1.
אני בטוחה, שבמוצאי יום הבחירות של הרבנים הראשיים, כאשר יוכרז – כך לפחות מסתמן – שהגאון רבי דוד יוסף, חבר מועצת החכמים ובנו של מרן הגר”ע יוסף זצ”ל, הוא הראשון לציון הבא – יפתח יו”ר ש”ס אריה דרעי את אחד מבקבוקי היין היותר יקרים שלו כדי לחגוג ניצחון.
הרכלנים שטוענים כי אחרי שדחף לבחירת אחיו, הגאון רבי יהודה דרעי זצ”ל – ‘מת’ העניין שלו בבחירות הללו, כמו גם הרכלנים שטוענים שיו”ר ש”ס לא באמת רוצה בחוזקת משפחת יוסף, אין להם מקום בטור זה. גם לא למי שמתעקשים לומר, שהגאון רבי יצחק יוסף, הראשון לציון היוצא, לא באמת מעוניין שאחיו יכנס לגלימתו ולכן לא באמת עובד ‘מכל הלב’ למען בחירתו.
אנחנו נצמדים לעובדות, ולפיהן ‘הדרך’, ביטאון ש”ס הרשמי, פרסם תמיכה פומבית במועמדות של הגר”ד יוסף לתפקיד הראשון לציון, וכך גם זקן מועצת החכמים של ש”ס, הגאון רבי משה מאיה. הא ותו לא.
ואחרי שאמרנו את זה, נחזור שנים אחורה.
2.
כבר בשעה 10:00 בבוקר של הרביעי בספטמבר שנת 2000 החלה התקהלות במגרש החנייה הסמוך לכלא ניצן. שלטים נישאו עם הכרזות “לשחרר את אריה דרעי”, “לא נשכח ולא נסלח”, “הם מפחדים” ו”לא תעצרו את המהפכה”. בשעות הצהרים עלה אריה דרעי על הבמה והחל בבקשת סליחה וחשבון נפש. אל מולו דגל ישראל בגווני שחור-לבן…
את בקשת הסליחה הזו לא ישכח איש מהנוכחים, גם לא איש מהציבור החרדי. “אני מבקש מחילה סליחה וכפרה, ממורנו ורבינו הרב אלעזר מנחם שך, על הצער שגרמתי לו ועל הדמעות. אנא, בשוגג, בלי כוונה, מחל לי, כפר לי”.
זה בדיוק מה שאמר, רגע לפני ששערי הכלא נסגרו מאחוריו. בחשבון הנפש שערך עם עצמו, החליט שעליו לבקש מחילה.
בזום מהיר מפליג דמיוני אל מוצאי יום הבחירות המקומיות, באמצע חודש אדר א’ השנה. אל בית מרן הגר”ד לנדו, ממנהיגי הציבור הליטאי וראש ישיבת סלבודקה, מתחילים לזרום התוצאות. מתברר שיהודה בוטבול, מועמד ש”ס, הוא ראש העיר הבא של אלעד.
“קשה לתאר את הצער שאחז ברב באותם רגעים”, העיד באוזני מישהו, שסיפר על אמירות לא פשוטות…
באותו לילה חשבתי לעצמי: יתכן שיום יבוא ואריה דרעי יעמוד על במה ויבקש את סליחת ראש הישיבה?
3.
זו אולי כניסה למחוזות המיסטיקה, אבל כשאני עוקבת כפרשנית פוליטית אחר האירועים מאז הבחירות המקומיות, ימי הצער של מרן הגר”ד לנדו, אני מתקשה למצוא הצלחות גדולות של ש”ס ודרעי.
כבר במערכת הקודמת של בחירת רבנים ראשיים היו שטענו כי אריה דרעי רוצה את אחיו על כס הראשון לציון. אז, זה היה בגדר רכילויות, שכן מהרגע בו הבין שהגר”ע יוסף זצ”ל מצפה ממנו להצלחה בהכתרת בנו הגאון רבי יצחק יוסף, הוא עבד אז כמו טורבו למען ההצלחה, ולא משנה מה רצה בליבו. זו היתה המשימה הראשונה שהוטלה עליו מאז פירוק ‘מודל השלישיה’ ששלט בש”ס והכתרתו כשליט יחיד, והוא היה חייב להצליח בה.
לקראת סבב הבחירות הנוכחי היה ברור שליבו עם אחיו רבי יהודה זצ”ל, שש”ס תתגייס כל-כולה למען הכתרת רבה הראשי של באר שבע לראשון לציון הבא. אלא שאז חלה אחיו, מחלה שאת חומרתה לא ידע, ונפטר בטרם עת.
