטננבוים, שהיה שרוי בחובות כבדים כתוצאה מהימורים, והציע לו ‘שותפות’ בעסקת סמים גדולה. לפי החשדות, הכירו השניים באותה השנה כאשר ביצעו מספר עסקאות סמים.

בבוקר 4.10.2000 המריא לבריסל, שם צויד בדרכון זר מזויף שבאמצעותו הגיע לאבו-דאבי. לפי ההערכות, כאשר הוסע משדה התעופה לווילה בה הייתה אמורה להתבצע העסקה, הותקף והורדם. לאחר מכן הועבר ללבנון, ככל הנראה בארון קבורה.

ב-16 באוקטובר 2000 הודיע חסן נסראללה כי ארגונו מחזיק בקצין צה”ל בדרגת אל”מ.

בספטמבר 2003 אישרה ממשלת ישראל מתווה לעסקת שבויים במסגרתה יוחזר גם טננבוים. בינואר 2004 יצאה העסקה אל הפועל. יחד עם טננבוים הוחזרו גופותיהם של שלושת החיילים שנחטפו בהר דב: עדי אביטן, עומַר סוואעד ובני אברהם. בתמורה שחררה ממשלת ישראל כ-435 אסירים, ביניהם גם דיראני ועובייד. בנוסף העבירה ישראל לחיזבאללה את גופותיהן של 59 מחבלים.

העסקה שנחתמה עוררה זעם בקרב חלקים בציבור הישראלי, הן בשל המחיר הכבד ששולם בעבור שחרורו, והן בשל הגילויים על עסקיו המפוקפקים, לכאורה.

לאחר שחזר מהשבי, הוא נחקר במשך כחודשיים על ידי המשטרה, שב”כ וצה”ל בקשר לאופי וטיב נסיעתו. לבסוף נחתם הסדר בינו משפטי לבין מדינת ישראל, במסגרתו הורד טננבאום לדרגת טוראי – אולם לא הואשם בעסקאות סמים.

בריאיון שהעניק ל’ידיעות אחרונות’ ב-2005 סיפר כי בתחילה לא ידע לאן נחטף: “עד הביקור הראשון ב-2002 של המתווך הגרמני, שאמר שהוא בא בשליחות תיווך בין ישראל לחיזבאללה, לא שמעתי אפילו את השם חיזבאללה. וגם לאחר שזה נאמר על ידו לא ידעתי אם זה היה באמת שליח גרמני או איזו הצגה מבוימת שנועדה ללוחמה פסיכולוגית. חשדתי שאני בלבנון מכיוון שיום אחד נתנו בחקירה כוס חד-פעמית שקופה והצלחתי איכשהו לראות דרך כיסוי העיניים שעל התחתית שלה היה מוטבע שהיא מיוצרת בלבנון. הנחתי שפריט כל כך זול ושימושי לא היו טורחים לייצא למדינה אחרת”.