מהבורג ועד לפצצה: יום בטייסת בתל נוף שעומדת ב’חוד החנית’

טייסות חיל האוויר ידועות כמכונה משומנת של ממש, ובימים האחרונים רואים זאת כולם היטב.

“החל משבת בשבוע שעבר, התחלנו לתפוס כוננות ברמה הכי גבוהה שיש”, מעיד סרן ע’, קצין האחזקה של טייסת 106 (‘חוד החנית’) בתל נוף, “כל יום יוצא מכאן גל משמעותי של תקיפות בלבנון. ההיבט הטכני תפס תאוצה בקצב התפוקה שלו – כשהטכנאים עסוקים בלקבל ולחמש מטוסים לאורך כל היום”.

וכשטסים בקצב גבוה יותר – כך הסיכון לתקלות גדל. “בעיות תמיד יכולות לצוץ”, מציין הקצין, “יש על הכתפיים של המערך הטכני לחץ כל פעם שמטוס ממריא לאוויר ועד הרגע שהוא נוחת חזרה בבטחה. הטכנאים בטייסת עובדים בצורה אינטנסיבית”.

לפני שמטוס יוצא, הם בודקים את מערכות ההפעלה, מתדלקים אותו, מנפחים גלגלים ומחשבים את כלכלת החימושים בהתאם לתקיפה.

וכך, תחת מבערי המטוס, סוחבים הטכנאים את הטילים לבטנו. הם האחרונים למעשה שמתקרבים לכלי הטיס לפני המראתו לפעילות ואמונים לתת את האישור הסופי ליציאה.

“זה תפקיד לא פשוט. חוץ מהאתגרים הפיזיים, אנחנו יודעים שמוטלת עלינו אחריות רבה, כשמגדירים מראש את סוג החימוש הנחוץ למתקפה”, מסביר סמל איתמר, טכנאי דרג א’ בטייסת. “וכך ,בונים תוכנית פעולה עד לרגע ההמראה. הכול צריך להיות מתוכנן עד לדקויות – מסחיבת החימוש לכלי הטיס ועד סוג הבורג אותו צריך לחזק בבטן המטוס.

“בסופו של דבר אנחנו דואגים שיהיה הכי פשוט לטייס להתרכז במשימה עצמה. כשאנחנו ‘מהדקים’ אותו אל כיסא המפלט ומוציאים אותו לטיסה, אלה הרגעים בהם מרגישים את המשמעות של מה שאנחנו עושים”.

כשהסתובבנו בין מטוסי ה’בז’ של תל נוף, פגשנו בטייסי הקרב.

אחד מהם, סרן ג’, מתאר כי מתחילת המבצע בצפון הם חיים ונושמים את הטייסת: “אנשים כאן נוחתים, ישנים, אוכלים וישר טסים בחזרה. אנחנו פועלים במשמרות מלחמה של יום ולילה, זה אומר לפחות 3 טיסות ביום”.

אבל לצד העייפות שניבטה מעיניו – אי אפשר היה לפספס גם את הניצוץ כשהסתכל סביבו: “יש עוצמה בלראות את כל הכלים באוויר, ומספק לדעת שאתה לוקח חלק במשהו משמעותי”.

כששאלתי את הטכנאים על המקום שלהם בתוך הטייסת, התשובה הייתה חד משמעית: “כל אחד כאן יודע את החשיבות שלנו לפני כל פעילות. אי אפשר לתאר את התחושה כשהמטוס חוזר לדת”ק (דיר תת-קרקעי) ואתה רואה שהפצצות שאתה נעלת על המטוס – לא חוזרות איתו חזרה ארצה. זה ממצה את עבודת הטייסת בעיניי, לראות את השמחה של הטכנאים והטייסים יחד כל פעם שנגמר עוד מבצע מוצלח”.