יש הטוענים, כי מאז “אריה קצת כבוי”. גם היחסים בינו לבין נתניהו ידעו תקופות יפות יותר. הוא לא מכהן כשר, הוא ממעט להגיע לכנסת, ומצמצם את הגעתו למינימום ההכרחי, בקבינט הוא רק משקיף.
לא פשוטים הם חייו הפוליטיים.
4.
לאחרונה הולך ומתעצם מרד פנימי מצד השטח של ש”ס, כאשר חלק מהגרעין הקשה של בוחרי המפלגה רוצה במינוי הגר”י יוסף, שכבר אינו מכהן כרב הראשי הספרדי, בתפקיד נשיא מועצת החכמים של ש”ס.
בתוך ‘המועצת’ יש חברים שמתנגדים למינוי. כך שלא משנה מה רוצה דרעי בליבו – מה שלא יעשה, יתקוף אותו צד אחר.
כך קורה שבחלק ממודעות המזמינות את “הקהל הקדוש” לאירועי חול המועד סוכות מוכתר הראשל”צ היוצא כ”נשיא המועצת”, למרות שאירוע הכתרה לא נערך מעולם. דבר כזה עוד לא קרה לדרעי מאז ימי המרד של אנשי אלי ישי – וזה תפס אותו, כך נראה, לא ממש מוכן.
ארוע רשמי של ש"ס, לכאורה,
הושקעו בו מאות אלפי שקלים,
שימו לב לתארים.
דובר ש"ס הגיב לי: "את האירוע אולי מארגן נציג ש"ס, אבל התארים לא רשמיים ולא נכונים"אגב, בשטח מתפתחת מהומת עולם סביב הנושא. pic.twitter.com/FL18HjVUmU
— Sari Rot (@sari_rot) September 26, 2024
הציניקנים יגידו “יש כאן ‘קפידה'”. אחרים יגידו: “ככה זה בעידן הרשתות וקבוצות הווטסאפ”. כך או כך, יתכן שאנחנו מתקרבים לאירוע בקשת ה’סליחה’.
מרן הגר”ד לנדו כופף את דעתו וויתר בבחירות המקומיות בכמה ערים ברחבי הארץ. למשל, בלוד. ולא רק. עיר אחת ויחידה היתה חשובה לו, הוא רצה בכל ליבו לראות את ישראל פרוש ממשיך לכהן כראש עיריית אלעד. “זה עניין של אידישקייט”, הסביר.
היו רבנים ליטאיים, שסברו אחרת, שחשבו שיש הסכם תקף (לדעת הגר”ד לנדו ההסכם לא היה תקף), שצריך לקיים אותו. אבל הוא עמד על שלו.
בכירי השגרירים הליטאיים נשלחו אל ביתו ולשכתו של דרעי, בניסיון למצוא מוצא. הם הבטיחו לתת לו “הכל”, חוץ מאלעד, כמובן. “ראש הישיבה רוצה את זה בכל ליבו”, הסבירו. הבטיחו להעניק לו את ראשות העיר בית שמש, אולי אפילו את ביתר עילית. אבל כל הניסיונות נפלו על אוזניים לא קשובות. אלעד תחזור לידיים ספרדיות, התעקש דרעי.
מחול השדים נפתח, מאיים לגרור אליו מלחמת ספרדים-אשכנזים גם בעיר הרחוקה רכסים, שם היו ספרדים, שהצביעו למועמד האשכנזי. קלטת לוהטת יצאה מביתו של אחד מהרבנים הספרדים ברכסים, דברים קשים בגנות דרעי הושמעו בעצרת בבית כנסת מקומי, אבל הוקלטו והועברו. גם אני האזנתי להם, אך לא קיבלתי אישור לפרסמם. בינתיים.
הדוברים נשאו דברים קשים על איך התקבלו ההחלטות אצל דרעי. אברך ספרדי ששמע את הדברים און ליין, אמר לי בעצב: “אני איש של אמונת חכמים, היה לי קשה לשמוע את הדברים, לא יודע מה אשים בסוף בקלפי”. אני כן יודעת מה הוא שם “בסוף” בקלפי. וזה עצוב, לש”ס.
האם אנחנו מתקרבים ליום בו יגיד אריה דרעי בקולו שלו: “אני מבקש מחילה סליחה וכפרה מהרב דוב לנדו, על הצער שגרמתי לו ועל הדמעות”?
ימים יגידו.